מגילת העצמאות כשמה כן היא מהווה מסמך כתוב בעל מעמד מכונן קבל עם ועדה המתקשר להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.
המגילה מבטאת את הזיקה בין היישוב היהודי ומאפייניו לבין מדינת ישראל כקהילה פוליטית ומשקפת את הלכי הרוח, הערכים והשקפות העולם אשר שררו בקרב הציבור היהודי עובר להקמתה של המדינה, ובשנים הראשונות לקיומה.
בהקשר זה, המסמך מהווה כמורה נבוכים אשר מעגן על הכתב את עקרונות היסוד של החברה הישראלית דאז, ובכלל זאת את תרבותה וזהותה.
בתקופה האחרונה החלו להתעורר מחלוקות באשר למעמדה של מגילת העצמאות, לצד המשמעויות הנלוות להצהרות והעקרונות המעוגנים במסגרתה.
סוגיה זו עלתה לכותרות לקראת הדיונים שהתקיימו במסגרת בג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון במדינת ישראל נגד הכנסת, הידוע גם בשם בג"ץ עילת הסבירות.
הדיון בעתירה נערך ביום 12 בספטמבר 2023 ועסק בשאלת החוקתיות של התיקון לחוק-יסוד: השפיטה, אשר הגביל את סמכותם של בתי המשפט בישראל לערוך ביקורת שיפוטית על פעילות הממשלה והשרים על בסיס סבירות החלטתם.
מלבד ההתמקדות בעצם דבר התיקון לחוק היסוד, משמעויותיו, תכליותיו וכן המניעים העומדים בבסיסו, השיח אשר התקיים בין שופטי בית המשפט העליון לנציגי העותרים והמשיבים נגע בנוסף במהותה של מגילת העצמאות והזיקה הקיימת (ככל וקיימת) בין המסמך לבין סמכותה המכוננת של הכנסת.
אזכיר, כי על פי שיטת המשטר בישראל הכנסת פועלת תחת שני כובעים שונים, הלוא הם כובע הרשות המחוקקת וכובע הרשות המכוננת.
בהתאם לתפקידה כרשות מחוקקת הכנסת מהווה בית הנבחרים של מדינת ישראל ותפקידה הינו לחוקק חוקים, לצד ביצוע פעולות נוספות, כדוגמת פיקוח על הממשלה.
לצד האמור, כרשות מכוננת לכנסת הסמכות לכונן חוקי יסוד אשר עתידים להתאגד יחדיו ולהוות את פרקיה של החוקה הישראלית הכתובה.
על רקע דברים אלו ובעקבות העברת התיקון לחוק-יסוד: השפיטה, במסגרת הדיון בין השופטים לנציגי העותרים והמשיבים עלתה שאלת מקור סמכותה של הכנסת לכונן חוקי יסוד.
שופטי ההרכב התמקדו במהותה של מגילת העצמאות ובזיקה הקיימת (ככל וקיימת) בין המסמך לפעילותה של הרשות המכוננת.
בהקשר זה חלק משופטי ההרכב העלו את הקושיה לפיה אם לצד היותה מסמך בעל חשיבות מכוננת ברמה הסמלית וההיסטורית, ניתן להסיק בנוסף את עצם קיומה של מהות משפטית הטבועה במגילת העצמאות.
מהות משפטית שכזו, ככל והינה קיימת, עשויה להתבטא בפועל במערכת של חובות וזכויות קונקרטיות המשתלבות יחד עם החקיקה והדין הקיים במדינה לכדי מערכת נורמטיבית ומשפטית אחת.
לדיון כאמור קדם פרסום מאמרו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, בכתב העת 'משפט ועסקים', בשם "הסמכות המכוננת הראשונית וההגבלות המוטלות עליה".
ברק דן במסגרת מאמרו בתיחום סמכויותיה של הרשות המכוננת ובמגבלות הקיימות על פעילותה, כאשר בהתאם לדבריו "הגבלות אלו, עד כמה שהן קיימות, צריכות להתבסס על נקודות אחיזה המצויות מחוץ לחוקה עצמה."
טענתו של ברק, אשר הוזכרה בנוסף גם בפרשת בנק המזרחי (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד מגדל כפר שיתופי), היא כי סמכותה המכוננת של הכנסת ניתנת לה מאת הריבון והינה מוגבלת בתורה מכוח רצון העם וריבונותו.
התאוריה שאותה פורס ברק במאמרו מייצרת קשר בין ריבונות העם כאמור לבין מועצת המדינה הזמנית, אשר היוותה את הגוף המחוקק הראשון של מדינת ישראל ושבה רואה ברק כרשות המשפטית העליונה דאז, וכן בין רצון העם לבין מגילת העצמאות, אשר נוסחה בפועל על ידי מועצת המדינה הזמנית.
בהתאם לכך, ברק תומך בעמדה לפיה נקודת האחיזה החיצונית במקרה הישראלי, אשר מכוחה נוצרת סמכותה המכוננת של הכנסת מחד ומכוחה מתוחמת ומוגבלת סמכות מכוננת כאמור מאידך, מוצאת את ביטויה במסגרת ערכי היסוד של הכרזת העצמאות, כטקסט אשר מצביע על רצון העם.
בהקשר זה, המסד המשפטי המוצג במאמר מצביע על הקשר הקיים בין סמכותה המכוננת של הכנסת לבין מגילת העצמאות, המורה על עריכתן של בחירות לרשות המכוננת אשר תכונן בתורה חוקה למדינה.
משכך, נשיא בית המשפט העליון לשעבר מבסס זיקה אשר בקצה האחד שלה ניצבת לכאורה ריבונות העם ובקצה האחר שלה ניצבת סמכותה המכוננת של הכנסת לכונן חוקי יסוד.
זיקה זו מתאפיינת במשמעות משפטית ומעשית העומדת בלב ליבו של הדיון האקטואלי הנערך בימים אלו במדינה, לפיה הוראותיהם של חוקי היסוד כפופים לעקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הקבועים, כפי שנטען על ידי ברק, במגילת העצמאות.
מעמדה של מגילת העצמאות בראי הפילוסופיה של המשפט הישראלי
שאלת מעמדה של מגילת העצמאות כוללת באמתחתה היבטים אשר בצדם עשויים לעמוד מטענים משפטיים ובעלי השלכות מחייבות על המדינה וציבור האזרחים.
במסגרת בג"ץ עילת הסבירות עמדה לנגד עיני השופטים המהות המשפטית של המגילה, שבעניינה נשמעו עמדות שונות מצד נציגי העותרים והמשיבים, כמו גם מקרב השופטים בבית המשפט העליון, אשר התכנס בהרכב מלא על מנת לדון בעתירה.
בהקשר זה נדמה, כי הפרטים אשר לקחו חלק בדיון התחלקו לשני מחנות מרכזיים המתאפיינים באימוצן של נקודות מבט שונות באשר למהותה ומעמדה של מגילת העצמאות.
המחנה האחד מצדד בסיווגה של מגילת העצמאות כמסמך מכונן בעל מעמד מרכזי בהיסטוריה של מדינת ישראל, המגבש את ריבונות העם מעצם הזיקה הקיימת בין המגילה להכרזה על הקמתה של המדינה.
דברים ברוח זו נאמרו מצד עורך הדין אילן בומבך אשר ייצג בדיון את הממשלה ושר המשפטים.
לצד האמור רמז לצידוד אפשרי בעמדה זו ייתכן וניתן גם בדבריהם של חלק מהשופטים בדיון, ובכללם השופט נעם סולברג, אשר עמד על היעדרן של הוראות מפורטות במגילת העצמאות המסדירות בין היתר את היחסים בין הרשויות.
היעדר אזכור כאמור עומד במידת מה בניגוד לאופיים של מסמכי יסוד בעלי מעמד משפטי ומחייב כדוגמת חוקה, המעגנים לרוב במסגרתם את סדרי השלטון במדינה ובכלל זאת את חלוקת הסמכויות בין הרשויות.
המחנה האחר נוטה לייחס למגילת העצמאות מהות נוספת, ולצד היותה מסמך מכונן מהווה לטענתו בנוסף מסמך בעל מעמד משפטי, המקים מערכת של חובות וזכויות המחייבים את המדינה ורשויותיה.
דברים ברוח זו נאמרו על ידי העותרים בדיון, אשר ביקשו לבסס את דרישתם לפסול את התיקון לחוק-יסוד: השפיטה על העקרונות הדמוקרטים וזכויות האדם המעוגנים במגילת העצמאות, לצד הבעת החשש מפני הפרתם במקרה של הכשרת התיקון לחוק היסוד.
העמדות החלוקות באשר למעמדה של מגילת העצמאות מתקשרות בתורן לתפיסות שונות המייחדות את שופטי בית המשפט העליון באשר לדרכי שפיטה והכרעה בסכסוכים משפטיים, כמו גם באשר למהות עבודתו של השופט בחברה דמוקרטית.
תפיסות כאמור מתבססות על אסכולות משפטיות-פילוסופיות ייחודיות אשר התפתחו לאורך מאות השנים האחרונות במסגרת תורת המשפט, ובכללן הפורמליזם המשפטי, הריאליזם המשפטי וכן גישה הידועה בשם 'אינטרפרטיביזם' (Interpretivist Approach), המזוהה עם המשפטן ופילוסוף המשפט רונלד דוורקין.
לצד האפשרות התאורטית להפריד בין הגישות השונות למשפט באמצעות התבססות על זרמים פילוסופים נבדלים וייחודיים, יש להדגיש שכיום מעטים השופטים והמשפטנים אשר מזוהים עם גישה אחת ויחידה.
בהקשר זה, אנשי מקצוע בתחום המשפטי נוטים להכיר בחשיבותם של היבטים המשויכים לאסכולות השונות, ואינם מגבילים את עצמם בהכרח לעקרונות המזוהים עם זרם אחד ויחיד.
לצד האמור, יש לציין שקיימת נטייה לשופטים לאמץ דרכי חשיבה ותפיסה משפטית הנותנות משקל רב יותר לעקרונות המזוהים עם זרם משפטי מסוים בתורת המשפט על חשבון עקרונות אחרים.
הפורמליזם המשפטי
הפורמליזם המשפטי נוטה לראות במערכת המשפטית הקיימת במדינה כמעגל סגור ונטול השפעות זרות, המתייחד בעקרונות פוזיטיביים אשר מיושמים כלשונם הלכה למעשה ומובילים למסקנות והכרעות משפטיות ברורות.
לתפיסתה של האסכולה הפורמאליסטית המשפט מתפקד במידה רבה כמדע אשר מתבסס על מנגנונים וכללים משפטיים ידועים וצפויים מראש, המהווים בגדר עובדות חברתיות המקובלות על האוכלוסייה.
לפיכך, הפורמליזם המשפטי נוטה לדחות הפעלת שיקול דעת שיפוטי מצד השופטים על בסיס מוסר וערכים החורגים מגדרי הכללים הפוזיטיביים הקיימים.
לטענת הפורמליזם המשפטי הכרעות משפטיות נדרשות להתבסס על ניתוח לוגי ושיטתי של עקרונות משפטיים, החוק הכתוב והדין הקיים, ובכלל זאת פסיקותיו של בית המשפט והתקדימים אשר נוצרו על ידי השופטים לאורך השנים. דרך פעולה כאמור מיועדת להוביל להכרעות משפטיות ברורות וקבועות.
היבטים של גישה פורמליסטית למשפט באים לידי ביטוי באמרתו של השופט נעם סולברג בבג"ץ עילת הסבירות, אשר הדגיש את היעדרן של הוראות שונות במגילת העצמאות הנדרשות לשם הכרה במעמד המשפטי של המסמך. מעמד כאמור הינו הכרחי לצורך קבלת טיעונם המשפטי של העותרים המבקשים לפסול את התיקון לחוק היסוד על בסיס הוראותיה של המגילה.
בהקשר זה ניכר שהשופט בוחן את לשונה של מגילת העצמאות במסגרת השיח אשר התקיים בסוגיה עם העותרים בדיון, על מנת לעמוד על טיבו של המסמך כמסמך משפטי ומחייב.
הריאליזם המשפטי
הריאליזם המשפטי דוחה את התפיסה של הזרם הפורמליסטי הרואה במשפט כמדע המתבסס על סט של כללים אשר יש ביישומן השיטתי בכדי להוביל להכרעות משפטיות ברורות וקבועות.
לעמדת הריאליסטים, הכללים המשפטיים הקיימים מתאפיינים בסתירות, כדוגמת הוראות חקיקה אשר יישומן הלכה למעשה יוביל להפרתן של הוראות המוסדרות בחוקים אחרים, לצד סיטואציות משפטיות שונות אשר יכולות להיווצר ושכלל אינן זוכות להסדרה ברורה במסגרת החוק.
בנוסף, הריאליזם המשפטי שולל את ההתבססות של השופטים על כללים פוזיטיביסטיים לבדם, כאשר ישנם עקרונות ומושגים משפטיים אשר מטבעם הינם עמומים ונתונים לשיקול דעת משפטי בעת יישומם על מקרים ספציפיים, מתוך מטרה להכריע במחלוקות משפטיות קונקרטיות בין אנשים בחברה.
כמו כן, הריאליזם המשפטי דוחה את התפיסה לפיה ההכרעה בסכסוכים משפטיים הינה נטולת השפעות חיצוניות וזרות, ורואה בשופטי בית המשפט כמי שמושפעים מתפיסות עולם, מצבי רוח ורקע אישי, וכן מאמצים תפיסה ייחודית וסובייקטיבית של העובדות המשפטיות העומדות בפניהם.
נדמה שכיום אין חולק בקרב גורמים המעורבים במערכת המשפטית במדינה ומחוצה לה שהמערכת המשפטית, לצד החוק והדין הקיים, אינם מתנהלים כמערכת סגורה וכמדע טהור המתאפיין בהכרעות לוגיות, ברורות ושיטתיות המובילות בהכרח לתוצאות משפטיות אחידות וזהות.
לצד האמור, גורמי מקצוע נחלקים בדעתם במידת שיקול הדעת אשר נדרש לאפשר לשופטים בעת הכרעתם בסכסוכים משפטיים או בחילוקי דעות בין המדינה לאזרחים, כמו גם במקומם של עקרונות מופשטים וסובייקטיביים כדוגמת מוסר וערכים בהכרעה המשפטית.
זרם האינטרפרטיביזם
מלבד האסכולה הפורמליסטית והאסכולה הריאליסטית למשפט, בעשרות השנים האחרונות ניכרת השפעה הולכת וגוברת של זרם האינטרפרטיביזם על השקפת עולמם המשפטית של שופטים המכהנים בבית המשפט העליון בישראל.
אסכולה משפטית זו, המזוהה עם המחנה הליברלי בבית המשפט העליון, נוטה לדחות גישה משפטית פוזיטיביסטית הנתמכת על ידי הפורמליזם המשפטי, לפיה נורמות משפטיות מתבטאות בחוקים, צווים או נתונים ברורים וסטטיים, המהווים פועל יוצא של החלטות מצד המוסדות המוסמכים לכך במדינה.
להבדיל מכך, בבואם לבחון את הדין הקיים האינטרפרטיביסטים מתמקדים בהיבטים שונים המתקיימים בחברה על רקע היווצרותה של נורמה, אשר משליכים בתורם על מעמדה המשפטי והמחייב של הנורמה, המשמעויות המיוחסות לה וכן יישומה על מקרים קונקרטיים.
בהקשר זה יש לציין את בחינתם של השופטים באשר לתכליות העומדות לתפיסתם בבסיס הנורמה המשפטית, המהווים בין היתר פועל יוצא או מקיימים זיקה ודינמיקה הדדית עם מאפייניה של הקהילה הפוליטית, זהותה ומטרותיה, לצד שיטת המשפט החלה במסגרתה וכן ההיסטוריה והמורשת שלה.
זרם משפטי כאמור מתאפיין בתפיסה מוסרית של החוק והדין, ומתבטא בייחוס משמעויות משפטיות לכללים ונורמות המתבססות על תכליות ערכיות ומהוות פועל יוצא של מאפייני החברה.
האינטרפרטיביזם עומד בבסיסם של עקרונות משפטיים אשר הוטמעו בשיטת המשפט הישראלית החל משנות השמונים, כדוגמת דוקטרינת הפרשנות התכליתית של נורמות משפטיות.
היבטים אלו כאמור מתבטאים בגישה אקטיביסטית יותר למשפט מצד השופטים, המתאפיינת בחריגה מהלשון הכתובה של החוק, לצד הכרעה בסכסוכים משפטיים ומתן פסקי דין על בסיס מערך שיקולים רחב יותר.
גישה זו למשפט יכולה לשפוך אור על העקרונות המצדדים בייחוס משמעויות משפטיות ומחייבות למגילת העצמאות.
על אף העובדה שהמערכת המשפטית בישראל נעדרת הכרעות או הצהרות קונקרטיות באשר לטיבה של מגילת העצמאות, תפיסה משפטית המתבססת על עקרונות האינטרפרטיביזם עשויה לצדד ביציקתן של משמעויות משפטיות במסמך.
תמיכה בכך עשויה להיווצר מטעמים של ניתוח משפטי הנעשה במסגרת בחינה רחבה יותר של המסד הנורמטיבי המזוהה עם המדינה והמורשת שלה.
ניתוח כאמור עשוי להכיר בחשיבותם של מאורעות היסטוריים כדוגמת הכרזת העצמאות, המהווים בבחינת אבני דרך מהותיות בייסודה ועיצובה של הקהילה הפוליטית, ובעקבות כך גם במעמדם המשפטי.
תפיסה זו ייתכן ותלווה בייחוס משמעות מחייבת לתוצריהם של המאורעות כאמור, הלוקחים יחד עמם חלק בהבניית התרבות המקומית, הזהות וכן התפיסה הפוליטית והמשפטית של החברה.
מגילת העצמאות והחברה הישראלית
בחינתה של מגילת העצמאות מהזווית המשפטית נערכת על רקע נסיבות עלייתה לכותרות, בעקבות העתירות המשפטיות האחרונות באשר לחוקתיות של התיקונים לחוקי היסוד אשר נערכו ביוזמת הממשלה.
אולם, לצד הניסיון לבסס מאפיינים משפטיים למגילת העצמאות המתלכדים, לטענת גורמים במערכת הפוליטית והמשפטית בישראל, עם מארג החקיקה והדין הקיים במדינה יש לזכור שהמסמך העומד במוקד הדיון מהווה בראש ובראשונה תוצר של החברה הישראלית אשר תכליתו לבטא את 'האני מאמין' שלה.
משכך, הניתוח המשפטי של מגילת העצמאות הינו שני בחשיבותו או לחלופין מתבסס בעיקרו על בחינה סוציולוגית, אנתרופולוגית, זהותית וערכית של המסמך, המכירה בזיקה הישירה הקיימת בין עקרונות היסוד המחייבים של הקהילה הפוליטית לבין החברה אשר במסגרתה הם מתקיימים.
תפיסות העולם וכן המאפיינים החברתיים והתרבותיים המזוהים עם האוכלוסייה מהווים אלמנטים אשר מתפתחים ועוברים גיבוש ועיצוב מחדש באופן תדיר, וזאת בהתבסס על הרכבה הדמוגרפי של החברה וההתפתחויות החלות בתפיסותיה.
היבטים כאמור משתנים לאורך הזמן והינם מושא לדיון ושיח אקטואלי ער המתקיים בקרב החברה האזרחית ונציגיה ברשויות השלטון.
לצד המשך השתמרותם של היבטים מרכזיים אשר קיימים בתפיסותיה המקוריות של החברה מאז היווסדות המדינה אין חולק, כי היבטים אחרים עוברים שינויים ותהפוכות וממשיכים לייצר מחדש את המושג 'ישראליות' גם בזמן כתיבתן של שורות אלו.
בהקשר זה יש להדגיש, כי אם בבחינה תכליתית עסקינן, ניתוח משפטי של מגילת העצמאות והדינמיקה הקיימת בין המסמך המכונן לבין חוקתה של המדינה ועקרונות היסוד שלה נדרש להביא לידי ביטוי את המסכת הערכית והנורמטיבית המייצגת נאמנה את החברה הישראלית בתצורתה הנוכחית.
כבודן של ההיסטוריה והמורשת הישראלית במקומן נשמר, ואולם הישרדותן והמשך התקיימותן במדינה תלויים במידה רבה ביכולת לשלבן עם אופייה הדינמי של החברה אשר מטבעה ממשיכה להתפתח.
במסגרת טור דעה לעיתון הארץ אהרן ברק השווה לאחרונה את מגילת העצמאות לתעודת הלידה של מדינת ישראל ואילו את ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית לתעודת הבגרות שלה.
ייתכן, כי החפיפה הקיימת בין מגילת העצמאות לעקרונות היסוד אשר התקבעו כבר במסגרתה אינה מאפשרת בחינה ראויה של תהליך ההתבגרות של המדינה, אשר סימנים לו נראים בימים אלו על רקע הפגנות התמיכה וההתנגדות כלפי הרפורמה המשפטית.
להבדיל מכך ועל רקע האירועים האחרונים יהא ראוי יותר להתייחס אל מגילת העצמאות ועקרונות היסוד המעוגנים בה כמקשה אחת המהווים בבחינת תעודת הלידה של המדינה, בעוד חוקי היסוד, על פרשנותם המייצגת נאמנה את תפיסותיה, ערכיה וזהותה של החברה הישראלית בעת הזו להגעתה לבגרות.