במדינת ישראל הרשות המחוקקת הינה הכנסת, פרלמנט חד ביתי אשר עבודתו מוסדרת במסגרת תקנון הכנסת וחוק-יסוד: הכנסת שנחקק בחודש פברואר 1958.
חוק יסוד הכנסת מעגן במסגרתו היבטים אלמנטריים לפעילותו של הפרלמנט בישראל: הבחירות לכנסת ורשימות מועמדים, תקופות כהונה של הכנסת, התפזרותה של הכנסת, חסינותם של חברי הכנסת, משך וסיום הכהונה של חברי כנסת, ועוד.
תקנון הכנסת בתורו יורד לפרטי פרטים בכל הנוגע לעבודה הפרלמנטרית, ובכלל זאת הליכי החקיקה והפרוצדורה להגשה של הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות, סדרי דיון, כלים פרלמנטריים בידי חברי הכנסת לפיקוח אחר עבודת הממשלה, ועוד.
הכנסת ומפעל החקיקה
במוקד עבודתה של הכנסת ניצבת מלאכת החקיקה, כאשר הכנסת פועלת תחת שני כובעים שונים: הכנסת בתור הרשות המחוקקת אשר אחראית על חוקים רגילים, והכנסת בתור הרשות המכוננת אשר אחראית על הכינון של חוקי יסוד, לרבות תיקונים לחוקי יסוד קיימים.
באשר לחקיקה רגילה, הליכים שונים מסדירים פרוצדורות שונות להצעות חקיקה, ובהן הצעת חוק ממשלתית, הצעת חוק פרטית והצעת חוק מטעם ועדה של הכנסת, אשר הכללים לגביהן מוסדרים בין היתר בתקנון הכנסת.
הצעת חוק ממשלתית
הצעת חוק ממשלתית הינה הצעת חוק אשר מוגשת לכנסת על ידי הממשלה לאחר אישורם של השרים, ובעניינה מתקיימות שלוש קריאות במליאת הכנסת, לצד דיונים בוועדה הרלוונטית בכנסת בקשר עם נוסח ההצעה.
הצעת חוק ממשלתית משקפת לרוב את המדיניות של הממשלה ובהינתן הרוב אשר קיים בדרך כלל לממשלה בכנסת, הצעה שכזו הינה בעלת סיכויים גבוהים יחסית להתקבל כחוק.
הצעת חוק פרטית
הצעת חוק פרטית מוגשת ביוזמה של חבר כנסת או מס' חברי כנסת, ועליה חלים כללים, מגבלות ותנאים אשר אינם חלים על הצעת חוק ממשלתית.
לשם ההמחשה, הצעת חוק פרטית כפופה ראשית לאישור של יושב ראש הכנסת והנשיאות של הכנסת לצורך הנחתה על שולחן הכנסת.
בנוסף, במסגרת הליך החקיקה מתווסף שלב מקדמי המכונה 'קריאה טרומית' אשר מתבצעת במליאה, וככל והכנסת מחליטה להמשיך בתהליך, הצעת החוק עוברת לוועדה הרלוונטית בכנסת להכנה לקריאה ראשונה.
מעבר לכך, על הצעות חוק פרטיות חלות דרישות נוספות אשר מוסדרות במערך נרחב של חוקים שונים, ובכלל זאת דרישות בעלות היבטים תקציביים, פוליטיים, ועוד.
הצעת חוק מטעם ועדה של הכנסת
מלבד הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית, גם ועדות הכנסת רשאיות ככלל ליזום הצעות חקיקה, אשר לרוב תהיינה פטורות מהשלבים המקדמיים החלים על הצעת חוק פרטית ותחלנה בשלב הקריאה הראשונה במליאת הכנסת.
סעיף 74 לתקנון הכנסת מורה כי "הוראות חלק זה יחולו גם על חוקי-יסוד", בהתייחס לחלק ז' לתקנון אשר מסדיר את הליך החקיקה וחל על הצעת חוק פרטית, הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק מטעם ועדה.
הבחירות לכנסת
הבחירות לכנסת במדינת ישראל מוסדרות בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969. שיטת הבחירות הינה יחסית ובמסגרתה המדינה כולה מהווה אזור בחירה אחד, כאשר לכל אזרח, בכפוף למגבלות בחוק, קול אחד ושווה במסגרת הצבעה חשאית במערכת הבחירות.
הבחירות לבית המחוקקים במדינת ישראל נעשות באמצעות רשימות סגורות אשר במסגרתן נכללים מועמדים לחברות בכנסת, כאשר ציבור המצביעים בוחר רשימה אחת מבין הרשימות המוצעות.
הרכב של כל רשימה עשוי לייצג מפלגה אחת או איחוד של מס' מפלגות, ונקבע בהתאם להליכים פנימיים בכל מפלגה (למשל הפריימריז).
כל מפלגה בכנסת מקבלת מס' מושבים יחסי בהתאם לשיעור הקולות אשר הצביעו עבורה מתוך מסך קולות הבוחרים הכולל עבור המפלגות אשר הצליחו לעבור את אחוז החסימה, והכל בהתאם לחוק והדין בישראל.
שיטת הבחירות מייצרת סיטואציה שבה אגד מגוון של מפלגות מייצגות בכנסת מגזרים שונים בחברה הישראלית.
לאור האמור ולרוב, הקמה של ממשלה מתבססת על בריתות קואליציוניות המאפשרות להגיע לרוב הדרוש לצרכי קבלת האמון של הכנסת.
פסילה של התמודדות לכנסת בהתאם לחוק יסוד הכנסת
סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת מפרט מקרים שבהם רשימות של מועמדים או אדם יהיו מנועים מלקחת חלק ולהיות מועמדים בבחירות לכנסת.
במסגרת זאת ניתן למנות את השלילה של עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל על ידי מדינה עוינת או ארגון טרור.
בנוסף, חוק יסוד הכנסת דן במקרים נוספים בהם אדם יהיו מנוע מלהיבחר לכנסת, ובכלל זאת במקרה של עבירה שיש עמה קלון.
בהיסטוריה של המדינה היו מס' מקרים שבהם נפסלו מועמדים ורשימות מהתמודדות בבחירות לכנסת. הבקשה לפסילה של מועמדות מוגשת ככלל לועדת הבחירות המרכזית, אשר פועלת מכוח חוק הבחירות לכנסת.
בנוסף, היו מקרים שבהם נפסלו מועמדים על ידי בית המשפט העליון, אף לאחר שמועמדותם אושרה על ידי ועדת הבחירות לכנסת.
במקרים הפוכים, מועמדים שנפסלו על ידי ועדת הבחירות המרכזית אושרו על ידי בית המשפט העליון, אשר הפך בפסק דינו את ההחלטה של הוועדה.
יושב ראש הכנסת
סעיף 20 לחוק יסוד הכנסת מסמיך את חברי הכנסת לבחור יושב ראש לכנסת ואף להשעות את יושב הראש בהחלטה אשר תתקבל על ידי רוב חבריה.
תקנון הכנסת מסדיר בסעיף 6 את תפקידיו של יושב ראש הכנסת, ובכלל זאת ניהול ענייני הכנסת, ייצוג הכנסת כלפי חוץ, שמירה על הסדר בישיבות הכנסת וניהולן, כמו גם קיום התקנון של הכנסת.
בנוסף, יושב ראש הכנסת אחראי על ההכנה והביצוע של תקציב הכנסת, כמו גם על מנהל הכנסת והמזכירות, ועוד.
סעיף 23 לחוק יסוד נשיא המדינה אף מסמיך את יושב ראש הכנסת לכהן כנשיא המדינה במקרה שנתפנה מקומו של הנשיא ועד לבחירה של נשיא חדש, ולמלא את מקומו של נשיא המדינה במקרה של הפסקה זמנית מצד הנשיא המכהן במילוי תפקידו.
כהונה של חברי כנסת
חוק יסוד הכנסת מסדיר במסגרתו את תקופת כהונתה של הכנסת, כמו גם מקרים חריגים שבהם הכהונה הקבועה בחוק תקוצר או תוארך, והכל בהתאם להוראות הקבועות בחוק היסוד.
חוק יסוד הכנסת קובע בסעיף 8 שתקופת הכהונה של הכנסת תהא למשך ארבע שנים, לצד הסדרה של הוראות אשר מכירות בשינוי התקופה האמורה.
בכלל זאת, החוק מסדיר במסגרתו את הארכתה של תקופת הכהונה בכפוף לחוק שהתקבל ברוב של שמונים חברי כנסת במקרה של "נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעיתן", ולתקופת זמן אשר לא תחרוג מהזמן המתחייב מהנסיבות (סעיף 9א).
מעבר לכך, חוק יסוד הכנסת מכיר בתרחישים שונים לפיזורה של הכנסת לפני תום כהונתה, ובכלל זאת באמצעות חוק אשר יתקבל ברוב חברי הכנסת (סעיף 34).
תרחיש נוסף להתפזרות הכנסת הינו במקרה של אי העברת חוק התקציב עד שלושה חודשים מתחילתה של שנת הכספים (סעיף 36א).
מלבד מסגרת הזמן לכהונתה של הכנסת, חוק יסוד הכנסת מעגן מקרים שבהם כהונתו של חבר כנסת בודד תגיע אל סיומה לפני תום תקופת הכהונה של הכנסת.
כך למשל, חבר כנסת רשאי ליזום מרצונו את סיום כהונתו לפני זמנה, באמצעות הגשה של התפטרות ליושב ראש הכנסת (סעיף 40).
בנוסף, כהונתו של חבר כנסת תפקע במקרה שבו נבחר או נתמנה לאילו מבין התפקידים אשר המכהנים בהם אינם רשאים לכהן במקביל כחברי כנסת, כדוגמת נשיא המדינה, שופטים, מבקר המדינה, הרבנים הראשיים, רמטכ"ל, ועוד (סעיפים 7 ו-42 לחוק היסוד).
מעבר לכך, חברות בכנסת של חבר כנסת עשויה להיפסק בסיטואציות שונות (סעיף 42א לחוק היסוד). בכלל זאת, ניתן למנות הרשעה בעבירה פלילית במקרה של פסק דין סופי כאשר בית המשפט קבע שיש בעבירה משום קלון.
הפסקת חברות של חבר כנסת יכולה להתקבל גם בהחלטה של תשעים חברי כנסת על בסיס הקביעה על פיה יש במעשיו הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל מצד מדינת אויב או ארגון טרור, הכל בהתאם לאמור בסעיף 7א(א)(2)ו-(3) לחוק יסוד הכנסת.
לצורך ההצבעה במליאה דרושה הצעה מוקדמת מטעם ועדת הכנסת להפסקה של הכהונה, אשר התקבלה ברוב של שלושה רבעים מחברי הועדה, ובהתבסס על בקשה מוקדמת שהוגשה על ידי שבעים חברי כנסת, אשר לפחות עשרה מתוכם אינם חברים בקואליציה.
החלטה בדבר הפסקת כהונה של חבר הכנסת בעל כורחו נחשבת בגדר סנקציה חמורה בהינתן הפגיעה בזכות להיבחר, כמו גם הפגיעה בבחירה של ציבור האזרחים.
הליך כאמור הינו נדיר ומורכב לביצוע בעקבות מסכת האישורים הדרושים להשלמתו, אשר כפופים לביקורת שיפוטית של בג"ץ.
בנוסף, חוק יסוד הכנסת מסדיר בסעיף 6א מצבים שבהם חבר כנסת יהיה מנוע מלהיכלל ברשימת מועמדים של מפלגה המיוצגת בסיעה של הכנסת הנוכחית.
חסינות של חברי כנסת
חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951 מסדיר חסינות עבור חברי כנסת מכוח סעיף 17 לחוק יסוד הכנסת.
חסינות מהותית
חסינות מהותית אשר קבועה בסעיף 1 לחוק חסינות חברי כנסת עניינה בחסינות הניתנת לחברי כנסת בשל פעולה משפטית, הצבעה, הבעת דעה או מעשה אשר נעשו על ידם במילוי תפקידם או למען מילוי תפקידם.
חסינות שכזו בגין אילו מבין המעשים המתוארים בחוק כאמור אשר נעשו במסגרת מילוי תפקידו/ה של חבר/ת הכנסת או למען מילוי התפקיד, נמשכת אף לאחר תום הכהונה של חבר/ת הכנסת.
החסינות המהותית כפופה לתנאים הקבועים בחוק, אשר מונה בסעיף 1(א1) חריגים שלא ייחשבו בגדר מעשים החוסים בתוך המסגרת של החסינות. בהם, שלילת קיומה של המדינה כמדינתו של העם היהודי, שלילת אופיה הדמוקרטי, הסתה לגזענות, ועוד, והכל כמפורט בחוק.
חסינות דיונית
חסינות דיונית קבועה בסעיף 4 לחוק חסינות חברי כנסת ומעניקה לחברי הכנסת חסינות בפני דיון פלילי.
במוקד, מניעה של הגשת כתב אישום בגין עבירה אשר אינה משתייכת לרשימת המעשים החוסים במסגרת החסינות המהותית, אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.
אף במקרה שבו אישר היועץ המשפטי לממשלה הגשה של כתב אישום, חבר/ת הכנסת רשאי/ת לבקש מהכנסת לקבוע כי ישנה חסינות דיונית בשל האשמה הרלוונטית.
כל זאת, בעקבות אחת מבין הסיבות המעוגנות בסעיף 4(א)(3) לחוק, והכל בהתאם לתנאים המפורטים בחוק.
פיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה
ועדות הכנסת
אמצעי מרכזי לפיקוח אחר עבודת הממשלה מושג באמצעות הדיונים שנערכים בוועדות הכנסת, אשר קיימות מכוח סעיף 21 לחוק יסוד הכנסת ופעילותן מוסדרת בתקנון הכנסת.
הכנסת מפעילה וועדות שונות אשר מתמחות בנושאים שונים ומהוות בגדר קבוצות דיון ועבודה במסגרת של פורומים מצומצמים יותר בהשוואה למליאת הכנסת, ובהן משתתפים חברי כנסת.
הוועדות עשויות לקיים דיונים בכל הנוגע לפעילות של הממשלה הנכללת במסגרת הנושאים הנתונים לסמכותה של כל וועדה, הן רשאיות לזמן גורמים שונים (שרים או עובדי מדינה) לצרכי חקירה, הצגה של פרטים ומענה על שאלות, ועוד.
שאילתות ודיון 40 חתימות
מלבד וועדות הכנסת, בידי חברי הכנסת כלים שונים לצרכי פיקוח על העבודה המתבצעת על ידי הממשלה, אשר מהווה גם הרשות המבצעת של מדינת ישראל.
בכלל זאת ניתן למנות שאילתות אשר חבר כנסת במליאה שאינו חבר בממשלה מוסמך להפנות לשר בכל הנוגע לסוגיה המצויה במסגרת תפקידו של השר.
השאילתה מנוסחת בצורה של שאלה, ומועברת ככלל ליושב ראש הכנסת באמצעות המזכיר של הכנסת, ויושב ראש הכנסת מעביר את השאילתה לשר הרלוונטי.
אמצעי נוסף השמור בידי הכנסת הינו דיון בהשתתפות ראש הממשלה בדרישה של ארבעים חברי כנסת לפחות, בהתאם להוראות סעיף 42(ב) לחוק יסוד הממשלה.
במסגרת הדיון לוקחים חלק הן ראש הממשלה והן ראש האופוזיציה, ועניינו בנושא שלגביו התבקש הדיון מלכתחילה, ובסופו הכנסת מצביעה על העמדה שאותה הציג ראש הממשלה במהלך האירוע.
הצבעת אי אמון בממשלה
אמצעי נוסף אשר עומד לרשות הכנסת הינו הצבעת אי אמון בממשלה, אשר כאמור הקמתה והמשך פעילותה כפופים לאמונו של הכנסת כגוף את מייצג את הריבון במדינה דמוקרטית, הלוא הוא ציבור האזרחים.
סעיף 28 לחוק יסוד הממשלה קובע כי "הכנסת רשאית להצביע אי-אמון בממשלה", כאשר על ההצבעה להיעשות ברוב חברי הכנסת ובמסגרתה הכנסת מביע בפועל אמון בממשלה אחרת, והכל בהתאם לתנאים הקבועים בחוק היסוד.
במקרה של הבעת אמון בממשלה אחרת כאמור, ממשלה כאמור מתמנה ושריה מתחילים את הכהונה שלהם.
פרטים בעניין הפרוצדורה והליך אי האמון קבועים בחלק ד' לתקנון הכנסת, החל מסעיף 44 בתקנון.
הצעה לסדר היום
בנוסף, חברי הכנסת אשר אינם חברים בממשלה רשאים ליזום הצעות לסדר היום, הכל בהתאם לפרק החמישי לתקנון הכנסת.
בהקשר זה, חברי כנסת רשאים להציע לכנסת לכלול נושא לדיון במליאה במסגרת סדר יומה של הכנסת, לגביו יתנהל דיון במליאה אשר עשוי להיות מועבר לדיון באחת מבין וועדות הכנסת.
מטרתן של הצעות לסדר היום היא בין היתר לעורר שיח ציבורי בכל הנוגע לסוגיות שונות, גם בנושאים אשר אינם קשורים במישרין לחקיקה, ולגביהם מתנהל דיון אשר מטבע הדברים עשוי להיחשף בפני הציבור או לקבל סיקור תקשורתי.