הדיון אשר התקיים בבג"ץ עילת הסבירות נגע כאמור לתיקון לחוק יסוד: השפיטה המונע ביקורת שיפוטית על החלטותיהם של ראש הממשלה ושרים על סמך סבירות ההחלטה.
התיקון לחוק יסוד: השפיטה מתבטא בהוספת סעיף 15(ד1) אשר קובע כדלקמן:
"על אף האמור בחוק יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור; בסעיף זה, "החלטה" – כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות."
במסגרת העתירה ניתן דגש למס' קושיות המתמקדות בהשלכות המעשיות העלולות להיווצר ביום שלאחר כניסת התיקון לחוק היסוד לתוקף.
סוגיות אלו נוגעות בהיבטים שונים ובהם שאלות משפטיות באשר לאופן שבו נדרש יהיה ליישם את ביטול עילת הסבירות בסכסוכים משפטיים ובעתירות אשר יוגשו לפתחו של בג"ץ.
שאלת הפרשנות והיישום מתמקדת בפועל בפרשנות מקיימת שתינתן לתיקון לחוק היסוד, אשר תקבע את גבולות הגזרה של דבר החקיקה ואת מתכונתה המחייבת שלאורה יתבסס בג"ץ בפסיקותיו העתידיות.
לצד זאת היבטים אחרים ומשמעותיים שנידונו נוגעים לכלים הנוספים אשר יעמדו בפני בג"ץ לאחר ביטול העילה וכן השפעותיו של התיקון על פעילותם של היועמ"שים, הרואים את עצמם כאל שומרי הסף בשיטת המשטר בישראל.
סוגיות אלו אשר עלו במסגרת דבריהם של השופטים והצדדים בדיון טומנות במסגרתן משמעויות מעשיות אשר על הציבור להיות מודע להן, ואשר יפורטו בהרחבה בכתבה זו להלן.
באילו מקרים תחול עילת הסבירות?
סוגיה ראשונה נוגעת לפרשנות של סעיף 15(ד1) לחוק יסוד: השפיטה המעגן את ביטולה של עילת הסבירות בעת ביקורת שיפוטית על החלטות ממשלה ושרים, ולאופן יישומו של התיקון הלכה למעשה במסגרת שאלות משפטיות אשר יובאו בפני שופטי בג"ץ בעתיד.
השופטים העלו תהיות באשר לאופן שבו תבוצע ההפרדה בין החלטות אשר עליהן תחול עילת הסבירות לבין החלטות שלגביהן העילה לא תשמש לצרכי ביקורת שיפוטית.
במסגרת המקרים הראשונים נמנים החלטותיה של הפקידות המקצועית במשרדי ממשלה וברשויות המנהל, בעוד המקרים הפטורים מחובת הסבירות מתמקדים בעיקרם בהחלטות של שרים.
עם זאת לעמדתם של חלק משופטי בג"ץ אותה הפרדה איננה כה פשוטה, כאשר נשאלת השאלה מה הן הדרישות בסיטואציות מורכבות יותר, כדוגמת מצבים שבהם שר מאציל מסמכותו לטובת פקיד המקבל בפועל את ההחלטה.
בהקשר זה נדמה שעמדת הממשלה בסוגיה זו הינה להשאיר את שאלת היישום של התיקון לחוק היסוד במקרים קונקרטיים לפרשנותם של השופטים.
בהקשר זה, נטייתה של הממשלה להעביר את ההכרעה בסוגיה לבג"ץ ונטייתו ההיסטורית של בג"ץ לנקוט בפרשנות תכליתית של חקיקה, שלעיתים סוטה מעמדתו המקורית של המחוקק, עלולות לייצר במקרה הנדון פרשנות מקיימת שתצמצם את ביטול עילת הסבירות.
פרשנות כאמור אמנם צפויה להכשיר את דבר החקיקה, אולם מהעבר האחר החקיקה הכשרה על הפרשנות הסופית והמחייבת עלולה להתגבש לכדי ממדים מצומצמים באופן מהותי בהשוואה למה שראו בעיניהם יוזמי הרפורמה המשפטית.
העילות הנותרות בידי השופטים למתן סעדים משפטיים
סוגיה נוספת אשר נידונה במהלך העתירה נגעה לעילות הנוספות אשר יעמדו לרשות המערכת המשפטית ושופטי בג"ץ בבואם להכריע באשר לחוקתיות החלטות של שרים ומתן סעדים לציבור הרחב בהליכים בהם מעורבים מוסדות המנהל.
דיון ממוקד התנהל סביב עילת השיקולים הזרים, אשר קשורה בתוכנה לעילת הסבירות והיוותה בעבר עילה מרכזית להתערבות בהחלטות שרים וחברי כנסת לפני שבג"ץ הכיר בסבירות כעילה נפרדת ועצמאית.
הנטייה לעשות שימוש בעילת הסבירות לאורך השנים נוצרה בין היתר בשל קשיי הוכחה באשר לקיומם של שיקולים זרים אשר עליהם התבססה בפועל ההחלטה שעמדה במוקדן של עתירות משפטיות בבג"ץ.
עילה כאמור מתמקדת בבחינה אם בעל תפקיד כדוגמת שר, חבר כנסת או פקיד ברשות מנהלית קיבל החלטה בהתבסס על שיקולים אשר אינם צריכים להילקח בחשבון בנסיבות העניין ובעקבות מהות ההחלטה העומדת על הפרק.
נציג הכנסת בעתירה טען בפני השופטים שאין בכוונת חברי הכנסת למנוע מבג"ץ את השימוש בעילת השיקולים הזרים, כאשר קיים צורך לכך, על אף ביטול עילת הסבירות.
עם זאת ולטענת השופטים בדיון השימוש בעילת השיקולים הזרים נעשה לעיתים רחוקות.
בהקשר זה, השופטים ונציג הכנסת בעתירה לא ידעו לומר בוודאות אם העילה אכן באה לידי ביטוי בביקורת שיפוטית במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בבג"ץ בעשר השנים האחרונות.
ביטול עילת הסבירות והשאלה אילו עילות נותרות בארגז הכלים של בג"ץ עמדו במוקד הביקורת שנשמעה מצד הנשיאה אסתר חיות.
חיות כאמור הדגישה בפני נציג הממשלה בעתירה שהדבר ימנע מלתת סעד לאזרחים במקרים יומיומיים אשר בהם שרים מקבלים החלטות ומאצילים מסמכויותיהם.
סוגיה זו חוזרת לנושא אשר הוזכר לעיל הנוגע להפרדה בין מקרים שבהם ההחלטה מתקבלת במישרין על ידי השר לבין מקרים של האצלת סמכויות, והתוקף של עילת הסבירות במסגרתם.
בסיטואציה שכזו עלול להיווצר מצב שבו השופטים יחלו בלית ברירה להרחיב את מידת שיקול דעתם בבואם להפעיל ביקורת שיפוטית באמצעות השימוש בעילות מורכבות יותר ליישום כדוגמת עילת השיקולים הזרים.
פרקטיקה זו עלולה לקבל ביטוי באמצעות ייחוס כוונות ומניעים זרים לשרי הממשלה מצד שופטי בג"ץ והיועמ"שים, אשר אינם ברורים כלל ועיקר בבחינה חיצונית, וזאת לצורך עמידה בתנאי הסף של העילה.
מגמה זו עלולה לעמוד בניגוד לעמדתם המקורית של השרים, אשר יזמו את הרפורמה המשפטית מתוך המטרה המוצהרת להחזיר את האיזון בין הרשויות, ולבסוף עלולים למצוא את עצמם נתונים לביקורת שיפוטית אקטיביסטית יותר.
בסיטואציה שכזו שופטי בג"ץ יידרשו ליצירתיות ולמחשבה כיצד לעשות שימוש בעילות הנותרות על מנת להפעיל ביקורת שיפוטית על הממשלה מבלי לאבד את הלגיטימציה שלהם בעקבות פרשנות שתיתפס כאקטיביסטית וככזו החורגת מסטנדרטים משפטיים בעיני הציבור.
צמצום מהותי בסמכותם של 'שומרי הסף'
הדיון בעתירה הפנה במס' הזדמנויות שונות את הזרקור לכיוון פעילותם של מי שמכונים מצד גורמים במערכת המשפטית כאל 'שומרי הסף' בשיטת המשטר הדמוקרטית בישראל. התייחסות זו מכוונת ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, הכנסת ורשויות המנהל.
על רקע האפשרות שבה תבוטל עילת הסבירות התריע נציג היועמ"שית ומנהל מחלקת בג"צים, כי עילת הסבירות מהווה בפועל הכלי המרכזי בו עושים שימוש אותם שומרי הסף.
היבט זה מספק הצצה לעבודתם השוטפת של היועמ"שים ובמובן מסוים מהווה טיעון כנגד עמדת בג"ץ והעמדות מצד המבקרים של הרפורמה המשפטית על מיעוט המקרים שבהם נעשה שימוש בעילה לפסילה של החלטות ממשלה.
בהקשר זה, עולות תהיות באשר למהות עבודתם של היועמ"שים ותפקידם המרכזי בבלימת החלטות ממשלה ושרים לפני שאותן החלטות מגיעות לפתחו של בג"ץ במסגרת עתירות משפטיות, ולפני שאותן החלטות רואות אור יום ונכנסות לתוקף.
סוגיה זו יורדת לשורש מהותה של השיטה הדמוקרטית בישראל, וממחישה את חשיבותו של השיח המתקיים לאחרונה סביב פעילות היועמ"שים.
במרכז שיח זה כאמור עומדת שאלת הלגיטימציה הקיימת לפסילה ומניעה מבעוד מועד של החלטות מצד גורמים נבחרים על ידי פקידות מקצועית שלא נבחרה לתפקידה על ידי האוכלוסייה.