הפיטורים של ראש השב״כ מהווים תפו״א הלוהט הנוכחי במערכת הציבורית בישראל ונושא חדש למתיחות פוליטית בקרב תומכי הממשלה ומתנגדיה.
החלטת הממשלה בדבר סיום כהונתו של רונן בר בשירות הביטחון הכללי התקבלה בזמנים רגישים ומתוחים בין הצדדים.
כאמור, האירועים האחרונים מתרחשים על רקע חקירות אשר מתנהלות כנגד גורמים בלשכת ראש הממשלה, וכן לאחר פרסום ממצאי תחקיר השב״כ בדבר אירועי השביעי באוקטובר 2023 והמסקנות בדבר הכשלים אשר הובילו למחדל.
הסתכלות במבט רחב יותר על הדברים מעלה כי החלטת הממשלה על פיטורי ראש השב״כ מהווה דוגמא נוספת אשר מלמדת על הפערים הקיימים בתפיסת העולם המשטרית בין נבחרי הציבור בקואליציה לבין גורמים מתמנים במגזר הציבורי בישראל.
על אף שעסקינן בסוגיה נקודתית אשר נוגעת במישרין למערכת היחסים שבין הממשלה לראש השב״כ, האירוע הולך ונעשה מורכב יותר בהינתן הטרמינולוגיה המשטרית שהסיטואציה סופחת אליה ובחינתה מבעד למשקפיים מנהליות נוסח ישראל.
בהקשר זה, אפשר להזכיר את התגובות של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה כלפי החלטת הממשלה במליאתה ומעורבותו של בג״ץ בתהליך על רקע העתירות העומדות לפתחו.
היבטים אלו ואחרים משנים בפועל את אופיים של הדברים, כאשר יחסי כפיפות בין הרשות המבצעת למוסד ציבורי עליו היא ממונה מתרגם לסוגיה רחבה אשר מערבת היבטים משטריים שונים ובמרכזם דרכי ההפעלה של שיקול הדעת המנהלי.
החלטת הממשלה מהווה פלטפורמה נוספת לעמדות, דעות ונראטיבים מגוונים באשר למערכת היחסים בין הרשויות והפרשנות המשפטית המחייבת לפעילותה של הממשלה, סוגיות אשר מקבלות משנה חשיבות בהינתן הגורמים המעורבים במחלוקת והעובדה שהננו מצויים בזמנים של מלחמה.
המאמר מציב זרקור על הפרשנויות השונות לאירוע וההקשרים אשר הן התומכים והן המתנגדים באקוסיסטם הציבורי במדינת ישראל מייחסים לפיטורים של ראש השב״כ, ובכלל זאת הסיבות, המשמעויות וההשלכות אשר עשויות לנובעות כתוצאה מכך.
הדחת ראש השב״כ – החוק של הכנסת וכללי המשפט המנהלי
החלטת הממשלה מעלה את השאלה בדבר זהות הגורם המוסמך לקבוע את סיום כהונתו של ראש השב״כ והדחתו מתפקידו והתנאים אשר נדרשים להתקיים לצורך כך (ככל וישנם כאלו).
חוק שירות הביטחון הכללי, תשס"ב-2002 (להלן: "חוק שירות הביטחון") מסמיך את הממשלה למנות את ראש השב״כ ואף להפסיק את כהונתו לפני סיומה.
סעיף 3(א) לחוק שירות הביטחון מורה כדלקמן:
״ראש שירות הביטחון הכללי… ימונה בידי הממשלה לפי הצעת ראש הממשלה; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.״
סעיף 3(ג) לחוק שירות הביטחון מורה כדלקמן:
״הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו.״
בדומה לחילוקי דעות אחרים בין הממשלה לבין מערך הייעוץ המשפטי, פיטורי ראש השב״כ עומדים בעין הסערה הנוצרת בין העמדה אשר נותנת דגש ללשון החוק לבין העמדה אשר נוטה להתבסס על המשפט המנהלי, הדין והפרשנות של החוק כסט נוסף של כללים אשר בחלקם התפתחו מחוץ לדלת אמותיה של כנסת ישראל.
טיעון מרכזי בעד פיטורי ראש השב״כ שואב מהסעיפים האמורים בחוק שירות הביטחון על מנת ללמד על סמכותה של הממשלה להחליט בדבר סיום כהונתו של רונן בר.
הוראות אלו כאמור אינם מכפיפים את ההחלטה להתקיימותם של תנאים או דרישות אחרות ואינם מסייגים את סמכותה של הממשלה להחליט על סיום כהונתו של ראש השב"כ טרם סיום תקופת הכהונה הקבועה בחוק.
המתנגדים להחלטה כפי שהתקבלה בפועל בקרב מערך הייעוץ המשפטי לממשלה מסווגים את החלטת הממשלה תחת הקטגוריה של ׳החלטה מנהלית׳.
משכך ולעמדת המתנגדים ההחלטה כפופה לדרישות המשפט המנהלי כפי שנקבעו בחלקם בפסיקתו של בג״ץ.
במבט רחב, עמדה זו גורסת כי בפועל ישנן החלטות ממשלה אשר נדרשות לעמוד בסט נפרד של תנאים ודרישות בנוסף לתנאים המעוגנים בחוק הכתוב אשר מסדיר את הסוגיה שבמוקד.
החלטות אלו נוגעות בחלקן ליחסים הקיימים בקרב רשויות המשתייכות למנהל הציבורי ובכלל זאת היחסים בין הממשלה למוסדות ציבור ורשויות המנהל.
במילים אחרות, על אף שחוק שירות הביטחון מסמיך את הממשלה לסיים את כהונתו של ראש השב״כ, סמכות זו אינה מוחלטת ואינה ניתנת ליישום בכל סיטואציה ובכל נסיבות שהן.
בהתאם לנטען, על הממשלה קיימת החובה לעמוד בכללי המשפט המנהלי ובהם הדרישה לשקול שיקולים עניינים ולהימנע משיקולים זרים במסגרת קבלת ההחלטה.
תנאים אלו עשויים בתורם לשלול את תקפות ההחלטה של הממשלה גם אם לשון החוק אשר מסדירה את המינוי והפיטורים של ראש השב״כ מעניקה לממשלה את הסמכות לקבל את ההחלטה אשר התקבלה בפועל.
ההסתמכות על החקיקה הכתובה של הכנסת אל מול הצידוד במערכת דין ומשפט המתבססת בחלקה על תכתיבים אשר לא נקבעו על ידי נבחרי הציבור, משקפים פערים בין הצדדים בנושא הבחינה של כשרות החלטותיה של הממשלה בכלל ופיטורי ראש השב״כ בפרט.
פיטורי ראש השב"כ - המניעים וההצדקות
הדרישה לאמון וטיב היחסים בין הממשלה לשב״כ
התמיכה או ההתנגדות בקשר עם פיטוריו של רונן בר נעים על משוואה אשר בצדה האחד חוסר אמון אותו מביע ראש הממשלה כלפי ראש השב״כ ומצדה האחר החשד לפיו הפיטורים נגועים במניעים פסולים.
היעדר האמון עלה בימים האחרונים במסגרת סרטון של נתניהו בו ראש הממשלה עמד על הסיבה למהלך הקרב של פיטורי בר בהחלטת ממשלה.
סוגיה זו נשענת בתורו על אדנים של משילות ועצם יכולתה של הממשלה לממש את המרות אשר ניתנה לה בחוק על שירות הביטחון הכללי.
היבט זה עשוי להתקשר לזיקה בין אחריות הממשלה על פעילות השב"כ לבין הסמכות הנדרשת לממשלה לסיים את כהונתו של ראש הארגון לפני זמנה.
בחינה של לשון החוק מעלה כי סעיף 4(א) לחוק חוק שירות הביטחון מכפיף את השב"כ למרות הממשלה, בעוד שסעיף 4(ב) לחוק שירות הביטחון מסמיך את ראש הממשלה כממונה על השב"כ מטעמה של הממשלה.
דברים כאמור עולים במכתבו של ראש הממשלה מיום 17 במרץ 2025 אשר מוען ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה ותוכנו פורסם באתר וואלה.
במכתב נתניהו עומד על ההבדל בין חשיבות האמון בין הצדדים לבין הטענה השגויה על פיה תפקידו של ראש השב"כ מהווה משרת אמון אשר יוחסה לממשלה ונשללה בפועל על ידי נתניהו.
בהינתן יחסי הכפיפות בין הצדדים המוסדרים בחוק שירות הביטחון עולה השאלה כיצד ראש השב"כ הנוכחי יכול להמשיך ולכהן בתפקידו בשימת לב שהגורם הממונה עליו (נתניהו) מביע בו חוסר אמון.
דברים אלו מקבלים דגש בהינתן טיב היחסים בין הצדדים והאחריות בה נושאת הממשלה (וראש הממשלה מטעמה) על פעילותו של השב"כ.
טענותיה של הממשלה מועצמות כאשר בוחנים את הדברים בהקשר הנסיבתי שבמסגרתו הן נטענות, ואבני הדרך השונות אשר עשויות ללמד על הפערים בין הצדדים.
כאן המקום להפנות לאירועי השביעי באוקטובר 2023 והימים שקדמו להם, סבבי המו"מ לשחרור החטופים, תמיכתו של ראש השב"כ בהקמה של וועדת חקירה ממלכתית ופרסום ממצאי תחקיר השב"כ על הכשלים שהובילו לפלישה ליישובי הדרום.
בעת האחרונה המתיחות בין הצדדים אף התעצמה, בהמשך לפרסום של עמית סגל אשר שודר בחדשות קשת ועניינו במסמך מטעמו של ראש השב״כ והדרישה לאיסוף של ״ראיות ועדויות למעורבות הדרג המדיני בעשיית הדרג הביטחוני, בכיוון הפעלת הכוח באופן המנוגד לחוק – ולבוא עם מספר ממצאים".
מערך הייעוץ המשפטי, כללי המשפט המנהלי והחשש לביטחונה של ישראל
ההתנגדות לפיטורים של ראש השב"כ אשר מעלה ספקות בקשר לכשרות ההחלטה של הממשלה נשענת בחלקה על הדין אשר מתבטא בייחוד בכללי המשפט המנהלי, הטענה בדבר המקום של המערך הייעוץ המשפטי לממשלה בבחינה של הסוגיה וכן חוקים אשר אינם מתוחמים או מיועדים להסדרה של הסוגיה אשר במוקד בלבד.
המחשה לכך באה לידי ביטוי בתגובות של גורמים במערך הייעוץ המשפטי וראש השב״כ אשר תוכנם פורסם באמצעי התקשורת בישראל לכינוס ישיבת הממשלה ולהחלטה אשר התקבלה במליאתה.
במכתבה של היועמ"שית מיום 16 במרץ 2025 לכבוד רה"מ נתניהו גלי בהרב מיארה עומדת על הדרישה לבירור התשתית העובדתית והמשפטית לפני קבלת ההחלטה, כמו גם על החשש מפני אי חוקיות וניגוד עניינים.
המשנה ליועמ"שית, ד"ר גיל לימון, הוסיף את התייחסותו להחלטת הממשלה במכתב מיום 28 בפברואר 2025.
המשנה ליועמ"שית עמד על הבחינה המוקדמת הנדרשת של הסוגיה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה והתייחס לתנאים בהם על ההליך לעמוד, ובכללם טעמים ענייניים, הישענות על תשתית עובדתית מוצקה והיעדרותם של שיקולים זרים.
אזכור לעמדה של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה ניתן גם בתגובתו של רונן בר במכתב שהועבר מטעמו לממשלה במעמד קבלת ההחלטה על פיטוריו, בו ראש השב"כ מתייחס לכך שכינוס ישיבת הממשלה עומד בניגוד להחלטת היועמ״שית.
במכתבו ראש השב״כ מתייחס להוראות החוק והכללים אשר נוגעים להפסקת עבודתו של עובד, ובכלל זאת לזכות השימוע.
עוד מפנה ראש השב"כ להיעדרן של דוגמאות או טענות מפורטות בהחלטת הממשלה. טענה זו עשויה להתקשר בהמשך לדרישה לטעמים ענייניים ולתשתית עובדתית אשר מוזכרת בהתייחסות של מערך הייעוץ המשפטי להחלטת הממשלה.
אבולוציה של החשש לניגוד עניינים והדרישה להימנע משקילה של שיקולים זרים מוצאת את ביטויה בטענות המייחסות לממשלה בפועל מניעים זרים או שיקולים אישיים בקבלת ההחלטה.
טענות אלו מתבססות בחלקן על החקירות המתנהלות כנגד גורמים בלשכת ראש הממשלה אשר מתמקדות בקשרים עם קטאר ותחקירים בדבר הגורמים אשר הובילו לאירועי השביעי באוקטובר 2023, הליכים אשר בהם מעורב שירות הביטחון הכללי.
התייחסות לשיקולים לא כשרים בהקשר של החלטת הממשלה מוזכרת במכתבו של ראש השב״כ וחוזרת במסגרת עתירות אשר הוגשו לבג״ץ כנגד החלטת הממשלה על הפיטורים.
לטענות אלו מתווסף לעיתים הקישור אשר נעשה בין הפיטורים של ראש השב״כ בעת הנוכחית לבין החשש לביטחונה של מדינת ישראל.
עמדה זו באה לידי ביטוי במכתבו של ראש השב״כ, אשר מתאר את הסכנה לביטחון המדינה בעקבות פיטוריו בזמנים אלו והחשש מפני הסיכון העומד בפני ״מיצוייה המיטבי של החקירה״, בעניינה של קטאר.
חששות ביטחוניים מוזכרים גם במסגרת העתירה של התנועה לאיכות השלטון אשר הוגשה לבג״ץ ומתארת את הנסיבות שבהן התקבלה החלטת הממשלה, על רקע המלחמה והתפקיד אשר השב״כ ממלא בהגנה על ביטחונה של ישראל.
רה״מ בנימין נתניהו טוען מצדו להיפוכן של היוצרות, כאשר הפיטורים של ראש השב״כ אינם מהווים תולדה של החקירה אשר בפועל נפתחה לטענתו מתוך מטרה למנוע את הפיטורים.
חילופי הדברים ממחישים את החשיבות שאותה ייתכן והצדדים מייחסים למניעים העומדים מאחורי ההחלטה על פיטוריו של רונן בר, אשר להם משמעויות בשדה המאבק המשפטי שעתיד להתנהל בעוד מס׳ ימים בפני בג״ץ.
פיטורי ראש השב״כ – זרקור מכאן ומכאן
החלטת הממשלה בדבר הדחתו של ראש השב״כ נבחנת באספקלריה הכפולה אשר מצדה האחד מרכז הכובד נוטה לטובת שאלת הסמכות והאחריות של הממשלה על פי החקיקה של הכנסת ומצדה האחר ישנה התמקדות בהליך קבלת ההחלטה ונסיבותיו וכן בניסיון לעמוד על המניעים אשר עומדים מאחוריו.
הטיעונים בעד החלטת הממשלה מתחילים מנקודת המוצא של חוק שירות הביטחון המכפיף את השב״כ לממשלה, וכן מסמיך את רה״מ כגורם הממונה מטעם הממשלה על השב״כ ואת הממשלה לסיים את כהונתו של ראש השב״כ לפני סיומה.
דגש כאמור מתחזק בהינתן נסיבות הסיטואציה, נוכח היותה של הממשלה בגדר הגורם האמון על ניהול המערכה הצבאית והכתבתה של המדיניות הביטחונית, אשר מיושמת בפועל על ידי זרועות מערכת הביטחון הכפופים לה.
היבטים אלו עשויים להתקשר בתורם למשילות אשר במקרה דנן מתבטאת בשמירה על מאזן הכוחות וטיב היחסים בין הממשלה לשב״כ וביכולתה של הממשלה לעבוד עם שירות הביטחון הכללי אשר נמצא תחת מרותה.
במוקד – מתן הכלים אשר יאפשרו לממשלה לממש את ייעודה, סמכויותיה ואחריותה ויתחמו את פעילותו של השב״כ בהקשר של מלחמת חרבות ברזל למסגרת היישום של מדיניות הממשלה בהתאם להחלטותיה.
על רקע האמור עולה השאלה אם ממשלה אשר אחראית הן על המערכה הביטחונית בה לשב״כ מעורבות מרכזית והן על פעילותו של השב״כ, ומוסמכת בחוק שירות הביטחון למנות את ראש השב״כ ולסיים את כהונתו, אוחזת בפועל בשיקול הדעת ובסמכות לפטר הלכה למעשה את רונן בר.
זאת, בין אם על בסיס חוסר אמון של ראש הממשלה כלפי ראש השב״כ, חילוקי דעות בין הצדדים באשר למדיניות במלחמה או פעילותו של השב״כ במסגרתה, מתיחות בעקבות האירועים אשר התרחשו בימים שקדמו למחדל, פערים בעמדות אודות חקירתם של האירועים, או מניעים אחרים השמורים עם הממשלה.
בנקודה זו חשוב גם לבחון את האלטרנטיבה במסגרתה ראש השב״כ נותר בתפקידו על אף חוסר ההסכמה המופגן מצד הממשלה בנושא.
כפיית המשך כהונתו של ראש השב״כ על הממשלה עשויה לעורר תהיות באשר להשפעה שעשויה להיות לכך על הדינמיקה ביחסים בין הצדדים, אשר במקור משקפת את כפיפותו המוסדית של השב״כ לממשלה.
ראשית, בהינתן היותה של הממשלה הרשות המבצעת של מדינת ישראל ובשימת לב בייחוד לאחריותה בניהולה של המערכה הביטחונית.
שנית, בעצם היותו של השב״כ זרוע בממסד הביטחוני בישראל, אשר בדומה לזרועות אחרות אמון על הוצאה אל הפועל של המדיניות הביטחונית של הממשלה, לצד תפקידיו הרבים האחרים.
מנגד, אין חולק כי שיטת המשפט הישראלית כפי שהתפתחה בעשרות השנים האחרונות הטמיעה בדין המקומי כללים אשר מייצרים דרישות וחובות נוספות כלפי הממשלה.
כל עוד המדינה, מוסדותיה והחברה הישראלית מכירים בדין הישראלי אשר מתגבש ומתפתח מחוץ לחקיקה של הכנסת ומסדיר את פעילותן של רשויות המנהל והמוסדות הנבחרים של המדינה, דרישות כאמור מחייבות את הממשלה אשר מצופה לפעול על פיהן.
דין כאמור חורג בהסתכלותו מהסמכות הכתובה בחוק, מאמץ תפיסה רחבה יותר ובוחן את נסיבות קבלת ההחלטה על ידי הממשלה.
נקודת המוצא המוצהרת מתחילה מהאינטרס של הציבור הרחב ותכליתה לוודא כי ההחלטה של הממשלה משקפת את מהותה כרשות המבצעת של המדינה ונועדה ככלל למען החברה הישראלית בכללותה.
לשם ההבהרה, אין הדברים אומרים כי פיטורי ראש השב״כ בעקבות אבדן האמון בו מצדו של רה"מ מנוגד לאינטרס הציבורי, בעוד שטובתו של הציבור עשויה להתממש בדרכים שונות אשר מייחדות את התפיסה המשטרית והמשפטית השונה של כל צד בסיטואציה.
במקרה של הממשלה, אינטרס הציבור עשוי להיבחן במבט רחב יותר בהינתן תכלית ההחלטה על פיטוריו של ראש השב"כ אשר עשויה בחלקה לשאוף לשיפור ביחסים בין הממשלה לשירות הביטחון הכללי, על כל ההשפעות החיוביות אשר עשויות לנבוע מכך.
ויחד עם זאת, המתנגדים למהלך מביעים את החשש כי החלטת הממשלה נועדה על מנת לקדם את האינטרס האישי של גורמים בממשלה במקום האינטרס הציבורי.
ישנם מי שאף רואים בהחלטת הממשלה כחוליה בשרשרת של פעולות הקשורות אחת בשניה ואשר להן תכליות משטריות אשר נוגעות לדמותה הדמוקרטית של המדינה.
במצב שכזה נשאלת השאלה אם הסמכות הניתנת לממשלה בחוק סובלת כל מניע או מטרה באשר הם לצרכי מימושה ואילו השלכות עלולות להיות לכך בטווח הזמן הארוך על המדינה והחברה הישראלית.
סוגיה זו עשויה להתקשר בתורה לתרחיש של מדרון חלקלק עליו עומדים לעיתים מי שדבקים בהסתכלות המשפטית של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה.
במסגרת זאת, הפיטורים של ראש השב״כ מגיעים לאחר הפיטורים של שר הביטחון יואב גלנט ומעלים שאלות מפני הבאות.
במבט צופה פני עתיד, החשש הוא כי אל אירועים אלו יצטרפו בהמשך פיטורים של נושאי משרות ציבוריות נוספות עד לכדי שינוי המתאר הציבורי במדינה, ובמקרה קיצוני יותר – שינוי המתאר המשטרי שלה.
פיטורי ראש השב״כ במבט על
האדנים של המשילות והסמכות מצד אחד אל מול המניעים והמדרון החלקלק מצד שני מעלים שאלות אחרות אשר מייצרות מורכבויות נוספות בסיטואציה שבמוקד.
בהקשר זה, אם החוק מסמיך את הממשלה לסיים את כהונתו של ראש השב"כ ואם יוצרי החוק הגיעו למסקנה כי הסמכה שכזו היא נכונה בשיטת המשטר הדמוקרטית החלה בישראל, האם החלטה כאמור יכולה להיות בלתי חוקתית?
דמוקרטיות אחרות מפקידות בידי הרשות המבצעת את הסמכות לערוך שינויים מקבילים ברמתם לפיטורים של ראש השב״כ בישראל אשר אינה מלווה במגבלות ותנאים שווים בעוצמתם לאלו הקיימים בישראל.
לצד זאת, אותן דמוקרטיות מתבססות על מערכת משטרית שונה מזו הקיימת בישראל אשר עשויה בתורה לשנות את הנסיבות שלאורן נעשית הבחינה באשר לגבולות הסמכות של הממשלה.
דיון זה מתקשר להיבטים אחרים ובכלל זאת הכללים שעל פיהם תתבצע הבחינה המשפטית של החלטת הממשלה, זהות הגורם המוסמך לקבוע את הכללים, דרכי הטמעתם של הכללים במערכת המשפטית וזהות הגורם המוסמך לקבוע אם הכללים הופרו במקרים קונקרטיים.
כללים אלו מקבלים חשיבות בייחוד בהינתן שהסמכויות המוזכרות במסגרתם אינן מוסדרות כולן במפורש בחוקי היסוד או בחקיקה רגילה במדינת ישראל.
מעבר לכך, ישנן סמכויות אשר מקבלות ביטוי במקורות נורמטיביים מעשי ידם של נבחרי הציבור ויחד עם זאת התפתחו עם השנים לממדים אשר כיום ייתכן וכבר אינם מקבלים לגיטימציה ציבורית או אינם מתאפיינים בקונצנזוס רחב בקרב הציבור הישראלי בתצורתם הנוכחית וזו אשר עתידה להתפתח בעתיד לבוא.