קומוניזם כאידיאולוגיה ניחן במאפיינים אידיאליסטיים, נשען על נדבכים משטריים, כלכליים וחברתיים כאחד, ומתמקד ככלל בשלביו של התהליך הכלכלי-חברתי אשר בסופו נוצרת חברה נטולת מעמדות ושבה הרכוש נתון לבעלות קולקטיבית.
תפיסת העולם הקומוניסטית דוגלת ככלל בהחלפה של יחסי השוק והדומיננטיות של הרווח כמניע במערכת הכלכלית, בייצור וחלוקה שיתופיים אשר מתבססים על צורך.
האידאולוגיה הקומוניסטית שואפת לשוויון בין הפרטים בחברה, שחרור של בני האדם מיחסי ניצול ומתן האפשרות לחברים בקהילה להתפתח בחופשיות וללא השפעות שמקורן בכפייה כלכלית.
קרל מרקס והיסודות של הקומוניזם המודרני
קרל מרקס, לצד פרידריך אנגלס, מזוהה לעיתים קרובות בתור המייסדים של המחשבה הקומוניסטית המודרנית, ובכתביו תיאר את ההיסטוריה של חברות אנושיות כמונעת על ידי מאבק מעמדי המתבסס על תנאים כלכליים.
בהתאם לתיאוריה של מרקס, חברה של בני אדם מתפתחת בשלבים עוקבים אשר מושפעים מפערים וסכסוכים בין מעמדות חברתיים-כלכליים. במסגרת שלבי ההתפתחות השונים של מרקס ניתן למנות, בין היתר, פיאודליזם וקפיטליזם, שלב מעבר סוציאליסטי, ולאחר מכן התגבשותו של קומוניזם.
מרקס טען שבקפיטליזם הפועלים מנוצלים על ידי בעלי ההון בהינתן שאינם מקבלים את פירות עמלם על אף שמייצרים את הערך במסגרת עבודתם, וחזה את המיטוט של הקפיטליזם על ידי מעמד הפועלים ברקע סתירות פנימיות, אי שוויון, ניכור ומשברים הנוצרים בעקבותיו.
עבור מרקס, סוציאליזם הוא שלב מעבר שבו מעמד הפועלים ישתלט על המדינה ויארגן מחדש את הייצור הכלכלי, כאשר קומוניזם הוא השלב הסופי בתהליך החברתי-כלכלי במסגרתו נעלמים הבדלי המעמדות בקהילה. בחברה זו, בעלות קולקטיבית מחליפה את הרכוש הפרטי, הייצור מבוסס על צרכים קהילתיים, ואנשים תורמים לפי יכולתם ומקבלים לפי צרכיהם.
ולדימיר לנין ומהפכת אוקטובר
רעיונותיו של מרקס הלכו והתפתחו במשך השנים, כתלות בנסיבות המקומיות באזורים שבהן האידאולוגיה מצאה תמיכה וכן בהתאם להשפעתם של מנהיגים והוגי דעות שונים.
מרכזי שבהם היה ולדימיר איליץ' לנין, אשר עמד בראש המפלגה הבולשביקית שהובילה את 'מהפכת אוקטובר' בחודש אוקטובר 1917 ברוסיה, מס' חודשים לאחר הדחתו של הצאר הרוסי.
לנין פיתח את התאוריה של מרקס וטען אודות חשיבותה של חלוצה מהפכנית בדמות מפלגה אשר תתבסס על מהפכנים מקצועיים, הדרושה לצורך המעבר מקפיטליזם לסוציאליזם, אחד השלבים אשר אותם מנה מרקס בכתביו.
בהקשר זה, ההוגה הרוסי שם דגש על משמעת מפלגתית ריכוזית ותודעה פוליטית, וכן עמד על הצורך במהפכה ובהפלת הסדר הקיים בכוח.
המנהיג אשר הפך לאחד מהמייסדים של ברית המועצות, יישם מדיניות כלכלית חדשה שבמסגרתה הוחזרו עקרונות שוק, עד למוכנותה של רוסיה לכלכלה בעלת מנגנונים קומוניסטיים.
יוסיף סטלין וסוציאליזם על 'המסלול המהיר'
יוסיף סטלין נולד בשנת 1878 והפך לדמות הדומיננטית במפלגה הקומוניסטית לאחר מותו של לנין. המסלול אליו הוביל המנהיג הסובייטי את הקומוניזם הושפע בין היתר מהנסיבות אשר שררו באותה העת ביבשת אירופה במהלך התקופה בין שתי מלחמות עולם.
מדיניותו של סטלין כיוונה להפוך את רוסיה למדינה תעשייתית והתאפיינה בתיעוש מהיר, הלאמה של מגזרים ומתן תפקיד משמעותי למדינה בכל הנוגע לעיצוב והשפעה על הכלכלה המקומית. כל זאת, בד בבד עם התחזקותם של מאפיינים טוטליטריים ויחד עמם פגיעה בזכויות אדם של האוכלוסייה המקומית.
במובן הזה סטלין העצים את הסמכויות של מוסדות השלטון ויצר מנגנונים ריכוזיים אשר הכווינו את הכלכלה, השפיעו על החיים האזרחיים, וקידמו משטר סמכותני אשר בראשו מפלגה ומנהיג דומיננטיים.
עקרונות מרכזיים של הקומוניזם המודרני
לצד רב-גוניות המחשבה הקומוניסטית, הקומוניזם המודרני ניחן במס' עקרונות מרכזיים אשר מסייעים להבנה של הליבה הכלכלית-חברתית של האידאולוגיה. בהקשר זה ניתן לציין בין היתר את ביטול הקניין הפרטי ואימוץ מדיניות של בעלות קולקטיבית על אמצעי ייצור, קרקעות ומשאבים לטובת החברה בכללותה.
כל זאת, אגב השאיפה לקדם חברה נטולת מעמדות במסגרתה אין שליטה של גורם מסוים על הכלכלה או לחצים וכפייה כלכליים אשר מופנים כלפי חבריה.
עיקרון בולט נוסף הינו המעבר מכלכלה אשר מתבססת על הפקה של רווחים כמניע לייצור של מוצרים או מתן שירותים אל עבר כלכלה שיתופית שבה ניתן מענה לצרכים של הקהילה.
בהקשר של ממשל והתצורה של הקהילה הפוליטית, האידאולוגיה הקומוניסטית שואפת ככלל ובסופו של דבר לביטול מוסד המדינה לאחר שלב המעבר הסוציאליסטי והחלפתו במודל מבוזר של ממשל עצמי קהילתי.
קומוניזם וסוציאליזם: דמיון והבדלים
על אף מאפיינים משותפים אשר קיימים בין שניהם, קומוניזם וסוציאליזם נבדלים ביניהם בהיבטים שונים, אשר נוגעים לכלכלה, ממשל, יחסים בין החברה למוסדות השלטון, ועוד.
הבדלים אלו באים לידי ביטוי בייחוד באופנים שבהם נתפסת הקהילה הפוליטית בשלב האחרון בתהליך הדטרמיניסטי, ולאחר יישומו המלא של הקומוניזם בהשוואה לסוציאליזם.
לצד הביקורת המשותפת על הקפיטליזם וקידום שוויון בין האזרחים, מודלים שונים של סוציאליזם אינם שואפים לביטול המדינה ואף מכירים בתצורות שונות של ממשל, ובהן מדינות רווחה סוציאל-דמוקרטיות ואף מדינות המאמצות קווים סמכותניים יותר.
מעבר לכך, מערכות סוציאליסטיות שונות אשר מיושמות כיום משלבות מוסדות דמוקרטיים ומנגנוני שוק ואף מכירות בכלכלה אשר מתבססת הן על בעלות ציבורית והן על בעלות פרטית.
היבטים אלו מדגישים הבדלים בין קומוניזם לסוציאליזם, בהינתן פערים הקיימים בין תצורה זו של קהילה ושלטון לבין האידיאל הקומוניסטי של חברה נטולת מעמדות, ביטול מוסד המדינה בטווח הארוך ולאחר שלב המעבר הסוציאליסטי, ובעלות קולקטיבית על משאבים ואמצעי ייצור.
ביקורת הקומוניזם על הקפיטליזם
הקומוניזם מפנה ביקורות שונות כלפי קפיטליזם, אשר ביניהן ניתן למנות טענות בדבר ניצול של העובדים, פערים כלכליים ואי-שוויון בין אזרחים במדינה.
מעבר לכך, האידאולוגיה הקומוניסטית מבקרת עקרונות יסוד אשר מאפיינים כלכלות שמתבססות על מנגנוני שוק, ובהם מתן עדיפות לרווח כמניע לפעילות עסקית והחלטות אודות ייצור על חשבון צרכיהם של האנשים והקהילה.
לדברי מרקס, השאיפה למקסם רווחים והתחרות המאפיינת את הקפיטליזם מובילים לפגיעה בעובדים ובזכויותיהם, במקביל להגדלת העושר בקרב קבוצה מצומצמת יותר של בעלי הון.
קומוניזם היום
על אף התפרקותה של ברית המועצות ונפילתו של מסך הברזל, הקומוניזם ממשיך להתקיים בתצורות שונות ובמסגרות מגוונות, ולאידאולוגיה השפעה על מדינות וחברות אזרחיות.
ישנן מדינות אשר על אף שאינן מיישמות הלכה למעשה את העקרונות המלאים של האידאולוגיה עדיין רואות עצמן כמדינות קומוניסטיות. כך למשל, בסין, צפון קוריאה וקובה שולטות מפלגות קומוניסטיות אשר הינן דומיננטיות במערכת הפוליטית. לצד זאת, מערכות הממשל מיישמות עקרונות ומנגנונים שונים בכל הנוגע לכלכלה המקומית ומעורבותה של המדינה בכלכלה.
השלטון בסין מתבסס על מפלגה אחת המפגינה שליטה במערכת הפוליטית, ובד בבד מיישם עקרונות של כלכלת שוק ומכיר בבעלות פרטית והשקעות זרות. קובה מיישמת בעלות ממשלתית רבה יותר ואילו צפון קוריאה נוקטת במערכת ריכוזית מאוד.
מעבר לכך, הקומוניזם ועקרונות אשר מזוהים עם האידאולוגיה באים לידי ביטוי בפעילות של מפלגות פוליטיות, אף במדינות דמוקרטיות. גופים פוליטיים שונים דוגלים לעתים בזכויות עובדים, בעלות ציבורית על תעשיות מרכזיות, שירותים חברתיים, ועוד.
כמו כן, עקרונות אשר מזוהים עם קומוניזם משמשים לעיתים במסגרת ביקורת פוליטית וחברתית המופנית כלפי מוסדות שלטון, כמו גם בפעילותם של גופים כדוגמת איגודי עובדים וקבוצות סטודנטים והרעיונות אשר נידונים על ידם במסגרת פעילותם המקצועית, הפוליטית, האזרחית ועוד.
בנוסף, הקומוניזם ועקרונות האידאולוגיה נוכחים במסגרת של מחשבה אינטלקטואלית במוסדות אקדמאיים ומחקריים, כאשר חוקרים דנים ברעיונות מרקסיסטיים כדי לנתח סוגיות כלכליות שונות.
לקריאה נוספת ראו: קרל מרקס ופרידריך אנגלס – המניפסט הקומוניסטי (1848), קרל מרקס – הקפיטל (כרך א’, 1867) וכן ולדימיר איליץ’ לנין – מה לעשות? (1902) ו-המדינה והמהפכה (1917).