הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר, רבנים אזוריים, רבני יישוב ורבני שכונות), התשפ"ד-2024, הידועה בכינוי חוק הרבנים, עלתה לכותרות בתקופה האחרונה לאחר פרישת מפלגת המחנה הממלכתי מהקואליציה בעקבות כוונתה של הממשלה לקדם את ההצעה לאחר שירדה מסדר היום לפני מס' חודשים.
החזרתו של החוק לשולחן הדיונים ולקראת הכנה לקריאה בכנסת מהווה סוגיה שנויה במחלוקת בקרב הציבור, על רקע מלחמת חרבות ברזל והמצב הביטחוני בו שרויה המדינה מזה מס' חודשים.
קידום הצעת חוק הרבנים במסגרת הליכי החקיקה קיבלה גוון רגיש במיוחד בעת שבה מתקיים שיח ציבורי באשר לחוק הגיוס ודרישה לגיוס החברה החרדית לצבא בעקבות המלחמה אשר גובה קורבנות ופצועים רבים.
במובן זה, החוק, אשר מתפרש על ידי חלקים מהציבור כאמצעי לחלוקת משאבים נוספים עבור החברה החרדית, כאשר מנגד הסדרה של גיוס חרדים לצבא לא באה על פתרונה, מייצר ביקורת ותרעומת בקרב חלקים מהחברה.
מנגד ועל אף הביקורת הציבורית, על מנת לקדם שיח ענייני וקרקע להידברות בין הצדדים, חיוני לעמוד על משמעויות החוק וההסדרים שעולים במסגרתו, אשר חלקם עשויים להיתפס ולהתפרש באופן שונה לאחר ניתוח ובחינה ישירה שלהם.
פעולה זו עשויה לייצר שקיפות של הדברים בפני הציבור, לצד מיקוד וצמצום של המחלוקת הציבורית הקיימת סביב חוק הרבנים, ולפיכך לסייע לחברה הישראלית להתמודד בהצלחה עם האתגרים הצפויים אגב גיבוש של הסדרים במתכונת שתהיה מקובלת על מגזריה השונים.
רקע
הצעת חוק הרבנים עולה לדיון בכנסת כאשר ברקע, ובהתאם למצב המשפטי הנוכחי, דרכי הבחירה של רבני ערים, מועצות מקומיות ויישובים אינה מוסדרת בחקיקה רשמית.
נכון למצב הנורמטיבי הקיים, בחירת רבני ערים מעוגנת בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), התשפ"ב-2022 שתוקנו מכוח חוק שירותי הדת היהודיים, התשל"א-1971.
כמו כן, בחירה של רבני יישובים, רבנים אזוריים ורבני שכונות אינה מוסדרת בחקיקה או בתקנות כלל, אלא מעוגנת חוזרי מנכ"ל אשר פורסמו לאורך השנים.
מבחינה זו, חוק הרבנים בא לעגן נושא בעל חשיבות ציבורית במעמד של חקיקה ראשית, ונשען בחלקו על הסדרים אשר נקבעו וקיימים כיום מכוח התקנות.
חוק הרבנים מחולק למס' פרקים אשר מסדירים את ההוראות שיחולו על דרכי הבחירה של רבני עיר, רבני יישובים, רבני אזורים ורבני שכונות.
בכלל זאת, החוק דן במקרים שבהם רשות תידרש לקיים הליכי בחירה של רבנים, מס' הרבנים אשר יכהנו בכל אזור (וזאת כנגזרת, בין היתר, של מס' התושבים), הרכבי ועדת הבחירות והאסיפה הבוחרת, וכן מערך הסמכויות שיינתנו לשר לשירותי דת, הרבנות הראשית והמועצות המקומיות בעניינים השונים.
מס' הרבנים המכהנים – חוק הרבנים מייצר הסדרה משפטית שתאפשר מינויים של מאות רבנים נוספים בהחלטת השר
סוגיה מרכזית שמוסדרת בהצעת חוק הרבנים נוגעת למס' הרבנים אשר ימונו לכל עיר, יישוב ושכונה.
הצעת החוק מחייבת כהונה של רב אחד בכל רשות מקומית ושני רבנים בערים הגדולות – ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע.
המצב הקיים
מס' הרבנים אשר יכהנו בערים בהתאם להצעת החוק דומה להוראה המוסדרת בתקנות וקובעת את המצב הקיים, ומבחינה זו לא יחולו שינויים מהותיים גם לאחר חקיקתו של חוק הרבנים.
הוראה נוספת אשר מוסדרת בהצעת החוק מתמקדת בסמכותו של השר, בהסכמת הרשות המקומית, לקבוע שברשות מקומית שמס' תושביה היהודיים עולה על 50,000 יכהנו שני רבנים.
המצב הקיים
ההוראה בהצעת החוק משנה את ההסדרים הקיימים היום בהתאם לתקנות, אשר מאפשרים מינוי של רב עיר נוסף בהחלטה של השר, הניתנת בהסכמת הרשות המקומית, ברשות מקומית שמס' תושביה היהודיים עולה על 100,000.
המינוי של רבני ערים מצטרף להוראות הקבועות בהצעת חוק הרבנים אשר נוגעות למינויים של רבני יישובים, רבנים אזוריים ורבני שכונות, סוגיה שמוסדרת כיום במסגרת חוזרי מנכ"ל בלבד.
מתוך זה, נושא שהפך אקטואלי לאחרונה מתמקד במינויים של רבני שכונות. סעיף 25(א) להצעת חוק הרבנים קובע כדלקמן:
"ברשות מקומית שבה מכהן רב עיר, ושמספר תושביה עולה על 50,000, רשאי השר לקבוע כי ימונה רב שכונה, אחד או יותר"
המצב הקיים
כיום מכהנים בפועל עשרות רבני שכונות בלבד במדינה, כאשר על אף הסדרה קיימת בחוזרים ופרסומים של משרדי ממשלה, מינויים של רבני שכונות הופסקו בפועל בתחילת שנות האלפיים מסיבות שונות, ובהן היעדר קביעה ברורה באשר למהות התפקיד.
כעת, הצעת החוק מקנה לשר את הסמכות לדרוש את מינויים של רבנים נוספים, אשר כפופה להתקנת תקנות שיבהירו מהן סמכויותיו של רב שכונה ויגדירו את תפקידו.
רגישות ההסדרה של מינוי הרבנים נובעת מעצם השפעתה על משאבים והוצאות שיידרשו לצורך יישומה ואשר מקורם מכספי משלם המיסים.
בהקשר זה, הוראות הצעת החוק מאפשרות למנות בפועל מאות רבנים נוספים בהחלטתו של השר. החלק הארי של המינויים נוגע לרבני השכונות ומהווה נגזרת של מס' השכונות שיוגדרו בפועל בתקנות שיתוקנו לצורך ביצוע הוראות הסעיף בחוק.
בנוסף, לצורך מינויים של רבנים במועצות אזוריות נעשה שימוש בנוסח דומה, לפיו בסמכות השר לקבוע "כי יש לבחור רב ליישוב או רב אחד או יותר למועצה אזורית…", וזאת בכפוף להתקיימותם של התנאים המפורטים בסעיף.
סוגיה זו מתקשרת בתורה לביקורת באשר לחלוקת "הג'ובים" עליה שומעים לא מעט באמצעי התקשורת, כאשר משרה של רב כוללת במסגרתה תשלום משכורת והוצאות נוספות, אשר משולמות מכספי משלם המסים.
מנגד, חשוב להדגיש שבעוד ששר הדתות אחראי לקבוע את עצם הדרישה למינויים של רבני השכונות, אין הוא קובע את זהות הרבנים או את הרכב האסיפה והועדה הבוחרת.
כפי שקובעת הצעת החוק, נושאים אלו עתידים להיות מוסדרים בתקנות שיתוקנו על ידי הממשלה ומטבע הדברים עשויים להשתנות בהתאם להרכב הקואליציה.
היבט נוסף שראוי לתת לו התייחסות נוגע לצורך שבמינוי רבני ערים ורבני שכונות ברשויות מקומיות על מנת לתת מענה וסיוע בשירותים דתיים לתושבים הצורכים אותם.
דברים אלו רלוונטיים בייחוד ברשויות מקומיות שבהן לא מכהנים רבני ערים ובשים לב לכך שמזה שנים לא התקבלו מינויים של רבני שכונות.
האסיפה הבוחרת – חוק הרבנים מייצר איזון בהשפעה של הרשות המקומית לעומת זו של הממשלה והרבנות הראשית
נושא מרכזי נוסף אשר מוסדר בהצעת חוק הרבנים מתמקד בהרכב האסיפה אשר בוחרת את הרבנים ושקובעת בפועל את זהות הרבנים שיכהנו בערים.
סוגיה שראוי לתת לה תשומת לב מתמקדת בחלוקת המינויים בין הרשות המקומית לבין נציגים הקשורים לממשלה ולרבנות הראשית.
בהתאם להצעת החוק, כל חברי מועצת הרשות המקומית יהיו חברים באסיפה ובנוסף אליהם גם ראש המועצה הדתית ברשות המקומית.
מנגד, השר ימנה נציגי ציבור כחברי האסיפה הבוחרת אשר מספרם יהיה כמחצית ממס' חברי האסיפה מטעם מועצת הרשות המקומית והמועצה הדתית.
בנוסף אליהם רבע מכלל חברי האסיפה הבוחרת לבחירת רב עיר יהיו הרבנים הראשיים לישראל וחברי מועצת הרבנות הראשית.
המצב הקיים
התקנות אשר מסדירות כיום את בחירת רבני הערים מקנות לרשות המקומית רוב בבחירת הרבנים מבין אלו אשר מועמדים לכהונה.
לשם ההמחשה, בהתאם לתקנות הקיימות למעלה מ-75% מחברי האסיפה הינם חברים במועצת הרשות המקומית, מנכ"ל הרשות המקומית ונציגי ציבור אשר ממונים על ידי מועצת הרשות המקומית.
כפי שניתן להיווכח, הצעת חוק הרבנים מייצרת איזון בהרכב האסיפה אשר בוחרת את רבני הערים, וזאת בניגוד למצב הקיים בו השליטה על הליך בחירת הרבנים היתה מצויה באופן די בלעדי בידי הרשות המקומית.
הפקדה של סמכויות נוספות בהליך הבחירה בידי השר והרבנות הראשית, מעצם היותם גורמים אשר ייתכן ומונעים יותר להשלים תהליך בחירה של רבנים, עשויה לסייע בהשלמת מינויים שכאלה בערים אשר נכון למועד זה לא מכהנים בהן רבני עיר.
לצד זאת, הרגישות אשר עולה בעקבות השינויים מתקשרת לסיטואציה שעשויה להיווצר בעקבות הצעת חוק הרבנים, לפיה גורמים חיצוניים שאינם מתגוררים בערים יחזיקו באמתחתם את היכולת להשפיע על זהות הרבנים אשר יכהנו ויפעלו באותם אזורים.
בעקבות כך יכול להיווצר מצב שבו רבנים שייבחרו לכהן בערים לא יחלקו זיקות או קשרים עם האזורים שבהם יכהנו או עם האוכלוסייה המקומית.
בהקשר זה ניתן לציין פערים בתפיסות עולם, תרבות או דרכי התנהלות, כאשר בפועל מכנה משותף מובהק יותר יכול להתקיים בין הרב הנבחר לנציגים שבחרו אותו על חשבון גורמים שמולם הרב יתנהל ביום יום במסגרת עבודתו ואיתם יבוא במגע.
משך כהונה של רבנים – הסרה של מגבלת 10 השנים בחוק הרבנים
היבט משמעותי נוסף שעולה מהצעת חוק הרבנים נוגע למשך כהונתם של רבני עיר, יישוב, אזור ושכונה אשר מתחילה עם מינויים.
סעיף 29(ב) להצעת החוק מסדיר את המקרים שבהם תיפסק כהונתו של רב, ובהם מצב שבו הרב מגיע לגיל 75, בפטירתו או בהתפטרותו, ועוד.
המצב הקיים
התקנות התקפות כיום מגבילות את משך כהונתו של רב עיר לתקופה בת 10 שנים, אשר לאחריה מועצת הרשות המקומית רשאית להאריך את משך הכהונה בעשר שנים נוספות בכל פעם.
המשמעות של הצעת החוק היא צמצום מרחב השפעתם של הגורמים האמונים על ניהולו של האזור בו יכהן הרב, על כהונתו ואופן ביצוע תפקידו.
במצב שכזה המשך כהונתו של רב מכהן, לאחר שנבחר, לא תהיה כפופה להארכה מצד הרשות המקומית לאחר תום תקופת כהונה בת עשר שנים, מצב אשר יפחית את תלותו של הרב ברשות.
היעדר תלות כאמור עשוי לייצר השלכות חיוביות ושליליות כאחד. בהיבט השלילי, הניתוק בין הרב לבין הרשות המקומית במובן זה עשוי להפחית את האחריותיות של הרב כלפי הגוף אשר אמון על הטיפול בתושבים, ובעקיפין לפגוע אגב כך גם בציבור אשר צורך את השירותים שיינתנו על ידי הרב.
מנגד, צמצום הזיקה בין נבחרי ציבור ברשות המקומית לבין משך כהונתו של הרב עשוי למנוע פוליטיזציה של התפקיד והנושאים שינוהלו ויטופלו על ידי הרב ברמת השלטון המקומי, אשר תשפיע על קבלת ההחלטות, אגב היכולת להגביר את ההיתכנות להתנהלות עניינית יותר.