צמד המילים מעורר המחלוקת 'מרי אזרחי' החל לעשות כותרות פעם נוספת במסגרת השיח האקטואלי בישראל בהמשך להתבטאויות של אושיות ציבוריות מוכרות על רקע מלחמת חרבות ברזל.
כזכור, הקריאות למרי אזרחי אינן דבר חדש והחלו לפני המלחמה בעקבות מערך החקיקה הידוע בשם 'הרפורמה המשפטית', אשר לטענת חלק מהמתנגדים לו העמיד בסכנה את השיטה המשטרית הדמוקרטית בכללותה.
אולם, כעת נדמה שאזכורים למרי אזרחי והתבטאויות דומות אחרות בסגנון, כדוגמת 'אי ציות אזרחי' או 'סרבנות', חוזרות לשיח הציבורי.
פוליטיקאים מהעבר ומההווה דנים בדרכים הנחוצות ובפעולות הדרושות לטענתם מצד ציבור האזרחים על מנת לנתב את קבלת ההחלטות והמדיניות הממשלתית לנתיב הנכון.
במוקד ניצבות המטרות המרכזיות לעת הזו – שחרור החטופים, הכרעת חמאס וחיזבאללה והיום שאחרי ברצועת עזה.
גורמים אשר מוכרים בנוף הציבורי בחברה הישראלית קוראים מפורשות להחרפת המאבק בישראל באמצעות השבתה של המדינה, בעוד אחרים מתמקדים במה שלטענתם מהווה בגדר 'מרי אזרחי חוקי' או לחלופין בזכות הנתונה לציבור האזרחים לאי ציות אזרחי בנסיבות הנוכחיות.
במסגרת הנימוקים והסיבות למרי אזרחי ישנה התפיסה לפיה הממשלה מפרה את החוק ואינה לגיטימית, גם אם נבחרה באופן חוקי.
טענות אחרות המצדיקות מרי אזרחי נשענות על הדעה שהממשלה פועלת על מנת להרוס את הדמוקרטיה ולשנות את אופיה של מדינת ישראל.
התומכים בסילוקה של ממשלת ישראל בדרך זו מתרחקים היום ממונחים כדוגמת 'סרבנות' או 'הפיכה', בעלי קונוטציות שליליות בקרב הציבור, ודואגים להדגיש שמרי אזרחי או אי ציות אזרחי אין משמעו מרד.
מרי אזרחי מתואר לעיתים כמערך של פעולות החוסה בגדרי החוק או לחלופין מהווה זכות נוספת במארג הזכויות אשר נתונות לאזרחים החיוניות לשמירה על צביונה הדמוקרטי של המדינה, כדוגמת זכות המחאה, זכות השביתה ועוד.
עולה שאלה אם אותם גורמים ואחרים צודקים בטיעונים שבהם הינם בוחרים להשתמש בהתייחסותם למרי אזרחי בנסיבות הנוכחיות.
האם התיאורים של מרי אזרחי, הדרכים הנבחרות לביצועו, ההצדקות לו ומטרותיו המוגדרות כפי שעולה בשיח הציבורי בישראל נאמנים למשמעויותיו ההיסטוריות של המושג ועולים בקנה אחד עם תכליותיו?
להלן סקירה תמציתית וחלקית של המשמעות ההיסטורית המזוהה עם מרי אזרחי במסורת הדמוקרטית-ליברלית ויישומם של הדברים על המקרה הישראלי.
המאמר מציג ניתוח כמה מהמאפיינים הבולטים של מרי אזרחי אשר מייצרים קו הפרדה ברור בין פעולה בלתי חוקית על רקע מוסרי שנעשית למען הצדק לבין פשע או אקט בלתי חוקי ובלתי לגיטימי על רקע עברייני.
במוקד הדברים ישנה הבחינה של המקרה הישראלי לאור קריטריונים ואמות מידה למרי אזרחי, מושג השגור בתרבות המערבית ומזוהה עם אירועי מחאה בולטים אשר סייעו לגבש את העקרונות הבולטים של הדמוקרטיה הליברלית כפי שהינה כיום.
בעניין זה, המטרה תהא לנסות ולהסיק אם פעולות המחאה בישראל 'נהנות' מאותה הצדקה מוסרית הנלווית למרי אזרחי, גם אם הינן חורגות מדלת אמותיו של החוק, ומה הם הפערים (ככל וקיימים) בין המצב בישראל לבין מרי אזרחי.
מרי אזרחי - משמעות המושג ומקורותיו
דמות היסטורית בולטת שעמו מזוהות המילים 'מרי אזרחי' או 'אי ציות אזרחי' ואשר דן בנסיבות שבהן על הציבור לחדול מלשתף פעולה עם הממשלה הינו הפילוסוף, הסופר והמשורר האמריקאי הנרי דיוויד תורו.
במסגרת החיבור פרי עטו בשם 'התנגדות לממשלה אזרחית' (‘Resistance to Civil Government’) אשר שמו שונה לימים לשם 'מרי אזרחי' (‘Civil Disobedience’), תורו טוען שעל אנשים לשמר את מצפונם גם נוכח פעולות אשר נעשות ביוזמתה של הממשלה.
לעמדתו של תורו, אל לאנשים לאפשר לממשלה להפוך אותם לסוכני אי צדק באמצעות הסכמה שבשתיקה מצד האוכלוסייה לפעולות של הממשלה.
בדבריו נראה שתורו התמקד באירועים בולטים בהיסטוריה האמריקאית כדוגמת העבדות בארה"ב ומלחמת ארה"ב-מקסיקו אשר נערכה בשנים 1846-1848 ובמסגרתה האמריקאים פלשו למקסיקו וסיפחו לבסוף את טקסס לשטחה של ארה"ב.
המחשה לדבריו הינה הסירוב של תורו לשלם מסים שנועדו לצורך התמיכה במאמץ המלחמתי של ארה"ב, ואשר בגין כך תורו נשלח לכלא.
בחלוף למעלה ממאה שנים, בספרו הידוע של ג'ון רולס 'תאוריה של צדק' (‘A Theory of Justice’), הפילוסוף האמריקאי מתאר מרי אזרחי במילים הבאות:
"public, nonviolent, conscientious yet political act contrary to law usually done with the aim of bringing about a change in the law or policies of the government"
Rawls, J. (1999[1971], 320). A Theory of Justice. Harvard University Press
ובתרגום ישיר לעברית:
"מעשה ציבורי, לא אלים, מצפוני אך פוליטי בניגוד לחוק הנעשה בדרך כלל במטרה להביא לשינוי בחוק או במדיניות של הממשלה"
בהקשר זה, המשמעות אשר מיוחסת למושג מרי אזרחי יוצאת מנקודת הנחה שמדובר באקט אשר אין ספק שכולל באמתחתו פעולות אשר מנוגדות לחוק.
אולם, הפרת החוק נעשית מתוך מניעים מוסריים-מצפוניים ומתמקדת בחוק, בהחלטה שלטונית או במדיניות של הממשלה אשר לתפיסת המתנגדים מהווה בגדר עוול ועומדת בניגוד לעקרונות של צדק.
על כן, המרי האזרחי נעשה מתוך מטרה לתקן את העוול ולשנות את ההחלטה, וזאת דווקא מתוך נאמנות לשלטון החוק ולמשטר בכללותו.
לאור האמור, על מנת שפעולה תחסה תחת ההגדרה של מרי אזרחי ותיהנה מהלגיטימציה המוסרית אשר נלווית לכך, עליה לקיים מס' תנאים:
הפרה של החוק: מרי אזרחי מערב במסגרתו הפרה כזו או אחרת של החוק, על אף שבמדינות דמוקרטיות המונח 'מרי אזרחי' אינו מוגדר בעצמו כעבירה (Civil Disobedience, Stanford Encyclopedia Philosophy, פורסם ביום 4.1.2007 ותוקן ביום 2.6.2021; להלן: "Stanford Encyclopedia").
בעניין זה, ובניגוד למה שנטען לעיתים על ידי גורמים מוכרים בסצנה הפוליטית והציבורית בישראל, מרי אזרחי הינו במפורש אקט בלתי חוקי.
אין מדובר בזכות לגיטימית, רשמית ומוכרת בשיטת המשפט בדמוקרטיות ליברליות אשר נתונה לציבור האזרחים בדומה לזכויות אחרות שמעוגנות בחוקי היסוד, בין אם במפורש ובין אם על דרך ההיסק במסגרת פסיקתו של בג"ץ.
אנשים אשר בוחרים לנקוט במרי אזרחי מכירים באי חוקיות של פעילותם, ולמרות זאת דבקים בהחלטתם מתוך שאיפתם להביא לתיקון של חוסר צדק שמקורו בפעולה שלטונית שחוטאת לעקרונות מוסר או נוגדת, לתפיסת המתנגדים, עקרונות ליבה בקשרים שבין המדינה לאזרחים.
לרוב בדמוקרטיות ליברליות, כמו גם בישראל, דיני העונשין אינם מכירים בעבירה רשמית של 'מרי אזרחי'. הפרת החוק במקרה שכזה אינה נובעת בעקבות עצם הנקיטה במרי אזרחי אלא נלמדת לאור פעולות אשר נעשות בפועל במסגרת זאת וכחלק מפעילות המרי.
כך למשל ניתן לציין הפגנה בלתי חוקית או לחלופין הפגנה חוקית אשר קיבלה את אישור הרשות הרלוונטית ומפרה את התנאים אשר נקבעו לעריכתה. פעולות אחרות עשויות לבוא לידי ביטוי באי תשלום מסים, הכרזה על שביתה בלתי חוקית, התחמקות מגיוס לצבא בנסיבות מסוימות, ועוד.
אי החוקיות יכולה לבוא לידי ביטוי במרי אזרחי ישיר, שמשמעו הפרה של חוק או מדיניות שאליה המוחים מתנגדים וכזו שעומדת במוקד פעילותם, או במרי אזרחי עקיף שמשמעו הפרה של חוק אשר נעשית במסגרת הבעת מחאה כלפי חוק אחר שאליו המפגינים מתנגדים (Stanford Encyclopedia).
כאן חשוב לעמוד על העובדה שלצד היעדר התייחסות מפורשת בחקיקה למרי אזרחי, חוק העונשין, התשל"ז-1977 בישראל מסדיר במסגרתו את עבירת ההמרדה, מושג אשר מוגדר בסעיף 136 לחוק העונשין כדלקמן:
"לענין סימן זה, "להמריד" הוא אחת מאלה:
(1) להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;
(2) להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;
(3) לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;
(4) לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין."
עבירת ההמרדה עשויה ללמד על הבדל בולט בין מרי אזרחי כהלכתו לבין פעולה של מרד שמתמקדת ביחס של אנשים כלפי המדינה, רשויות השלטון או מערכת המשפט.
בעניין זה וכפי שיפורט להלן, אזרחים אשר נוקטים בפעולות של מרי אזרחי שומרים במקביל לכך אמונים למדינה, מכירים בלגיטימיות של רשויות השלטון ומקבלים על עצמם את הדין וההשלכות של מעשיהם.
מנגד, עבירת ההמרדה מתאפיינת בין היתר בניסיון לייצר אי נאמנות לרשויות, מה שעשוי להיות כרוך בפעולה אשר מכוונת כנגד טובת המדינה וציבור האזרחים.
מניע עקרוני: הפרה של החוק במרי אזרחי מתבססת על מניעים עקרוניים שבשמם המפגינים פועלים כנגד חקיקה, מדיניות או פעולה שלטונית, אשר נתפסים כבלתי צודקים בעקבות הסתירה הקיימת בין ההחלטה לבין התפיסה המוסרית של המתנגדים (Stanford Encyclopedia).
ההפרה המכוונת והעקרונית של החוק במסגרת מרי אזרחי מתבססת על נימוקים מוסריים מצדם של המתנגדים ועל תפיסתם לפיה הפעולה השלטונית מנוגדת לעקרונות של מוסר.
מקרים אחרים של מרי אזרחי מתבססים על המוטיבציה של המתנגדים לשנות אקט שלטוני, חקיקה או מדיניות שנתפסים כשגויים או לא צודקים. היבט זה מסייע להציב קו ברור בין אקט של מרי אזרחי לבין פעולה קרימינלית של הפרת החוק.
בעניין זה חשוב להדגיש שבהתאם לתפיסה הרולסיאנית של מרי אזרחי, על פעולת המרי להינקט רק כנגד הפרות חמורות של חוסר צדק, ובכלל זאת פגיעה בעקרון של שוויוניות בחירויות או פגיעה בשוויון הזדמנויות. (Rawls, J. (2017). A theory of justice. In Applied ethics (pp. 21-29). Routledge)
אי אלימות: ככלל ובהתאם לקריטריונים אשר נטבעו על ידי ג'ון רולס, פעולה שמפריעה לחירויות אזרחיות של אחרים עשויה לפגום במרכיב האזרחי שבפעולת המרי.
בעניין זה, ג'ון רולס כותב את הדברים הבאים:
“To engage in violent acts likely to injure and to hurt is incompatible with civil disobedience as a mode of address. Indeed, any interference with the civil liberties of others tends to obscure the civilly disobedient quality of one’s act”
Rawls, J. (1999 [1971], 321). A Theory of Justice. Harvard University Press
ובתרגום ישיר לעברית:
"נקיטה במעשים אלימים שעלולים לפצוע ולפגוע אינה מתיישבת עם מרי אזרחי כדרך פעולה. אכן, כל התערבות בחירויות האזרח של אחרים נוטה לטשטש את האיכות האזרחית של אי ציות למעשה של האדם"
ההתנגדות לפעולה אלימה במרי אזרחי נובעת מחוסר ההתאמה הנטענת בין אלימות לבין מאפייניה של צורת התנגדות שכזו כאקט תקשורתי (communicative act) וציבורי (Publicity) אשר נועד לפנות ולהעביר מסר לציבור.
חשוב לציין שישנם מבקרים אשר טוענים שלא כל פעולה אלימה תיחשב ככזו שאינה עולה בקנה אחד עם מאפיינים תקשורתיים של מרי אזרחי.
כהשלמה לכך ישנם תאורטיקנים אשר מפרידים בין פעולה אלימה לפעולה לא אלימה על בסיס התפיסה אשר רואה אלימות כאמצעי לכפייה (Coercion) ופעולה לא אלימה כאמצעי לשכנוע (Persuasion) (Stanford Encyclopedia).
בעניין זה, כפייה הינה כל הפרעה של אדם אחד להחלטות של אדם אחר מתוך מטרה לשכנע את האדם השני להתנהג באופן אשר לולא ההפרעה לא היה מתנהג כך. (Aitchison, Guy, 2018a, “Domination and Disobedience: Protest, Coercion, and the Limits of an Appeal to Justice,” Perspectives on Politics, 16 (3): 666–679.)
במובן זה, כפייה מנוגדת לשכנוע אשר מתבסס בתורו על דיאלוג בין אנשים במטרה להביא לשינוי בעמדו של אחד מבני השיח, וכך עולה בקנה אחד עם מרי אזרחי והמסרים שעומדים בבסיס הפעולה הבלתי חוקית שהמוחים מעוניינים להעביר לקהל רחב יותר.
אחריותיות: מאפיין בולט נוסף של מרי אזרחי מתמקד באחריותיות של מי שנוקטים בו ובמוכנותם לקחת אחריות על מעשיהם ולהכיר בהשלכות העולות בעקבות הפרה של החוק.
בהקשר זה, בעוד שהתחמקות מאחריות עשויה להעמיד את מפרי החוק באותו קו של פושעים או מי שנוקטים במעשי מרד, המוכנות לקבל עונשים מדגישה את תמיכתם של מי שמבצעים מרי אזרחי בלגיטימציה של המערכת המשפטית ודאגתם לסוגיה שבמוקד. (Cohen, Carl, 1966, “Civil Disobedience and the Law,” Rutgers Law Review, 21 (1): 1-17).
גישות נוספות למרי אזרחי
לצד הקריטריונים המתוארים לעיל חשוב לציין שישנן דעות נוספות באשר למהותו של מרי אזרחי, אשר חלקן יוצאות כנגד תיאורים רווחים של המונח.
תפיסות אלו מייחסות למרי אזרחי משמעויות אחרות, או כאלו שבאות להשלים או לתקן היבטים שונים המזוהים עמו.
נזכיר שהתיאור הרווח למרי אזרחי מייחס הכרה בלגיטימיות של מערכות השלטון על ידי מי שמבצעים את הפעולה הבלתי חוקית, לצד נאמנותם לחוק ולדין בכללותם.
אולם, ישנם מי שמכירים במרי אזרחי מהפכני (Revolutionary Civil Disobedience), שמטרתו להדיח ממשלה מכהנת חלף התמקדות באקט חקיקה, מדיניות או החלטה שלטונית כזו או אחרת, או לחלופין לייצר שינוי מהותי בהיבטים אחרים בחברה.
מרי אזרחי מהפכני עשוי לסתור אלמנטים מרכזיים המוכרים במרי אזרחי, ובהם מאפיינים תקשורתיים אשר נלווים לפעולת המרי ומתבטאים בשאיפה של המפגינים להעביר מסרים לציבור רחב יותר בניסיון לייצר התנגדות לפעולה נקודתית של השלטון.
במובן זה, אימוץ תפיסות מהפכניות עשוי לעמוד בניגוד לעמדה הרווחת בקרב הציבור וכזו אשר נתפסת כלגיטימית מצדו.
מתח נוסף יכול להיווצר בנסיבות של אימוץ תפיסות מהפכניות במסגרת מרי אזרחי בכל הנוגע להעדפה של שכנוע על חשבון כפייה.
כזכור, פעולת המרי במובנה האזרחי והרווח כוללת פניה של המפגינים לציבור שמסביבם בדרך של דיאלוג ושיח על מנת לבטא את עמדותיהם של המתנגדים בניסיון לצבור תמיכה ולגייס את האוכלוסייה שמסביבם למאבקם.
צעד נוסף הרחק מההגדרה המקובלת של מרי אזרחי מתבטא בהכרה באימוץ שיטות כוחניות לצרכי ההתנגדות אשר מופנות בעיקרן כנגד מערכות השלטון, כדוגמת הסירוב לשלם מסים, חרם לא חוקי, פעילות אשר מכוונת כנגד מתן שירותים, ועוד.
בנוסף, ישנם תאורטיקנים אשר זונחים את התפיסה המסורתית לפיה מרי אזרחי הינו שלילי ביסודו ומצוי במתח עם מחויבויות פוליטיות, ומטילים ספק בחובה המוסרית לציית לחוק. (Brownlee, Kimberley, 2012. Conscience and Conviction: The Case for Civil Disobedience, Oxford: Oxford University Press.)
אחרים טוענים שהטעמים אשר מצדיקים את ההכרה בהתחייבויות פוליטיות, כדוגמת מחויבות טבעית אשר נובעות מתפיסה של צדק או עקרון ההגינות, מצדיקים בתורם גם מרי אזרחי כדרך התנגדות לאי צדק. (Delmas, Candice, 2018a, A Duty to Resist: When Disobedience Should be Uncivil, New York: Oxford University Press.)
מקרים בולטים של מרי אזרחי בהיסטוריה
מרי אזרחי נעשה מזה מאות שנים במקרים בולטים בהיסטוריה ובייחוד על ידי תנועות מחאה שנוצרו על רקע התביעה לתקן עוולות חברתיות מהותיות, ובהן מקרים של חוסר שוויון ואפליה לצד מאבקים על עצמאות.
לשם ההמחשה אפשר לציין את המחאות של התנועה לזכויות האזרח בשנות השישים של המאה העשרים בארה"ב ביוזמת מרטין לותר קינג, אשר נעדרו ככלל סממנים של אלימות, גם אם התאפיינו באי ציות אזרחי.
מחאה ידועה נוספת לטובת צדק חברתי ומאבק באפליה באה לידי ביטוי בחרם האוטובוסים של מונטגומרי ביוזמתה של רוזה פארקס, אזרחית אפרו-אמריקאית שסירבה לפנות את מושבה באוטובוס לטובת אזרח אמריקאי לבן.
במסגרת המחאה נערך חרם של תושבי העיר על התחבורה הציבורית העירונית, עד להיענות לדרישותיהם של המפגינים.
מרי אזרחי שימש גם את תנועת המחאה בראשותו של מהטמה גנדי בהודו בשנת 1919, בעקבות העברתה של החקיקה אשר נודעה בשם Rowlatt Acts על ידי המועצה המחוקקת האימפריאלית, שאפשרה לשפוט נאשמים בתיקים פוליטיים ללא חבר מושבעים ולכלוא חשודים ללא משפט.
במסגרת אירועי המרי האזרחי בהודו הודגש הצורך להימנע מגילויי אלימות, כאשר המחאה השתמשה בשיטת החרם שהוטל מצד הציבור על סחורות בריטיות.
בדרום אפריקה פעלה בשנת 1950 תנועת מרי אזרחי על רקע משטר האפרטהייד במדינה ועשתה שימוש בשיטות מחאה שונות, ובהן שביתות, הפגנות המוניות, ועוד.
תנועת מחאה נוספת מהעת האחרונה אשר נקטה בין היתר בפעולות של מרי אזרחי לצורך קידום מטרותיה ידועה בשם Occupy Wall Street.
התנועה עלתה לתודעה הציבורית בשנת 2011 במסגרת אירועי מחאה שנערכו על ידה בניו יורק כנגד אי שוויון כלכלי, השפעה של הון על הפוליטיקה ופעילותם של תאגידים מסחריים, כאשר אלפים מחברי התנועה נעצרו בשל האשמות של התנהגות בלתי הולמת והשגת גבול.
המחאה בישראל - מרי אזרחי?
בחינה של אירועי המחאה אשר נערכו במדינת ישראל בשנים האחרונות מלמדת על קיומו של מכנה משותף עם מאפיינים בולטים של תנועות מרי אזרחי, ולצדם גם פערים בהשוואה למשמעות המקובלת של המונח.
בחינה של הסוגיה מקבלת חשיבות לאור מה שנדמה כפרקטיקה ונוהג שהולכים ומתקבעים במדינה בתקופה האחרונה, אשר במסגרתם תנועות מחאה ומפגינים עושים שימוש באמצעים אשר מגבילים בפועל זכויות חוקתיות של ציבור האזרחים בהיקף נרחב.
בשנים האחרונות קבוצות בחברה מביעות עמדה ביקורתית כלפי ממשלות ישראל, ובייחוד אלו המונהגות על ידי רה"מ המכהן בנימין נתניהו.
התפתחות זו באה לידי ביטוי באמצעות אירועי מחאה נרחבים, חוזרים ונשנים, אשר התמקדו ככלל בהתנגדות לסוגיות שונות ובהן מדיניות ממשלתית, הליכי חקיקה, טענות לשחיתות ציבורית, ועוד.
אולם, בשנתיים האחרונות ולאחר השבעתה של ממשלת ישראל ה-37 המדינה עדה לקפיצת מדרגה בפעילותם הפוליטית של אזרחים וארגונים, בעת שבה אמצעי המחאה בהם נעשה שימוש מקצינים בכל הנוגע להשפעתם על החברה.
בתקופה זו הפגנות ומחאות לוו בתחילה בדרישה של מפגינים להפסקת הליכי החקיקה של הרפורמה המשפטית, אשר איימה לטענת חלקם על הדמוקרטיה הישראלית.
בחודשים האחרונים, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל בעקבות הטבח שבוצע ביישובי הדרום ב-7 באוקטובר, החלה המחאה למען השבת החטופים משבי חמאס וכנגד מדיניות ממשלתית בהקשר המלחמתי.
מניע עקרוני
כאמור, פעילות בלתי חוקית אשר מופנית כנגד מדיניות ממשלתית, חקיקה של הכנסת או החלטה ביצועית של רשויות השלטון יכולה לענות על הדרישות המבססות קיומו של מרי אזרחי בהינתן עמידה בקריטריונים שמזוהים עמו.
הדאגה לשלומם של אזרחים ישראלים והשאיפה להביא לשחרורם עשויה לעלות בקנה אחד עם היבטים עקרוניים שמזוהים עם מרי אזרחי.
בעניין זה, ניתן לטעון כנגד מדיניות ממשלתית אשר אינה נותנת עדיפות לשחרורם של החטופים על פני מטרות אחרות במלחמה, ולנמק את ההתנגדות למדיניות במניעים ערכיים כדוגמת ערכים הומניים או פדיון שבויים.
לחלופין ובהתייחס למחאה כנגד הרפורמה המשפטית, התנגדות להליכי חקיקה בטענה לחשש מפני פגיעה בזכויות מיעוטים ובשוויון מזכירה גם היא מניעים שעמדו בבסיס פעילותן של תנועות מרי אחרות בהיסטוריה.
הגנה על זכויות אדם או הדרישה לשחרורם של חטופים עשויות לעלות בקנה אחד עם מרכיב העקרוניות הנדרש לצורך סיווגן של פעולות מחאה בלתי חוקיות כמרי אזרחי הנשען על נדבכים של צדק, מוסר או הוגנות.
דיון בונה שעשוי לתרום בנסיבות העניין מתמקד בשאלה אם אכן המדיניות הממשלתית במהלך המלחמה מבטאת זניחה של האזרחים הישראלים שמצויים בשבי חמאס, עד לרמה שמביאה להיווצרותם של פגמים מוסריים בפעילות הממשלה.
טיעונים נגד אותה מסקנה והטלת ספקות בקיומם של צידוקים ערכיים עשויים לעלות בשים לב לשחרורם של עשרות חטופים בשלבים מוקדמים של המלחמה.
בנוסף לכך ניתן לעמוד על הקשיים הקיימים בנסיבות העניין בניסיון לאזן בין שיקולים הומניים לבין שיקולים ביטחוניים ולגיטימיים גם הם, כאשר בשלב זה נדמה כי שחרור את החטופים עשוי להוביל לסיומה של המלחמה לפני השגת יעדיה.
באשר למחאה כנגד הרפורמה המשפטית נדמה שראוי לעמוד על המניעים של הממשלה וציבור בוחריה שעומדים בבסיס הליכי החקיקה.
בעניין זה עולה השאלה אם בכוונתם של יוזמי החקיקה לשנות את אופיה של המדינה כמדינה דמוקרטית-ליברלית או לחלופין דווקא להביא לתיקון צודק במערכת שנתפסת על ידם כבלתי צודקת.
נוסף על כך רצוי לקחת בחשבון את ההיתכנות להתממשות החשש של המפגינים מפני פגיעה בזכויות אדם שעומדות בלב ליבו של משטר דמוקרטי-ליברלי במקרה של השלמת החקיקה של הרפורמה המשפטית ואן דבר שכזה הינו ריאלי או מצדיק פעולות מחאה בלתי חוקיות.
אלימות או פגיעה בחירויות של הציבור
המקרה הישראלי מייצר קשיים כאשר בוחנים את ההשלכות של פעולות המפגינים על הציבור הרחב במדינה אשר אינו לוקח חלק בהפגנות, לאור סטנדרטים של מרי אזרחי אשר נטבעו במהלך ההיסטוריה ושמהם חלק מהמפגינים מנסים לשאוב לגיטימציה לפעילותם.
כיום ומזה חודשים רבים, מפגינים חוסמים בדרך קבע צירים מרכזיים במדינה ומנמקים את מעשיהם בביקורת כלפי הליכי חקיקה או החלטות ממשלה.
אירועי מחאה אלו מלווים לעיתים בהדלקת מדורות ואבוקות, הן בכבישים ראשיים והן בשכונות מגורים, הרעשה באמצעים שונים, כיתוב של מסרים על קירות, מבנים וכבישים ועוד.
מחאה שכזו פוגעת בזכויות אדם של אזרחים אחרים במדינה ובהן הזכות לתנועה, וזאת לעיתים למשך שעות ארוכות, באירועי מחאה שנמשכים בפועל מזה מס' שנים.
פעולות נוספות אשר משפעיות על ציבור האזרחים הרחב באות לידי ביטוי בקריאות (גם אם מעטות) לחרם על עסקים פרטיים שנתפסים כמי שנוקטים עמדה פוליטית אופוזיציוניות לזו המזוהה עם המפגינים.
יוזמות חרם כאמור המופנות כנגד אזרחים אחרים במדינה נעשות בשונה לרוב מחרם על גופים או שירותים ציבוריים בו נעשה שימוש במקרים בולטים אחרים של מרי אזרחי מחוץ לישראל.
נוסף על כך ניתן להזכיר שביתות, אקט שכאמור החל לאפיין את המחאה בישראל עוד מימי ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית ואף חזר לאחרונה לשימוש עם השביתה של ההסתדרות החדשה בהמשך להוצאתם להורג של שישה מהחטופים ברצועת עזה.
כאמור, שביתה מהווה אמצעי בו נעשה שימוש על ידי תנועות מרי אזרחי במקרים שונים. אולם, במקרה הישראלי שיטה זו נעדרת לעיתים קונצנזוס רחב בקרב הציבור, ואף נכפית לעיתים ללא הסכמה כלפי עובדים שבעל כורחם נאלצים לקחת בה חלק ועל עסקים שפעילותם תלויה בפעילותם של השובתים.
אירועים מסוג זה עשויים לערער את המרכיב האזרחי של אירועי המרי בהתאם לעקרון הרולסיאני בעקבות הפגיעה בחירויות אזרחיות של אנשים אחרים במדינה בעת ביצוע יוזמות המרי השונות.
היחס של המפגינים לממשלה ורשויות השלטון
קושי נוסף עולה לאור העמדה של חלק מהמפגינים כלפי הממשלה בכללותה והמקום שניתן למאפיינים פוליטיים במחאות שנערכו בישראל בשנים האחרונות, מעבר לביקורת אשר מופנית כלפי מדיניות ממשלתית או החלטות קונקרטיות של הקואליציה.
בעניין זה, קשה להתעלם מהעובדה שחלק מהמסרים שעולים במסגרת אירועי המחאה, כמו גם שיטות שונות אשר משמשות לצורך הבעת מורם רוחם של המפגינים, מתמקדים במישרין ובאופן פרסונלי בממשלה וחבריה.
לשם ההמחשה ניתן לציין מעקב של פעילים ומפגינים אחר נבחרי ציבור, קריאות מילוליות המופנות כנגד חברי ממשלה ואף עימותים פיזיים במיעוטם של המקרים, בעת שבה פוליטיקאים מבצעים את עבודתם השוטפת במסגרת התפקיד שלשמו נבחרו.
בנוסף לכך, מפגינים מביעים ביקורת כלפי ראש הממשלה והשרים ונוטים להטיל עליהם אחריות בגין החלטות מגוונות של הממשלה ואירועים אקטואליים שונים אשר מתרחשים במדינה על פני תקופות זמן ארוכות.
לבסוף, מסרים שעולים במסגרת אירועי המחאה תובעים לעיתים במפורש ובמישרין את סילוקה של הממשלה מהשלטון והחלפתה במפלגות האופוזיציה.
שיטות מחאה שכאלה יכולות לעלות בפועל בכדי קריאת תיגר על הזכות לבחור והזכות להיבחר ללא בסיס מתאים לכך בדין הישראלי, וזאת בשים לב שהממשלה המכהנת נבחרה כחוק על ידי ציבור האזרחים במדינה.
התנהלות זו עשויה לסתור בתורה פרקטיקה של מרי אזרחי שבה פעילות פוליטית מתמקדת בהעלאת המודעות ותיקון עוולות או אי צדק הנובעים מפעולות שלטוניות קונקרטיות.
זאת, להבדיל ממחאה אשר מופנית כנגד עצם הלגיטימיות של השלטון או מתאפיינת בסירוב להכיר בפועלם של נבחרי הציבור.
כך, המרי בישראל ייתכן ומתאפיין בהיבטים מהפכניים על אף הניסיון להציגו כהתנגדות לממשלה ולא לשיטת המשטר בכללותה, אגב הניסיון להגן לכאורה על מערכות השלטון ואופייה של המדינה כדמוקרטיה ליברלית.
אחריותיות של המפגינים
סוגיה אחרת שעולה בהקשר של המחאות אשר נערכות בישראל מתמקדת בקבלת אחריות של חלק מהמפגינים על פעילותם הפוליטית, שכאמור לעיתים חורגת מדלת אמותיו של החוק ומתאפיינת בהפרה של הדין הקיים.
כזכור, אחריותיות מהווה נדבך בולט במרי אזרחי אשר מסמל את ההכרה של המוחים במערכות השלטון והמשפט ובלגיטימיות שלהן, לצד מוכנותם 'לשלם' על מעשיהם שכאמור מופנים כנגד עוולות או אקטים בלתי מוסריים קונקרטיים שנעשים מצד מערכות השלטון.
כפי שצוין לעיל, אחריותיות מסייעת לצייר קו הפרדה ברור בין מעשים עברייניים או לחלופין מרד בשלטון, המהווה עבירה בהתאם לדיני העונשין בישראל, לבין מעשים שאמנם הינם בלתי חוקיים אולם כאלה שמתאפיינים במטרות ומניעים מוסריים ולא מונעים מאינטרסים אנוכיים של המתנגדים.
בהקשר זה, בחינה של התגובה מצד מערכות אכיפת החוק באירועי מחאה בישראל בשנים האחרונות מעלה שלמעשים בלתי חוקיים נלוו השלכות משפטיות די מצומצמות שמקורן בדין הפלילי.
דבר זה בא לידי ביטוי במיעוטם של מקרים שבהם הוגשו כתבי אישום או הוטלו עונשים פליליים בעלי אפקט לטווח ארוך ובהתאם לגבולות הדין על גורמים אשר הפרו את החוק במסגרת אירועי המחאה.
