האמנה החברתית מהווה אחת מבין התאוריות הדומיננטיות בהגות של המחשבה המדינית ובעלת השלכות מעשיות על התפתחותן הפוליטית של חברות מודרניות.
התאוריה עומדת על תהליך התגבשותן של חברות אזרחיות במצב הטבע וטרם היווסדותה של קהילה פוליטית ושמה דגש על הסכמה של אנשים כתנאי לריבונות ולהתגבשותו של שלטון.
בבסיס התאוריה עומד עקרון הלגיטימציה השלטונית והתפיסה על פיה הסמכות הפוליטית של השלטון נובעת מהסכמה חברתית באשר לעקרונות והכללים של הקהילה הפוליטית עובר להקמתה.
עקרונות בולטים בתאוריית האמנה החברתית
מצב הטבע
תאוריות של אמנה חברתית עושות שימוש בתיאורים שונים של מצב הטבע, אשר משקף את חייהם של בני האדם לפני הקמתה של קהילה פוליטית ומאורגנת לה שלטון מרכזי ונורמות מחייבות אשר נאכפות על ידי מוסדות הקהילה.
המציאות התאורטית אשר מתוארת במצב הטבע מציפה חסרונות או סכנות אשר עמם מתמודדים בני האדם ומניעים אותם להקים קהילה פוליטית.
ההוגים של תאוריית האמנה החברתית נבדלים אחד מהשני בין היתר באופנים שבהם הינם מפרשים את מצב הטבע אשר קודם להקמתה של קהילה פוליטית.
לצד האמור ולרוב, ישנה זיקה בין מצב הטבע ומאפייניו כפי שמתפרשים על ידי ההוגים של התאוריה לבין המערכת הפוליטית בה הם מצדדים ומאפייניה.
קהילה שכזו על כלליה ומאפייניה כפי שנוצרו על ידי הוגים שונים מציגה פתרון לקשיים מהותיים שעומדים בפני חברי הקהילה בזמנים שלפני הקמתה והיווסדותו של משטר פוליטי.
מקור הלגיטימציה השלטונית
תאוריית האמנה החברתית מדגישה את חשיבותה של ההסכמה האזרחית כמקור לסמכות ולגיטימציה שלטונית, אשר נוצרת בפועל על ידי הפרטים החיים בקהילה.
משמעותה של ההסכמה הינה האצלה של סמכות אזרחית לידי שלטון מרכזי אשר יפעל בשמם של אנשי הקהילה במטרה לתת מענה לאתגרים אשר הובילו את האזרחים להקים את הקהילה מלכתחילה.
ההסכמה אשר מהווה מרכיב מהותי בתאוריה מחליפה למעשה מקורות של סמכות שלטונית קודמים אשר היו דומיננטיים בחברות פוליטיות, כדוגמת סמכות מכוח הסמכה אלוהית או השתייכות לשושלת משפחתית.
ריבונות
מרכיב דומיננטי בתאוריית האמנה החברתית עניינו ריבונות, כאשר במוקד עומדת השאלה בדבר זהותו של הריבון, שהינו הגורם אשר מוסמך בפועל להחזיק בכוח שלטוני, וכן היקף סמכויותיו והתכליות אשר עומדות מאחוריהן.
היבטים אשר נוגעים לסמכות השלטונית והמניעים אשר עומדים בבסיסה משליכים במישרין על היקף החובות והזכויות של האזרחים בקהילה הפוליטית, כמו גם על הסיבות אשר בעקבותיהן מצופה מהאזרחים לציית לתכתיבים שלטוניים.
מודלים שונים של אמנה חברתית מייצרים מענה שונה עבור אותן שאלות, אשר נבדל בהיקף הסמכות של השלטון וחובותיו, המטרות אשר בשלן הואצל לשלטון כוחו השלטוני, היקף החובות והזכויות של הקהילה והמניעים לציות אזרחי.
הוגים בולטים של תאוריית האמנה החברתית
תומס הובס - ריבונות מוחלטת
בספרו 'לוויתן' תומס הובס מתאר מציאות קודרת אשר קיימת במצב הטבע, בהינתן שבני האדם שווים ביכולתם לפגוע זה בזה וזכותם לעשות כך לצורך הישרדותם בהיעדר גורם שלטוני מוסמך.
לטענת הובס, במצב הטבע מתחוללת "מלחמת כולם נגד כולם", על רקע חוסר אמון ופחד בין בני האדם, תחרות על משאבים מוגבלים ואי אכיפה של כללים, ובסיטואציה שכזו סכסוכים הינם בלתי נמנעים.
על מנת להתמודד עם היבטים אלו טרם ההקמה של קהילה פוליטית נדרשת אמנה חברתית אשר במסגרתה כל אדם מסכים לוותר על חלק מחירויותיו ומסכים למלא אחר תכתיבים של שלטון מרכזי, הלוא הוא הריבון, בתמורה להגנה וביטחון.
הריבון על פי הובס הינו ריכוזי במאפייניו ומחזיק בסמכויות רחבות בהינתן הדרישות הנחוצות למען קיום תכליותיו ומענה לאתגרים הקיימים במצב הטבע.
הובס יוצא כנגד רעיון המרד בשליט ואף רואה בשליט ככזה אשר אינו חלק מהאמנה החברתית, אינו כפוף להוראותיה או מחויב להן.
משכך, השליט בכתביו של הובס מקבל מעמד עליון בהשוואה לאזרחים, תכליתו היא לספק ביטחון עבור האזרחים, כאשר הדחתו עלולה להחזיר את האזרחים בחזרה למצב הטבע, אשר מתבסס על שאיפתם של הפרטים לשרוד, והיעדר חוקים, אכיפה או מוסר.
ביקורת אשר עולה בעקבות דבריו של הובס עניינה בחשש מפני עלייתו של משטר סמכותני בהינתן תנאים של ריבונות מוחלטת והיעדר יכולת להדיח שליט מכהן.
ג'ון לוק: ממשל מוגבל
בעוד שהובס אימץ תפיסה די שלילית על מצב הטבע, ג'ון לוק מציע פרשנות חיובית יותר במסגרת חיבוריו "שתי מסכתות על ממשל מדיני".
הובס דבק ברעיון לפיו מצב הטבע מתאפיין בהיעדר כללים והאמצעים לאכיפתם. בניגוד להובס, לוק יוצא מנקודת ההנחה לפיה גם לפני הקמתה של קהילה פוליטית האדם ניחן ברציונלי וחירות, כאשר שוויון שורר בין הפרטים בחברה.
על פי לוק, במצב הטבע מתקיים חוק טבעי אשר מסדיר כללים של מוסר אשר ניתנים לגילוי באמצעות התבונה ומכווינים את בני האדם להכיר ולכבד זכויות של אחרים.
לצד זאת, קיים חשש מפני היעדר יציבות במצב הטבע בעקבות אכיפה בלתי צודקת של הכללים אשר תוביל למחלוקות בין בני האדם, וכל זאת בהיעדר סמכות אשר נקייה מניגודי עניינים.
לצורך כך בני אדם מסכימים להתקשר באמנה חברתית אשר מסדירה את ההקמה של שלטון מוגבל, וכזה אשר תכליתו להבטיח את הזכויות הטבעיות של בני האדם.
הריבון של לוק כפוף לחוקים וחב בחובות כלפי האזרחים, ובמקרה שבו הריבון אינו ממלא אחר תפקידיו או פועל בניגוד לסמכויותיו, לאזרחים הזכות להדיחו.
כל זאת, בניגוד לריבון בעל כוח בלתי מוגבל בו מצדד הובס והדגש אשר ניתן לביטחון ושלום בין בני האדם כמניע ליצירה של האמנה החברתית והקמתו של הריבון.
ז'אן-ז'אק רוסו: הרצון הכללי
ז'אן ז'אק רוסו מציג תזה חיובית בהשוואה לקודמיו עבור מצב הטבע וממקד את ביקורתו בחברות מודרניות והסדרתו של רכוש פרטי.
רוסו נוטה לצדד בכתביו במצב טרום קהילתי אשר נעדר סמכות רשמית ואף מתאר את מצב הטבע שליו בעיקרו על רקע היעדר רכוש פרטי, במסגרתו בני האדם היו מונעים מדחפיהם, אולם היו מסוגלים לחוש חמלה כלפי הסביבה.
ההוגה הצרפתי מבקר דווקא מאפיינים של חברה מאורגנת, ומתמקד בהסדרתו של הרכוש הפרטי ואי השוויון שנוצר בין פרטים בחברה, יחד עם חילוקי דעות, היעדר הוגנות ושחיתות.
רוסו עומד על החשיבות של ייצוגיות קולקטיבית של החברה ומימוש טובת הכלל אשר באה לידי ביטוי באמצעות מה שהוא מכנה בגדר "הרצון הכללי", אשר מסייע להתגבר על הקשיים אותם מונה רוסו אשר נוצרו לאחר הקמתה של חברה מאורגנת.
במילים אחרות, לא השליט הוא זה שעומד במוקד התפיסה של רוסו אודות הריבונות בקהילה פוליטית אלא החברה בכללותה. בהקשר זה, הרצון הכללי מייצג את טובתה של כל החברה, ועל בני האדם להישמע לתכתיבים אשר נובעים מכך.
ביקורת מרכזית עמה מתמודדת התאוריה של רוסו מתמקדת בעריצות הרוב אשר עלולה להתרחש בעקבות דיכוי זכויותיהם או רצונותיהם של מיעוטים בחברה לטובת הרצון הכללי.