המונח 'ציונות דתית' כולל במסגרתו משמעויות שונות, ועשוי להתייחס בין היתר לזרם בתנועה הציונית ההיסטורית או לציבור הדתי-לאומי במדינת ישראל.
הציונות הדתית כזרם אשר משתייך לתנועה הציונית מתבססת ככלל על עקרונות אידאולוגיים וזהות אשר הולכים אחורה בזמן עד לתקופת המקרא ועם ישראל ההיסטורי, וניחנים במאפיינים בעלי היבטים טריטוריאליים, מורשתיים, הלכתיים, ועוד.
במסגרת העקרונות הבולטים של הציונות הדתית ניתן למנות את התפיסה של חבריה באשר להשתייכותם לעם ישראל והזדהותם עם מורשתו.
בהקשר זה, האידאולוגיה המזוהה עם הציונות הדתית מתבססת על מס' נדבכים מרכזיים והזיקה הזיקה הקיימת ביניהם – עם ישראל (קבוצה דמוגרפית, אתנית ותרבותית), שטחי ארץ ישראל (טריטוריה) והתורה (הדת והאמונה היהודית).
ישנם אזרחים בציבור הדתי לאומי אשר בחלקו מזוהה עם עיקרי האידאולוגיה, מקיימים את ההלכה היהודית ובד בבד מביעים ככלל תמיכה בלאומיות היהודית והציונות אשר מתבטאת בזכאותם של היהודים על שטחי ארץ ישראל שבמסגרתם ממוקמת מדינת ישראל.
עקרון בולט בקרב הציונות הדתית על אף שאינה מהווה בהכרח בגדר קונצנזוס בקרב חבריה, עניינו באמונה על פיה הקמתה של מדינת ישראל מהווה ראשיתו של תהליך הגאולה – 'אתחלתא דגאולה'.
אמונה זו באה לידי ביטוי במילים "ראשית צמיחת גאולתנו" אשר מופיעות בתפילה לשלום המדינה ומספקות נדבך משיחי בתפיסה האידאולוגית של חלקים מהציבור הדתי לאומי.
האידאולוגיה של הציונות הדתית
היסודות האידאולוגיים של הציונות הדתית טבועים בתפיסה אשר מאחדת בין מדינה, דת ולאום ובאמונה אודות הזיקה בין ישראל לבין היהודים אשר חורגת מהמסגרת הסטנדרטית של אזרחות, לאום וחילוניות.
עקרון אחד באידאולוגיה של הציונות הדתית אשר עמו מזוהים חלקים בציבור הדתי לאומי עניינו בזיקה ההיסטורית וכזו הנמשכת עד היום בין הדת היהודית (התורה) למדינת ישראל המודרנית (ארץ ישראל).
זיקה זו עשויה ללבוש מאפיינים המשלבים בתורם בין משפט, הלכה ואזרחות ולבוא לידי ביטוי מעשי בהחלה של תכתיבים שמקורם במשפט העברי וההלכה היהודית במדינת ישראל המודרנית.
חשוב להבהיר שאין משמעות הדבר בהכרח יישום של החוק הדתי על המדינה ואזרחיה על חשבון דבר החקיקה והדין הקיימים היום.
להבדיל מכך, הדבר עשוי להתבטא בחיזוק הזיקה בין המדינה לציוויים של הדת בתוך המסגרת הישראלית-דמוקרטית, וכתלות במאפייניה של המדינה ואוכלוסייתה ובמידת בשלותה לכך ובשלות אזרחיה.
מעבר להיבט ההלכתי-משפטי, עקרון בולט נוסף בציונות הדתית מתבטא במשמעות מורשתית ואמונית אשר מתקשרת למוסדות וסמלים של מדינה, כמו גם לחובות אזרחיות.
כך למשל, הבניה, הפיתוח והקידום של המדינה, מוסדותיה והאינטרסים שלה נתפסים בתור חובות שניחנות במטענים דתיים לא פחות מאשר חובות אזרחיות.
בנוסף, האוריינטציה הדתית אשר נלווית לעולם המושגים של לאום ואזרחות באה לידי ביטוי בקשר לגיוס לצבא וביצוע הפעולות הדרושות לצרכי ההגנה על המדינה מפני אויביה.
משיחיות בקרב הציונות הדתית
תפיסת העולם האמונית המזוהה עם חלקים מהציבור הדתי-לאומי כוללת נדבכים משיחיים, אשר לעיתים עומדים בליבת הביקורת כלפי זרם הציונות הדתית מצד גורמים בקרב האוכלוסייה החיצונית.
בעיני חלקים מהציבור הדתי לאומי, מדינת ישראל אינה מהווה בגדר מסגרת פוליטית ומימוש שאיפותיהם הלאומיות של היהודים גרידא.
בהתאם לאמונה, הקמתה של מדינת ישראל מהווה ציווי אלוהי ומעבר להיותה מסגרת לקהילה הפוליטית החיה בתוכה, המדינה כשלעצמה מהווה שלב בתוכנית אלוהית רחבה יותר ואמצעי להגשמה של ההיסטוריה היהודית.
במובן זה, הציונות הדתית מתבססת על כתביו של הרב קוק אשר ראה בהקמתה של מדינת ישראל תחילתו של תהליך הגאולה – 'אתחלתא דגאולה'.
אמונה כאמור אף משליכה על היחס כלפי המדינה, כאשר פרקטיקות כדוגמת ההגנה על ישראל ומוסדותיה וכן בנייתה ופיתוחה של המדינה נחשבות בתור חובות בעלות מעמד דתי.
אידאולוגיה שכזו משקפת במידת מה גישה אקטיבית בתהליך הגאולה ביהדות, ועומדת בניגוד לתפיסות עולם הקיימות ביהדות החרדית.
בהקשר האחרון, ישנם זרמים אורתודוכסים אשר בחלקם דוחים את השיבה לישראל בתקופה זו או את עצם הזיקה בין המדינה לבין אלמנטים שמקורם ביהדות, כדוגמת תורה, מורשת ועם ישראל ההיסטורי.
אקטיביזם בקרב הציונות הדתית
מימוש מצוות יישוב הארץ
היבט בולט בפעילותם של חלקים מהקבוצות, נבחרי הציבור והאינדיבידואלים אשר משתייכים לציונות הדתית עניינו בקיום מצוות יישוב הארץ המקראית ומימוש חזון ארץ ישראל השלמה.
נדבכים אלו בתפיסת העולם של הציונות הדתית ניחנים במאפיינים אשר נוגעים למורשת, טריטוריה ודת ומייצגים מוקד אקטואלי של מתיחות ומחלוקת מול תנועות אחרות בישראל ובהם פעילי שמאל וכן מול הפלסטינים.
בהקשר זה ניתן להזכיר את מפעל ההתיישבות והשאיפה להמשיך לבנות ולפתח מאחזים ויישובים, הן בתוך שטחי הקו הירוק והן מחוצה לו באזור יהודה ושומרון ורצועת עזה.
עקרונות אשר מתקשרים לאותה פרקטיקה עניינם בנטייה ככלל של גורמים בציונות הדתית ובקרב הציבור הדתי-לאומי בחברה הישראלית להתנגד למשוואה של שטחים תמורת שלום.
כל זאת, אגב נקיטה בפעולות חד צדדיות בשטח שמטרתם להרחיב את שטחי המדינה ולחזק באמצעותם את ביטחונה וביטחון אזרחיה.
חינוך ממלכתי דתי
הציונות הדתית שמה דגש רב על החינוך של הדורות הבאים, כל זאת החל מגיל צעיר באמצעות תנועות נוער ומוסדות לימוד ציבוריים ופרטיים.
הציונות הדתית מגלה השפעה ומעורבות במערכת החינוך הממלכתי-דתי במדינה מכוח הסכמים קואליציוניים ובעזרת הפעילות של מפלגות אשר מזוהות עמה במערכת הפוליטית.
מעבר לכך, גורמים בציונות הדתית כדוגמת תנועת בני עקיבה מפעילים רשתות של מוסדות לימוד, ישיבות ואולפנות אשר מלמדים לימודי ליבה וחינוך חילוני בד בבד עם לימודים תורניים.
כמו כן, ישיבות ההסדר אשר חלק מהותי מהן מופעל על ידי הציונות הדתית משלבות בין תלמוד תורה לבין גיוס לצבא, ובכלל זאת ליחידות קרביות ומיוחדות בצה"ל.
מוסדות אלו מלמדים את תלמידיהם על תפיסות העולם והערכים המזוהים עם הציונות הדתית, ובהם הסנכרון שבין היהדות, הלכה ומצוות לבין ציונות ותרומה למדינה, כמו גם מעורבות, הנהגה והצטיינות בתחומים שונים במסגרתה.
פוליטיקה
גורמים אשר משתייכים לזרם הציונות הדתית מקדמים את האינטרסים של הציבור הדתי-לאומי הרחב במערכת הפרלמנטרית בישראל.
התנהלות זו מתאפשרת באמצעות מפלגות אשר מייצגות את האינטרסים של אותה קבוצה באוכלוסייה הישראלית והתמודדו במסגרת הבחירות האחרונות לכנסת תחת רשימה משותפת בשם 'הציונות הדתית'.
על אף השוני ביניהן, מפלגות כדוגמת 'האיחוד הלאומי-תקומה', 'עוצמה יהודית' ו'נעם' משתייכות ככלל לזרם הציונות הדתית.
ישויות פוליטיות אלו ונבחרי הציבור החברים בהן מקדמים, באמצעות המערכת הפרלמנטרית, הממשלה והרשות המבצעת, חקיקה ומדיניות אשר עולות בקנה אחד עם אינטרסים של הציבור הדתי-לאומי ועיקרים בתפיסת העולם של הציונות הדתית.