קפיטליזם מהווה מערכת כלכלית אשר מתבססת על מאפיינים שונים שמבדילים אותה ממערכות אחרות וקולקטיביסטיות בטבען, ובהם מידה גבוהה יחסית של בעלות פרטית על אמצעי ייצור, דומיננטיות של שווקים בפעילות הכלכלית במדינה, תחרות הרווח כמניע עיקרי בפעילות מסחרית, השקעה, ייצור, ועוד.
בקפיטליזם, רבים מאמצעי הייצור והמשאבים במדינה הינם בבעלות פרטית, בין אם בידי יחידים או תאגידים. בנוסף, מחירים של מוצרים ושירותים, החלטה אילו מוצרים ושירותים לספק ולאילו צרכנים או קונים לפנות מושפעת מהיצע וביקוש.
אדם סמית נחשב לעתים קרובות לתאורטיקן הדומיננטי של הקפיטליזם. בספרו, "עושר האומות", סמית טען כי יחידים הפועלים למען האינטרס האישי שלהם יכולים לקדם, באופן לא מכוון, יתרונות חברתיים באמצעות "היד הנעלמה" של השוק. סמית האמין בתחרות חופשית ובממשלה מוגבלת, אך הוא גם הזהיר מפני מונופולים, שחיתות והזנחת מוצרים ציבוריים.
קפיטליזם ומשטרים פוליטיים
שיטת משטר קפיטליסטית, על אף שמזוהה עם חצי הכדור המערבי, יכולה להתקיים במערכות פוליטיות שונות, כאשר מלבד מדינות דמוקרטיות ליברליות ישנם משטרים סמכותניים אשר עושים שימוש בעקרונותיה.
בדמוקרטיות ליברליות, זכויות אדם ועקרונות חוקתיים כדוגמת חירות וקניין פרטי עולים בקנה אחד עם מאפיינים קפיטליסטיים, אשר באים לידי ביטוי בחשיבות של שוק חופשי, חופש העיסוק, בעלות פרטית על אמצעי ייצור, ועוד.
כלכלות במדינות מערביות, ובכלל זאת ארה"ב, אירופה הקונטיננטלית, בריטניה ומדינות וסקנדינביה, מיישמות מודל של "כלכלה מעורבת". במסגרתו, ניתנת חשיבות מרכזית לשווקים בכלכלה המקומית, אך המדינה ממלאת תפקיד משתנה ומשמעותי בוויסות עסקים, במתן שירותי רווחה ובהבטחת תחרות הוגנת.
אזרחים יכולים לבחור את משלח ידם, לייסד עסקים, לרכוש רכוש ולקיים אינטראקציה בשווקים החופשיים, במידה רבה ללא כפייה ממשלתית. בתי המשפט מגנים על זכויות קניין, אוכפים חוזים ומגבילים התערבות שרירותית של המדינה ביחסים עסקיים במגזר הפרטי, היבטים אשר הופכים את החופש הכלכלי למרכיב של חופש אנושי רחב יותר.
מהעבר האחר, הרפובליקה העממית של סין מהווה דוגמא לאופנים שבהם עקרונות קפיטליסטיים מיושמים במשטרים סמכותניים. בהקשר זה, סין מקיימת מערכת פוליטית אוטוריטרית אשר באה לידי ביטוי בפעילותה של מפלגה דומיננטית אחת במערכת הפוליטית, זכויות פוליטיות מוגבלות, פיקוח של המדינה על המגזר הפרטי, ועוד.
הכלכלה של סין כוללת יוזמה פרטית נרחבת, השקעות זרות ומנגנוני שוק, בד בבד לבעלות ושליטה מוגברים מצד המדינה על משאבים ומגזרים אסטרטגיים אשר מזוהה יותר עם שיטות כלכליות אחרות, כדוגמת סוציאליזם.
במודל זה, חופש, גם אם מוגבל, אשר בא לידי ביטוי במרחב הכלכלי, אינו חל במידה זהה על המערכת הפוליטית, בעוד שחירות כלכלית המתאפשרת על ידי ההנהגה הסינית עשויה להיות מוגבלת לעיתים למקרים שבהם אין הדבר מעמיד בסכנה את סמכותה הפוליטית.
מודלים של קפיטליזם בדמוקרטיות ליברליות
הקפיטליזם כמערכת כלכלית מתבסס על עקרונות ליבה אשר מזוהים עמה, לצד אלמנטים רבים נוספים שהתפתחו במהלך השנים. לצד האמור, מידת עוצמתם ודרכי יישומם של עקרונות הקפיטליזם עשויים להשתנות בין מדינה למדינה, באופנים אשר מייצרים בפועל משטרים כלכליים אשר ניחנים בהבדלים ופרקטיקות שונות, גם אם מקורם בהיבטים משותפים.
קפיטליזם ליברלי
לשם ההמחשה, ארצות הברית מייצגת תצורה של קפיטליזם המכונה לעיתים "קפיטליזם ליברלי", במסגרתה קיימת דומיננטיות לעקרונות של שוק חופשי. מעורבות הממשלה בעניינים כלכליים מוגבלת יחסית בהשוואה לאירופה, ורמות המיסוי נמוכות יותר.
המדיניות החברתית פחות נדיבה, ומדינת הרווחה צרה יותר, ומשאירה שירותים שונים במידה רבה בידיים פרטיות. מודל זה מעודד ניסויים וחדשנות יזמית אך מייצר אי שוויון משמעותי בהכנסה ובעושר, אשר משליכים על ניידות כלכלית ופערים בין עשירים לעניים.
קפיטליזם נורדי
מדינות סקנדינביות כמו שבדיה, דנמרק, נורבגיה ופינלנד מציגות גרסה שונה של קפיטליזם, המכונה לעתים "קפיטליזם סוציאל-דמוקרטי" או "קפיטליזם נורדי".
חברות אלו מקיימות מערכות כלכליות אשר מכירות ברכוש פרטי ושווקים אך ממתנות את השפעתם במדיניות רווחה נרחבת יחסית, מיסוי גבוה, איגודי עובדים חזקים ועוד. לצד פעילותם העסקית של תאגידים פרטיים, המדיניות החברתית במדינה מרככת את הסיכונים הכרוכים בתחרות בשוק חופשי.
המודל הגרמני: כלכלת שוק חברתית
גרמניה מייצגת גרסה נוספת של קפיטליזם אשר משלב בין עקרונות של שוק חופשי לבין עקרונות אשר מזוהים עם משטרים כלכליים חברתיים, במטרה לשמר איזון בין יעילות כלכלית ותעשייתית לבין סדר חברתי.
המערכת הכלכלית בגרמניה מתוארת לעיתים בתור כלכלת שוק חברתית, ושמה דגש, בין היתר, על תכנון תעשייתי וייצוג משמעותי של עובדים בממשל תאגידי באמצעות מערכות של קבלות החלטות משותפת.
מגרעות העשויות לנבוע מקפיטליזם
קפיטליזם עשוי להיתפס בתור ביטוי כלכלי למערכת של עקרונות חוקתיים אשר זוכים ליישום מקיף יותר במשטרים דמוקרטיים ליברליים. כך למשל, חופש העיסוק, קניין פרטי וחופש החוזים מספקים הקשרים נקודתיים אשר מאחוריהם מערכת רחבה של זכויות הפרט.
לצד האמור, מתן ביטוי מוחלט לעקרונות קפיטליסטיים ללא פיקוח מצד המדינה עשוי, בנסיבות שונות, להגביל חופש או לייצר השלכות שליליות על החברה והמדינה. מערכת כלכלית קפיטליסטית מזוהה עם הזדמנויות עסקיות ומקומות עבודה על רקע יוזמות פרטיות, אולם גם יכולה לייצר פערים כלכליים במידה אשר תגביל את היכולת של האזרחים לממש דה פקטו את זכויותיהם והחופש הניתן להם מטעם המדינה.
כך למשל, בשווקים לא מוסדרים עובדים עלולים להתמודד עם היעדר ביטחון תעסוקתי, אפליה או ניצול, אשר פוגעים בכבודם ובזכויותיהם. ריכוזיות של עושר יכולה גם להתבטא בהשפעה פוליטית לא פרופורציונלית, שעלולה להחליש את המוסדות הדמוקרטיים ולעוות מדיניות לטובת תאגידים או אליטות חזקות. מעבר לכך, מונופולים אשר אינם כפופים לחובות רגולטוריות או פיקוח ממשלתי עשויים לנצל את מעמדם בהעלאת מחירים אשר תתורגם להוצאות גבוהות יותר אשר יידרשו מצד האזרח.
התפתחות הקפיטליזם לאורך זמן
הקפיטליזם ידע התפתחויות ושינויים במשך הזמן, כאשר עקרונות אשר אפיינו מערכת כלכלית זו בתחילתה עברו תיקונים והתאמות, ואליהם נוספו עקרונות חדשים אשר קיבלו דגש מצומצם יותר בתאוריות של כלכלת שוק חופשי במאות קודמות.
במאות השמונה עשרה והתשע עשרה, הקפיטליזם הקלאסי פעל תחת עקרון ה"לייזה פר", אשר משמעותו היא התערבות ממשלתית מינימלית בכלכלה. תנאי העבודה היו לעתים מאתגרים, וההגנות החברתיות היו מוגבלות בהשוואה למדינות מפותחות בימינו.
תנועות עובדים, אי שקט חברתי ורפורמות פוליטיות יצרו לחץ לשינוי, ובתחילת המאה העשרים, ממשלות רבות אימצו מדיניות רגולטורית ורווחה אשר שולבו במסגרת הכלכלה הקפיטליסטית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, כלכלות מתקדמות אימצו רעיונות קיינסיאניים אשר מזוהים עם הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס, ובהם השימוש בהוצאות ממשלתיות וברגולציה כדי לייצב שווקים ולהפחית אבטלה.
קיינס השפיע על המחשבה הקפיטליסטית ועל התפתחות של מדינות רווחה וכלכלות מעורבות בעזרת רעיונותיו בדבר הנחיצות של התערבות ממשלתית כדי לייצב כלכלות ולמנוע מיתונים עמוקים.
החל משנות השמונים, חלה תפנית במדיניות כלכלית לכיוון של ניאו-ליברליזם, אשר לוותה בדגש על דה-רגולציה, כמו גם תהליכים של הפרטה פרטית, קיצוצי מסים והיחלשות של איגודי עובדים.
במאה העשרים ואחת, חלו טרנספורמציות נוספות עם הגלובליזציה, עלייתן של חברות הטכנולוגיה הגדולות וההשפעה הגוברת של השווקים הפיננסיים. במהלך תקופות אלו, הקפיטליזם הראה גמישות יוצאת דופן, תוך הסתגלות לדרישות חברתיות, לחצים פוליטיים ושינוי טכנולוגי.