פרשת מקורבי בן גביר מהווה עוד שלב בשרשרת של חקירות אקטואליות אשר מתנהלות בתקופה האחרונה על ידי מערכות אכיפת החוק וזוכות לתהודה ציבורית בשל זהות הנחקרים.
האירועים מתרחשים בהמשך לפרסומים בדבר פרשיות אחרות אשר נקשרו בתקופה אחרונה ללשכת ראש הממשלה וכן פרשת רישיונות הנשק בלשכת השר לביטחון לאומי.
סמיכות הזמנים בין הפרסומים, היקפן של הפרשיות, האמצעים שבהן נעשה שימוש לצרכי החקירה והמכנה הפוליטי המשותף אשר קיים בחלק מהמקרים רק מוסיפים שמן למדורה ומעצימים את המתח שקיים ממילא בין גורמים ברשויות אכיפת החוק לבין נבחרי הציבור.
במרכז הפרשה הנוכחית שני קצינים אשר משרתים במשטרת ישראל ונציב השב"ס, אשר חשודים בביצוע עבירות של טוהר המידות על פי חוק העונשין, התשל"ז-1977.
נציב השב"ס, קובי יעקובי, נחשד בשיבוש מהלכי חקירה והפרת אמונים. ניצב משנה אבישי מועלם נחשד במתן שוחד, הפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה וגילוי בהפרת חובה. קצין נוסף במשטרת ישראל בדרגת רב פקד חשוד במתן שוחד בצוותא.
בלב הפרשיה עומדת הפעילות של מחוז ש"י במשטרת ישראל תחת פיקודו של ניצב משנה מועלם בקשר לטיפול בעבירות של פשיעה לאומנית שבוצעו לכאורה על ידי תושבים יהודים בשטחי יהודה ושומרון.
על פי הנטען בפרסומים, ימ"ר ש"י נמנעה מלפעול כנגד יהודים באיו"ש על אף בקשות שהועברו בנושא על ידי צה"ל והחטיבה היהודית בשב"כ.
הגורמים המעורבים - מח"ש | משטרת ישראל ושב"ס
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) מופקדת על החקירה
מח"ש פועלת כמחלקה בפרקליטות המדינה ופרקליט המדינה הינו עו"ד עמית איסמן. הממונה על פרקליטות המדינה היא היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהראב מיארה.
שלושה קצינים בכירים במשטרת ישראל ובשב"ס חשודים בעבירות של טוהר המידות
נציב השב"ס קובי יעקובי, ניצב משנה במשטרת ישראל אבישי מועלם וקצין נוסף במשטרת ישראל בתפקיד רב פקד.
יעקובי ומועלם מתוארים על ידי פרסומים בתקשורת כמי שמקורבים לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כאשר מועלם אף היה מועמד לקידום לתפקיד תת ניצב בסבב המינויים הנוכחי.
הרקע לפרשה - מחלוקת בין מערכת הביטחון למחוז ש"י
הפרשה התפרסמה בהמשך לחילוקי דעות בין מערכת הביטחון למחוז ש"י על הטיפול של המחוז בפשיעה לאומנית של יהודים באיו"ש.
זרקור - טענות על פשיעה לאומנית של יהודים במוקד
בליבת הפרשה ניצבות הטענות לפשיעה לאומנית של תושבים יהודים בשטחי איו"ש, והחשד המופנה כלפי ניצב מועלם על פיו האחרון נמנע מלטפל באירועים מתוך מטרה לקבל קידום במשטרה על ידי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.
מלבד השוחד, התחקות אחר המקור של חלק ניכר מהעבירות האחרות שמיוחסות לשלושה מוביל (במישרין או בעקיפין) בחזרה לאוכלוסייה היהודית באזור יהודה ושומרון ולסוגיה המרכזית שבמוקד.
זאת, בנוסף לעבירות 'נגררות' לחקירה שהתנהלה כנגד ניצב משנה מועלם המהוות פועל יוצא של עצם קיום החקירה, שבמרכזה הטיפול בפשיעה לכאורה מצד יהודים באיו"ש, ובהמשך לביקורת שהופנתה בנושא מאת גורמים במערכת הביטחון.
כך לדוגמא, העבירה של שיבוש מהלכי חקירה בה חשוד נציב השב"ס יעקובי מתקשרת להדלפה של מידע למועלם על עצם קיום החקירה כנגדו, אשר כאמור מתמקדת בטענות על התמודדות מול פשיעה לאומנית של יהודים באיו"ש.
בנוסף, מועלם בעצמו חשוד בהדלפת מידע מודיעיני לשר לביטחון לאומי, אשר נחקרת גם היא כמתן שוחד לשר מתוך מטרה לקבל קידום.
מבט אלטרנטיבי
בעוד שהחשדות מייחסים לניצב משנה מועלם מתן שוחד לשר בן גביר בתמורה לקידום, ישנם הסברים חלופיים לסיטואציה שראוי לבחון לפני הירידה לפרטים המשפטיים.
ראשית, נכון להידרש לשאלה אם פעילות משטרתית אשר מוכוונת כלפי התושבים היהודים באזור איו"ש בהיקף שנדרש מצד מערכת הביטחון עולה בקנה אחד עם תכליתו המרכזית של המחוז, אשר פועל ככלל כנגד אירועי פח"ע באזור שרווי בפעילות טרור.
בהקשר זה, מכלול הפעילות של המחוז אינו נחשף לרוב בפני הציבור, כמו גם מצבת כ"א, המשאבים והתקציבים אשר משמשים את ימ"ר ש"י לצרכי ביצוע תפקידה.
במילים אחרות, עולה השאלה אם הטענות אשר הופנו כלפי מחוז ש"י מתאפיינות בפלילים או לחלופין מדובר בחלוקה של המשאבים שמוקצים ליחידה, ובהתאם למטרות והתכליות המוגדרות לפעילותה.
שנית, בחינה מקיפה של פעילות ימ"ר ש"י בטיפול בפשיעה של יהודים ואירועי טרור מצד גורמים פלסטינים כאחד עשויה לייצר תובנות נוספות ולהאיר את הדברים באור שונה.
במילים אחרות, עולה שאלה מה מקור החריגה בהיענות של מחוז ש"י לדרישות המועברות בקשר לטיפול בפשיעה לאומנית של יהודים באיו"ש:
- תת טיפול של המשטרה באירועי פשיעה לאומנית של יהודים באיו"ש על אף דרישות קונקרטיות ולגיטימיות של מערכת הביטחון;
או לחלופין –
- התמקדות יתרה של מערכת הביטחון בפלח האוכלוסייה היהודית באיו"ש, ובאופן לא יחסי להיקף הפשיעה הלאומנית בכללותה ולחומרת העבירות, הן מצד יהודים והן מצד פלסטינים.
המסגרת הנורמטיבית - שוחד | מדיניות
עבירת השוחד בה חשוד מועלם מוסדרת בסימן ה' לפרק ט' בחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הפסיקה בישראל עמדה על היסודות העובדתיים של העבירה, כדלקמן:
"על נוטל השוחד להיות עובד ציבור; על עובד הציבור ליטול מתת כלשהי שניתן להתייחס אליה במהותה כאל שוחד; ונטילת המתת היא בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור"
(ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 21 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן).
אולם, עשויה לעלות פרשנות אחרת לסיטואציה שבמרכזה סיווג הפעילות וקבלת ההחלטות של מחוז ש"י וניצב משנה מועלם בראשותו בשטחי איו"ש כהוצאה לפועל של מדיניות השר האחראי על המשטרה מקרב הממשלה.
בחינה זו עולה בקנה אחד עם הודעתו של השר מהימים האחרונים לפיה ניצב משנה מועלם מילה אחר מדיניותו, כאשר בן גביר הוסיף שהדרך לקידום במשטרה הינה קיום מדיניותו של השר.
סעיף 8ג לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 מורה כדלקמן:
"השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות, ההוראות הכלליות שבסעיף 9א(א) ומימוש כלל סמכויותיו בכל הנוגע לתקציב המשטרה, בהתאם לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, וההוראות לפיו, וכן יקיים פיקוח ובקרה על פעילות המשטרה ועל רמת מוכנותה."
סמכותו של השר לביטחון לאומי להתוות מדיניות משטרתית והחובה של המשטרה לפעול על פי מדיניותו עשויה לייצר מבט אלטרנטיבי לפעילות, ובמקום מתת ושוחד להביא לסיווגם של הדברים כקיום חובה חוקית מצד עובד ציבור.
אנקדוטה משפטית - אופרציה ולא רק מדיניות
עד כה הטענות שהופנו כלפי השר לביטחון לאומי התמקדו בביקורת על התערבותו לכאורה בפעילות אופרטיבית של משטרת ישראל.
בהקשר זה ועל פי הנטען לא אחת על ידי גורמים במערך הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ, בעוד שהשר רשאי להתוות מדיניות אין הוא רשאי להתערב בהתנהלות קונקרטית של המשטרה, אשר מסורה לשיקול דעתם ופעילותם המקצועית של השוטרים.
מנגד, החידוש בפרשה שנבחנת כעת במוסדות מח"ש הינו דווקא בהתמקדות בעובדי הציבור עצמם, אלו הכפופים לשרים, ובפעילותה האופרטיבית של משטרת ישראל.
המשותף לשני הקצוות, המדיניות והאופרציה היומיומית, הינו בזיקה הקיימת במקרה דנן בין השתיים, כאשר מפרסומים בתקשורת עולה כי הראשונה נמצאת בהלימה עם השניה.
השלכות להמשך - מדיניות במדרון חלקלק?
החקירה אשר במרכזה עבירת השוחד מעלה את השאלה באשר לדרך הסיווג של פעילותם האופרטיבית של עובדי ציבור אשר ממלאים אחר חובתם החוקית לקיים את מדיניות השר האחראי בנסיבות העניין.
בהינתן החשד שעולה בפרשה הנוכחית בעקבות הקשר לכאורה בין פעילות מחוז ש"י למדיניות השר לביטחון לאומי ושביעות רצונו, עולה השאלה הבאה להמשך:
איזו פעילות אופרטיבית אשר נעשית במסגרת המדיניות הממשלתית ועל פי חובתם החוקית של עובדי ציבור תסווג כלגיטימית ואיזו פעילות אופרטיבית אשר עולה בקנה אחד עם רצונם של השרים תסווג כבעלת מטען פלילי?
המענה לשאלה זו טומן במסגרתו השלכות מהותיות על עצם עקרון החוקיות בדיני העונשין והכלל הבסיסי המונח ביסודו לפיו אין עונשין אלא אם כן מזהירין.
הדברים נכתבים בהינתן שקידום של עובדי ציבור נעשה ככלל על סמך ביצועיהם, והביצועים בתורם נדרשים לעמוד בכללי המסגרת אשר מוכתבים מצד שרי הממשלה אשר מופקדים על עבודתה של הרשות המבצעת ועובדי הציבור במסגרתה.
זום אאוט - הדלפות אסורות, צווי איסור פרסום וטענות לאכיפה סלקטיבית
הפרשה האחרונה מהווה עוד שלב במתיחות הולכת וגוברת בקלחת שבה שרי ממשלה, מערכות אכיפת החוק, המערכת המשפטית וגורמים במערכת הביטחון.
על רקע האמור ועל אף העובדה שמדובר במס' פרשיות נפרדות אחת מהשניה, ישנם אלמנטים אשר חוזרים על עצמם בדרך ניהול החקירה או בגורמים המעורבים.
ראשית, מעצרם של החשודים בשב"ס ובמשטרת ישראל מהווה חוליה נוספת בשרשרת החשדות המופנים לאחרונה כנגד מי שמתוארים כמקורבים או קשורים בדרך אחרת לשר לביטחון לאומי.
נזכיר כי בחודש נובמבר האחרון פורסם בתקשורת על חקירות אשר נערכו כנגד גורמים בלשכתו של השר בן גביר בגין חשד להנפקת רישיונות נשק ללא היתר.
בעוד שחקירת הפרשה של רישיונות הנשק נעשתה על ידי לה"ב 433 והתמקדה באנשי לשכתו של השר, הפרשה החדשה מנוהלת על ידי מח"ש ובמרכזה חשדות המופנים כלפי קצינים במשטרת ישראל ובשב"ס, אשר מתוארים בחלקם בתקשורת כמקורבים לשר.
שנית, החשד להדלפה אסורה אשר מיוחס לנציב שב"ס יעקובי וניצב משנה מועלם אינו הראשון אשר עולה בתקופה האחרונה בהקשר הפלילי-ביטחוני ונדבק לגורמים אחרים אשר קשורים לממשלה.
נזכיר בעניין הזה את המעצר של הדובר לענייני צבא של רה"מ, אלי פלדשטיין, ושל נגד בצה"ל במסגרת פרשה שבמרכזה החשד להדלפה של מידע מסווג ומעבר על חוקי צנזורה.
החשד נגד אלי פלדשטיין תורגם בכתב האישום לכדי מסירת ידיעה סודית שכוונתה לפגוע בביטחון המדינה.
לעומת זאת, הדלפות המידע אשר מיוחסות לנציב שב"ס יעקובי ולניצב משנה מועלם מתרגמות לכדי עבירות מתחום טוהר המידות על פי חוק העונשין.
שלישית, הדלפות אסורות עולות לאחרונה בהקשר נוסף שעניינו בטענות לאכיפה סלקטיבית והשוני בהתנהלות של מערכות אכיפת החוק כלפי מקרים נפרדים של הדלפות אשר מקורם שונה.
בעניין זה ניתן להזכיר הדלפה של צילומי וידאו מפרשת שדה תימן, כאשר נכון להיום לא ברור מה עלה בחקירה של ההדלפה, ואם חקירה עודנה מתקיימת.
בנוסף לכך, עולה ביקורת בקשר להדלפות מגמתיות לכאורה בתקופת המלחמה של מידע מדיונים אשר נערכו בקבינט המדיני-ביטחוני ומידע מסווג אחר לכלי התקשורת, ובכלל זאת פרטים אשר נוגעים למו"מ לשחרור החטופים.
מחד, מידע שכזה הגיע לידיעתו של הציבור הרחב בישראל באמצעות התקשורת ובהמשך להדלפות, ומאידך לא ברור אם באותם המקרים ההדלפה נחקרה תחת הקשרים דומים לאלו אשר מאפיינים את פרשת המסמכים המסווגים (הקשר ביטחוני) או פרשת מקורבי בן גביר (הקשר פלילי).
רביעית, פרקטיקה נוספת אשר נדמה כי מאפיינת את פעילותן של רשויות אכיפת החוק במסגרת מספר פרשיות אקטואליות אשר הובאו לידיעתו (החלקית) של הציבור בעת האחרונה נוגעת לשימוש שנעשה בצווים לאיסור פרסום.
צווים אלו אשר נדרשים לעיתים על ידי רשויות החקירה משאירים חלקים ניכרים מפרטי הפרשה לוטים בערפל, כאשר עיקריה אינם נחשפים בשל כך לעינו הבוחנת של הציבור.
החל מפרשת שדה תימן והחקירה אשר התנהלה על ידי מצ"ח, פרשת המסמכים המסווגים בה שב"כ היה מעורב בחקירתו של אלי פלדשטיין וכלה בפרשת מקורבי בן גביר אשר נחקרת על ידי מח"ש, כולן פרשיות אשר נחשפו באופן חלקי בפני האוכלוסייה.
פרקטיקה שכזו, על אף שהינה לגיטימית בנסיבות מסוימות, מקשה בסופו של יום על היכולת של החברה להתחקות אחר פרטי המקרה ולקיים ביקורת ציבורית על פעילותן של רשויות אכיפת החוק.
ביקורת כאמור חיונית בייחוד בדמוקרטיה בשימת לב למעמדם של האזרחים כריבון במדינה, ולרשויות שנוגעות בדבר אשר מחזיקות במשאבים ניכרים ואמצעים דרקוניים שמופעלים כנגד ציבור האזרחים.
בסיטואציות מעין אלו, ובלית ברירה לעיתים האוכלוסייה ניזונה בעיקר מהפרטים אשר הוסכם לחשוף במסגרת השיח אשר מתנהל בין רשויות האכיפה לבתי המשפט ועל סמך החלטתם של השופטים.
חשיפה שכזו עשויה שלא לאפשר ראייה מקיפה של פרטי המקרה או הבנה באשר לחומרה (או אי החומרה) של המעשים הנידונים, היבטים אשר נודעים לציבור לפעמים רק בשלבים מאוחרים יותר בהליך המשפטי.
פרספקטיבה - הקבלה בכשרות המינויים: צה"ל ומשטרת ישראל
לפרשה שבמוקד מתלווים פרסומים בתקשורת שבמסגרתם נשמעת ביקורת על דרכי מינויים של קצינים במחוז ש"י, אגב העלאת שאלות באשר לכשרותם והשפעה לכאורה אשר מקורה במשרד לביטחון לאומי והעומד בראשו על התהליך.
אולם, ביקורות על המינויים במשטרת ישראל אינן עומדות בחלל ריק. מערכת הביטחון, אשר גורמים מתוכה נמנים מבין המבקרים, עומדת בעצמה בעין הביקורת על רקע שורה של מינויים שבוצעו בתקופה האחרונה בצה"ל על ידי הרמטכ"ל.
בהקשר זה, חלק מאותם מינויים מעלים גבות ומסוקרים בתקשורת, בעת שטרם הסתיימו התחקירים של אירועי ה-7 באוקטובר ובעקבות שאלות שנשאלות באשר לקשרים אפשריים (ככל ואכן קיימים) בין הקצינים אשר קודמו בסבבי המינויים האחרונים לבין המחדל.
טענות אלו מצטרפות להחלטות של הרמטכ"ל לסיים את שירותם של קצינים בכירים אחרים, ומערך השיקולים אשר עומד מאחורי אותן הכרעות.
סוגיה זו מקבלת דגש בימים האחרונים בהמשך לדבריו של תת אלוף עופר וינטר בראיון לערוץ 'כאן' והביקורת שהשמיע כלפי הרמטכ"ל.
על רקע האמור חיוני לערוך הקבלה בין הדרכים, מערך שיקולים ומידת העצימות שבהם נבחנת כשרות המינויים במשטרת ישראל לעומת אמת הבוחן אשר ננקטת בקשר למינויים בצה"ל, ולהיפך.
בנוסף, ובשים לב לטענות על מינויי מקורבים או מינויים בהתאם ל-'רוח המפקד' אשר נשמעות הן כנגד מחוז ש"י והן כנגד צה"ל, עולה שאלה אם ככל ודבק רבב באחת, האם אפשר לומר שדבק רבב גם באחרת?