לאחרונה הקריאות למרי אזרחי החלו שוב להישמע מצדם של נבחרי ציבור ואושיות מוכרות בחברה הישראלית על רקע מלחמת חרבות ברזל והביקורת כלפי הממשלה בגין ההחלטות המתקבלות במלחמה.
התביעה להקצנת המאבק בממשלה מלווה בניסיון לבסס את הלגיטימציה למהלך על נימוקים ערכיים ומוסריים, ובכלל זאת להסתמכות על פרקטיקה של מרי אזרחי כצידוק להפרת החוק.
בספרו הידוע 'תאוריה של צדק', הפילוסוף האמריקאי ג'ון רולס תיאר את המונח 'מרי אזרחי' כדלקמן:
"מעשה ציבורי, לא אלים, מצפוני אך פוליטי בניגוד לחוק הנעשה בדרך כלל במטרה להביא לשינוי בחוק או במדיניות של הממשלה" (Rawls, J. (1999 [1971]). A Theory of Justice. Harvard University Press; להלן: "תאוריה של צדק")
רבים מהמפגינים שמנסים למצוא סימוכין לפעולות עתידיות כדוגמת אי תשלום מסים או השבתה של מערכות המדינה מבססים את דרישותיהם על דבריו של רולס או הוגי דעות אחרים בניסיון להעניק נופך רעיוני, היסטורי או אינטלקטואלי אשר שאוב מהתרבות הליברלית לפעילותם.
אולם חלק מהמפגינים נמנעים מלבחון את הדברים לעומקם ואת הקריטריונים הנוקשים שנקבעו על ידי אותם אנשי רוח לשם הכרה באפשרות של נקיטה במאבק בלתי חוקי וחריג באופיו כנגד השלטון.
בעניין זה, חיוני לערוך ניתוח של הסיטואציה והנסיבות ולבחון אם המפגינים אשר בוחרים להפר את החוק זכאים לתדמית של לוחמי צדק וזכויות אדם כטענתם, או לחלופין אינם כה שונים מכל אדם אחר אשר מפר את דיני העונשין במדינה.
מאמרים וספרים רבים נכתבו על מרי אזרחי, אולם תפיסה חוזרת בקרב רבים מההוגים רואה בכך כפעולה בלתי חוקית שנעשית מסיבות עקרוניות וכתגובה לאקט שלטוני אשר לעמדת המתנגדים מפר עקרונות חמורים של צדק או היבטים מהותיים ביחסיו של השלטון עם ציבור האזרחים.
בעקבות זאת, המרי האזרחי מהווה אמצעי חריג אשר נועד להעלות את המודעות של הציבור הרחב לסיטואציה או להביא לתיקון המצב.
דוגמאות לכך עשויות לבוא לידי ביטוי בנוהג או מדיניות אשר מפלים בין מגזרים שונים בחברה, החלטות שלטוניות אשר פוגעות בזכויות אדם בסיסיות כדוגמת הזכות למשפט הוגן, ועוד.
מרי אזרחי אינו פרקטיקה נפוצה ולגיטימית בכל עת שבה קבוצות בחברה מתנגדות להתנהלות של השלטון, כאשר ישנם קריטריונים נוקשים אשר נטבעו במהלך ההיסטוריה המערבית המספקים צידוק מוסרי להפרה של הוראות החוק.
ראשית, מרי אזרחי מוכר כפעולה לא אלימה או לכל הפחות כזו אשר אינה מפרה את זכויות האדם של קבוצות אחרות בחברה.
בעניין זה יפים דבריו של רולס אשר כתב שהתערבות בחירויות אזרחיות של אחרים עשויה לטשטש את ההיבט האזרחי של אי ציות (תאוריה של צדק).
מעבר לכך קיימת חשיבות להיבט של אחריותיות בקרב ציבור המוחים, אשר נוקטים במרי אזרחי בעקבות התנהלות קונקרטית של הרשויות ולצד זאת אינם מטילים ספק בלגיטימיות של אותם גופים בכללותם.
היבט זה עשוי לייצר הבדלה בין מי שמעוניינים להביא לתיקון עוול שקיים לתפיסתם במדינה לבין מי שיוצאים כנגד עצם ההכרה בשלטון או בממשלה ובכך מתקרבים להמרדה, אקט אשר בניגוד למרי אזרחי מהווה עבירה מפורשת בדיני העונשין.
האחריותיות של מי שבוחרים לבצע מרי אזרחי ניכרת גם במוכנותם להכיר במעשיהם ובהשלכות הנובעות מכך, ובכלל זאת לספוג את העונשים הקבועים בחוק בגין מעשיהם.
דבר זה מסייע בתורו לבדל את מי שמוחים ממניעים עקרוניים ופועלים למען תיקון עוול קיים לבין פושעים אשר מפרים את החוק למען האינטרסים האישיים שלהם ותוך ניסיון להתחמק מההשלכות הקבועות לכך בדין.
בחינה של האירועים בישראל מעלה שבעוד שקריטריונים אחדים המזוהים עם מרי אזרחי רווחים באירועי המחאה, ישנם קשיים שעולים בעקבות היעדרותם של מאפיינים אחרים שחיוניים לצורך ביסוס הצדקה מוסרית לפעילות בלתי חוקית כנגד השלטון.
ראשית, המניע העקרוני מקבל מקום בולט בהצהרותיהם של המשתתפים בהפגנות ובאירועי מחאה אחרים, לרבות כאלו שמתאפיינים בהפרות של החוק.
אזהרות מפני שינוי צביונה של המדינה כדמוקרטיה ליברלית, השאיפה להגן על זכויות אדם וזכויות מיעוטים או הדרישה לשחרר את החטופים על חשבון מטרות אחרות של המלחמה, עשויים להוות בגדר מניעים עקרוניים שלהם מאפיינים ערכיים או כאלו שחורגים מטובתם האישית של המפגינים.
לצד זאת כלל לא בטוח שהמעשים השלטוניים שכלפיהם מוחים המפגינים מתאפיינים באותן פרשנויות שניתנות להם על ידי המפגינים ומהווים בפועל הפרה חמורה של צדק או בגדר עוולות מוסריות המצדיקות מרי אזרחי.
הדברים נכתבים בהתחשב בכך שלא הרפורמה המשפטית ולא החלטות הממשלה בזמן המלחמה מצהירות או חותרות במישרין לתכליות אשר מהן משתמעות במפורש החששות שאותן מבטאים המפגינים במסגרת אירועי המחאה.
שנית, אתגר שמערער את תביעת המפגינים לסיווג פעילותם כמרי אזרחי נובע מהשילוב הקיים של מניעים עקרוניים לצד מטרות, דרישות ומסרים פוליטיים שעולים במסגרת אירועי המחאה.
התבטאויות אשר מתמקדות בדרישה לסילוק רה"מ, ביקורת חוזרת ונשנית כנגד שרים בקואליציה והטענות כנגד קיומה של הממשלה עשויות להטיל ספק בעצם הלגיטימיות של רשויות השלטון במדינה בעיני המפגינים.
סיטואציה שכזו מחלישה את הניסיון של המפגינים למצב את המחאה כמאבק נגד אי צדק או עוולות מוסריות אשר נובעות מפעולות קונקרטיות של הממשלה, ומרמזת על קמפיין רחב ולעומתי יותר וכזה שלרוב עומד בניגוד לתפיסה הרווחת של מרי אזרחי.
שלישית, קושי אחר אשר עולה מהמחאה נוגע לעובדה שפעולותיהם של המפגינים לעיתים קרובות מפרות זכויות אדם של רבים מהציבור ולכן עומדות בסתירה לזיהוי של מרי אזרחי עם אי אלימות, גם אם אין הדבר מתבצע מתוך כוונה תחילה.
חסימות של צירי תנועה לתקופה ממושכת, חרם על עסקים פרטיים ושביתות אשר מחייבות גם אזרחים בעל כורחם, יוצאים בפועל כנגד עקרונות של מרי אזרחי אשר שמים דגש גם על חלקו של הציבור הרחב יותר באירועי המרי, בעקיפין ומבלי לקחת בהם חלק.
עקרונות כדוגמת תקשורתיות או ציבוריות מאפיינים את המרי האזרחי כפעולה שבבסיסה ישנו הניסיון לייצר דיאלוג עם הציבור הרחב ולהציג בפניו את נכונות מאבקם של המוחים או העלאת מודעותה של החברה לפעולות שלטוניות שבגינם המוחים מבצעים את פעילותם הבלתי חוקית.
ההשפעה של אירועי המחאה והפגיעה ההיקפית באוכלוסיות שונות במדינה, לצד התנגדות של חלקים מהותיים מהציבור לפעולותיהם של המוחים, מעלים תהיות באשר למידת ההלימה הקיימת בין המפגינים ועמדותיהם לבין האוכלוסייה הרחבה יותר.
רביעית, חשוב לציין שלא נעלם מן העין כי לרוב אירועים שבהם החוק מופר על ידי המוחים אינם מביאים להשלכות משפטיות קונקרטיות.
בעניין זה, על אף מעצרים רבים המבוצעים על ידי משטרת ישראל, בודדים הם כתבי האישום המוגשים או החלטות של רשויות אכיפת החוק להמשיך את ההליכים המשפטיים בעניינם של המוחים.
סיטואציה זו רלוונטית בהקשר של בחינת אירועי המחאה כמרי אזרחי, כאשר נשיאה באחריות במקרים של הפרת החוק ממחישה את ההכרה של ציבור המוחים בחוק ובדין הקיים בכללותם, על אף התנגדותם הנקודתית לעוולות מוסריות אשר דורשות תיקון לתפיסתם ועומדות במוקד מאבקם.
אי נשיאה של המוחים באחריות בגין מעשיהם עשויה לטשטש את הגבולות בין מפגינים אשר בוחרים במודע להפר את החוק ואינם נענשים בגין כך לבין מקרים אחרים ויומיומיים שבהם מתבצעות עבירות פליליות על ידי אזרחים אשר שואפים להתחמק מאחריות בגין מעשיהם.