מדינת ישראל מתמודדת מזה זמן מה עם פערים ומתיחויות בקרב רשויות המדינה אשר מתוארים בתקופה האחרונה בתור משבר חוקתי של ממש.
המוקד המרכזי של הדברים הינו בנקודות החיכוך והממשק בקרב נבחרי ציבור וגורמים מתמנים, וחילוקי דעות באשר להיקף הסמכויות של כל רשות מרשויות המדינה.
מהצד האחד עומדים נבחרי הציבור בממשלה המכהנת ופעילותם בכנסת, במוסדות הממשלה ובמשרדיה אשר מתבטאת ביוזמות חקיקה, החלטות בעלות היבטים ביצועיים וקביעת מדיניות.
מנגד, שופטי כבג"ץ והכרעותיהם בעתירות המתמקדות בכשירותם של שרים, בחוקתיות פעילותם בכנסת והחלטותיהם ברשות המבצעת, וכן עובדי ציבור אשר אחראים על פרשנות החוק והדין הקיים.
המתיחות בין חברי הכנסת והשרים בצד הפוליטי-ביצועי במשטר בישראל לבין גורמים מתמנים בצד המשפטי שלה עשויה להוביל בטווח הזמן הקרוב להשלכות שונות על המערכת המשפטית ותפקודה.
אותן השלכות מוסיפות על המתיחויות הקיימות בין הצדדים אשר באות לידי ביטוי בחילוקי דעות, ביקורת פומבית והטלת מגבלות וקשיים מכל צד בכל הקשור לפעילותם השוטפת של נבחרי הציבור, עבודתם של היועצים המשפטיים והחלטותיהם של השופטים.
להלן סקירה תמציתית של עיקרי ההשלכות המעשיות אשר עשויות לנבוע כתוצאה מהפערים הקיימים בין הצדדים.
פערים וחילוקי הדעות בקרב רשויות השלטון מתקיימים בזמן שהמערכת הציבורית ורשויות המדינה נדרשות להמשיך ולפעול כסדרן ולבצע את עבודתן למען האזרחים ולטובת תפקודה של המדינה.
השלכותיו של המשבר החוקתי - המערכת המשפטית במוקד
החשש מפני פגיעה במערכת המשפטית בעקבות חילוקי הדעות בין הממשלה לבית המשפט העליון בא לידי ביטוי באותן הסוגיות הנתונות לסמכותה של הוועדה לבחירת שופטים, או לחלופין נושאים הכפופים להסכמה משותפת בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון.
סעיף 4(א) לחוק-יסוד: השפיטה מורה כדלקמן:
"שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים."
בסמכותו של שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים על פי הוראות סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").
הוועדה בוחרת הן את השופטים לערכאות הנמוכות של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים ברוב רגיל והן את השופטים לבית המשפט העליון על פי הרוב הקבוע בסעיף 7(ג)(2) לחוק בתי המשפט.
בתקופה האחרונה היינו עדים למתיחות בין הצדדים סביב שאלת כינוסה של הוועדה בעקבות סירובו של שר המשפטים להפעיל את סמכותו האמורה אשר היתה דרושה למען מינוי נשיא לבית המשפט העליון.
על פי פרסומים השר יריב לוין פעל על מנת להגיע לפתרון מוסכם למינוי נשיא לערכאה השיפוטית הגבוהה בישראל שיהיה מקובל הן על הממשלה והן על הרשות השופטת.
אולם במשך תקופה ארוכה הצדדים לא הגיעו להבנות בנוגע לסוגיה, מה שגרם לדחייה בכינוסה של הוועדה על ידי השר.
התפתחויות אלו היתרגמו לכדי דחייה במינויו של נשיא לבית המשפט העליון, בעוד הערכאה השיפוטית העליונה התנהלה למשך תקופה של למעלה משנה ללא איוש התפקיד הבכיר בערכאה.
לבסוף הסוגיה נפתרה רק עם החלטתו של בג"ץ ביום 8.9.2024 אשר חייבה את לוין להפעיל את סמכותו הקבועה בחוק בתי המשפט ולכנס את הוועדה, בעוד לוין תיאר את הצו של השופטים כמנוגד לחוק וכזה שניתן בניגוד עניינים חמור.
מאז המשבר בין הרשויות נמשך ואף החמיר בהמשך למינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון בהחלטה של הוועדה לבחירת שופטים אשר אינה מוכרת על ידי גורמים בממשלה.
על רקע האמור עולה החשש שמא כינוסים עתידיים של הוועדה לצרכי מינויים של שופטים לבית המשפט העליון ולערכאות נמוכות יותר יידחו גם כן.
חשש כאמור קיים גם בכל הנוגע למינויים של נשיאים וסגני נשיאים של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים, אשר על פי סעיף 9(א) לחוק בתי המשפט נעשים על ידי שר המשפטים בהסכמתו של נשיא בית המשפט העליון.
יש לציין שכבר כיום בית המשפט העליון פועל בהרכב חסר של שלושה שופטים, בהמשך לפרישתם של מ"מ הנשיא השופט עוזי פוגלמן, הנשיאה הקודמת השופטת אסתר חיות והשופטת ענת ברון.
התנהלות בהרכב חסר בכותלי בית המשפט העליון, כמו גם בערכאות המחוזי והשלום, צפויה להגדיל את העומס על בתי המשפט ולהכביד את פעילותם של השופטים.
הקושי רק צפוי להעמיק בהינתן היעדר פתרון נראה לעין בין הממשלה לרשות השופטת ולקראת פרישתם הקרבה של שופטים מכהנים נוספים.
פגיעה מכיוון אחר באה לידי ביטוי במוסד נציבות תלונות הציבור על שופטים, כאשר מאז סיום כהונתו של הנציב האחרון אורי שהם בחודש מאי 2024 לא מונה במקומו אדם אחר.
בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס״ב-2002 (להלן: "חוק הנציבות") הנציב מתמנה על ידי הועדה לבחירת הנציב בהתאם להצעה של שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון.
הוועדה לבחירת הנציב היא למעשה הוועדה לבחירת שופטים.
הנציב עומד בראש נציבות תלונות הציבור על שופטים ואחראי על בירורן של תלונות אשר מוגשות כנגד שופט בישראל "בענין הנוגע להתנהגותו במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו" (סעיף 19(א) לחוק הנציבות).
בהינתן ההסכמה המשותפת הנדרשת בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון (ובהיעדר נשיא – מ"מ הנשיא), נכון להיום כיסא ראש הנציבות נותר ריק על רקע היעדר הסכמות בין הצדדים.
לאחר תקופה של למעלה מחצי שנה במהלכה לא מונה נציב תלונות ציבור על שופטים, הממשלה יוזמת בימים האחרונים מהלך חקיקה אשר יעביר את סמכות המינוי מהוועדה לבחירת שופטים לוועדה חדשה שתורכב שבעה חברים וביניהם שר המשפטים ושר העבודה.