ביטול חוקי יסוד
במצב הקיים חוקי היסוד והחקיקה הרגילה בישראל אינם מסמיכים במפורש את ביהמ"ש העליון לערוך ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד שכוננו על ידי הכנסת בכובעה כרשות מכוננת, כדוגמת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.
עילת ההתערבות של בג"ץ המסמיכה את השופטים לדון בחוקתיותם של חוקי יסוד ובפסילתם נוצרה במסגרת הפסיקה של ביהמ"ש העליון, אשר לפיה ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד קיימת ואפשרית, כאשר ישנם שני מצבים אשר בקרות כל אחד מהם השופטים יהיו רשאים לפסול חוק יסוד של הרשות המכוננת.
בהתאם לפסיקה העילות לפסילה הינן במקרה שבו נעשה שימוש לרעה בחוק יסוד או כאשר תיקון לחוק יסוד קיים אינו חוקתי. אותם מנגנונים נוצרו כאמור על ידי השופטים ואינם מעוגנים בחוק.
פסילת חוקים
בהתאם למצב הקיים סמכותו של ביהמ"ש העליון לערוך ביקורת שיפוטית על חוקים רגילים ולדון בפסילתם או בתיקונם נעוצה בפסיקתו של ביהמ"ש העליון עצמו.
בהתאם לפסיקה השופטים הכירו בסמכות זו על דרך ההיקש בעקבות כינונם של חוקי היסוד, ועל סמך הפרשנות המשפטית לפיה חוקי היסוד הינם נורמות ממדרג גבוה יותר בהשוואה לחוקים רגילים, ומשכך חקיקה צריכה לעמוד בהוראות אשר נקבעו בחוקי היסוד.
בהקשר זה החוקים וחוקי היסוד במדינת ישראל אינם מסמיכים במפורש את ביהמ"ש העליון לפסול חקיקה רגילה של הכנסת.
| הרפורמה המשפטית מסמיכה במפורש את ביהמ"ש העליון לפסול חקיקה של הכנסת במקרה שבו הנורמה מפרה זכויות אשר נקבעו במפורש בחוקי היסוד. פסילת כל חוק מותנית בכך במסגרת הדיון על הפסילה יושבים בדין 15 שופטים, אשר מתוכם נדרש רוב מינימלי של 12 שופטים התומכים בפסילה של החוק. |
פסקת התגברות
פסקת התגברות מסמיכה את הכנסת 'להתגבר' על פסיקה של ביהמ"ש העליון אשר פסלה חקיקה רגילה באמצעות הצבעה נוספת בכנסת על החוק הרלוונטי לאחר הפסילה אשר יכולה להכשיר את החוק על אף פסילתו באמצעות רוב מינימלי הנדרש בהתאם לפסקת ההתגברות מבין חברי הכנסת.
פסקת ההתגברות אינה מהווה תקדים בשיטת המשפט בישראל והינה מעוגנת היום בחוק יסוד חופש העיסוק.
הרפורמה המשפטית קובעת פסקת התגברות לפיה הכנסת תהא רשאית לחוקק חוק שנפסל על ידי ביהמ"ש העליון מהטעם שהינו סותר חוקי יסוד, ככל והחוק יתקבל ברוב של 61 חברי כנסת.
החקיקה תהיה תקפה עד המאוחר מבין תחילת כהונתה של הכנסת הבאה או עד תום ארבע שנים.
עילת הסבירות
במצב הקיים ביהמ"ש העליון רשאי לפסול החלטות המתקבלות במשרדי הממשלה, בכנסת וברשויות המנהל תחת הטענה כי ההחלטה הרלוונטית חורגת 'ממתחם הסבירות' ולוקה בחוסר סבירות קיצוני בנסיבות העניין.
המקרים שבהם החלטה תתאפיין בחוסר סבירות נקבעים על ידי השופטים אשר מתבססים כיום בין היתר על פסיקות העבר של ביהמ"ש העליון.
עילת הסבירות אם כן מהווה מנגנון שנוצר בפסיקה של השופטים ויש בו בכדי לגבור על פעולות של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
הרפורמה המשפטית מבטלת בפועל את עילת הסבירות והשימוש בה על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת ביקורת שיפוטית על החלטות של נבחרי ציבור וכאלה המתקבלות במוסדות המדינה.
מעמד היועמ"שים והחלטותיהם
במצב הקיים ביהמ"ש העליון הכיר במעמדה המחייב של חוות דעת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, הסמכה שלא קיבלה ביטוי בחקיקה של הכנסת. בעקבות כך חוות דעת משפטית מאת יועמ"ש אינה מהווה בגדר ייעוץ משפטי בלבד, אלא מחייבת בפועל את נבחר הציבור להתנהל על סמך ההוראות המפורטות בה.
אותן הוראות מתבססות על הפסיקות של ביהמ"ש העליון בסוגיה הרלוונטית בה עוסקת חוות הדעת ומיישמות הלכה למעשה את פסיקת השופטים על כל מקרה קונקרטי.
היועצים המשפטיים בכל משרד ממשלתי כפופים ליועץ המשפטי לממשלה, כאשר מינוים נעשה באמצעות הליך של מכרז וקבלת המינוי הסופי באמצעות ועדה.
בנוסף לכך היועמ"שים בכל משרד ממשלתי מייצגים את השרים והממשלה בהליכים משפטיים בבתי המשפט בישראל.
הרפורמה המשפטית משנה את מעמד חוות הדעת של היועצים המשפטיים ממעמד מחייב למעמד מייעץ בלבד, אשר אין בו בכדי לחייב את נבחרי הציבור.
בנוסף הרפורמה המשפטית מסדירה שינויים בדרכי מינוים של היועמ"שים, אשר ייבחרו על ידי נבחרי הציבור ולא באמצעות מכרז וועדה חיצונית ומכירה בזכותם של השרים לקבל ייצוג משפטי עצמאי בבתי המשפט בישראל ולא להיות כפופים לייצוגם של היועמ"שים.
הרכב הוועדה לבחירת שופטים
במצב הקיים בוועדה לבחירת שופטים מכהנים תשעה חברים – שני שרים, שני חברי כנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטי ביהמ"ש העליון.
מינוי של שופט לביהמ"ש העליון כפוף להצבעה ברוב של שבעה חברי ועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה של הוועדה.
לצרכי מינוי נשיא ביהמ"ש העליון חלה שיטת הסניוריטי לפיה השופט הוותיק ביותר בביהמ"ש העליון נבחר לכהן כנשיא.
רפורמה המשפטית משנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שתכלול אחד עשר נציגים במקום תשעה.
בנוסף הרפורמה המשפטית משנה את הרכב החברים אשר יתמנו לוועדה – כל רשות תהיה רשאית למנות שלושה נציגים לוועדה, קרי שלושה שופטים, שלושה שרים ושלושה חברי כנסת, אשר מתוכם יכהנו שני נציגים מטעם הקואליציה ונציג אחד מטעם האופוזיציה. בנוסף שר המשפטים ימנה שני חברים נוספים לוועדה.
הרוב הדרוש למינוי שופטים לביהמ"ש העליון, ובכלל זאת מינוי נשיא לביהמ"ש, יהיה רוב רגיל.