בחודשים האחרונים הולכות ומתגברות הקריאות להקדמה של הבחירות על רקע תחושה של היעדר התקדמות במלחמה מול חמאס ברצועת בעזה, היעדר תכנית ברורה ליום שאחרי המלחמה ויוזמה חדשה וברורה לשחרור החטופים שעוד מוחזקים על ידי ארגוני הטרור.
קריאות אלו נשמעות בהפגנות הנערכות ברחבי המדינה כנגד הממשלה אשר בהן לוקחים חלק אזרחים המזוהים בעיקר עם המרכז והשמאל הפוליטי בישראל וכן נבחרי ציבור וחלק ממשפחות החטופים.
מחאות אלו מצטרפות לשורה ארוכה של עצרות, הפגנות ואירועים פוליטיים נוספים אשר מתקיימים מזה זמן מה במדינת ישראל והחלו עובר להקמת ממשלה ישראל ה-37 ואירועי ה-7 באוקטובר ונמשכים גם לאחריהם.
בהתאם לפרסומים בכלי התקשורת נבחרי ציבור מתראיינים ומצהירים על דרישתם לעריכת בחירות מוקדמות לכנסת לפני תום תקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית ואף פועלים לשם קידום העניין מול נבחרי ציבור אחרים, חלקם חברים בממשלה וחלקם מכהנים באופוזיציה.
השיח סביב סוגית הקדמת הבחירות הינו מהותי לכל הדעות, על אף שבישראל נדמה שהדברים עולים לחלל האוויר לעיתים תכופות למדיי באמצעי התקשורת, במדיות החברתיות, באירועים פוליטיים ובקרב גורמים המכהנים בתפקידים רשמיים.
הזכות לבחור לכנסת מעוגנת בסעיף 5 לחוק יסוד הכנסת ומורה כדלקמן:
"כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור לכנסת, אם בית משפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק; חוק הבחירות יקבע את המועד שבו ייחשב אדם בן שמונה עשרה שנה לענין השימוש בזכות הבחירה לכנסת."
לצד זאת גם הזכות להיבחר מעוגנת בחוק היסוד בסעיף 6:
"כל אזרח ישראלי שביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו הוא בן עשרים ואחת שנה ומעלה, זכאי להיבחר לכנסת… "
הזכות לבחור ולהיבחר היא אבן יסוד בכל משטר דמוקרטי, והוכרה כך גם בפסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים ולרבות בפסיקה המוכרת כפרשת ניימן השנייה:
"הזכות לבחור והזכות להיבחר הן בין חירויות היסוד המרכזיות והחשובות ביותר. הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, המבטאת את רעיון השוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות. מכאן, כי קיומה וההקפדה על שמירתה של זכות זו, הם מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית." (ע”ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, פ”ד מב(4) 177, 185)
על רקע השיח הפוליטי שהולך ומתפתח בישראל וחוזר שוב לכותרות, ישנה חשיבות בקיום שיח ודיון ענייני סביב הסוגיה, על חשבון דרישה להחלפת הכנסת ללא שקילת השיקולים הנוגעים בעניין מחד או שלילת המהלך על הסף מאידך.
בהקשר זה, עולות שאלות באשר ללגיטימיות הקיימת להקדמת הבחירות בקרב הציבור, כללי המסגרת המשפטיים אשר מסדירים את הסוגיה, תקדימים קודמים בדברי ימיה של מדינת ישראל ואולי החשוב מכל – נכונות הקדמת הבחירות והיתרונות הצפויים לנבוע כתוצאה מכך בנסיבות הקיימות כיום.
המסגרת המשפטית - פיזור הכנסת והקדמת הבחירות
חוק יסוד הכנסת וחוק יסוד הממשלה מסדירים סיטואציות שונות שבמסגרתן הכנסת מתפזרת לפני תום תקופת כהונתה.
בין יתר המקרים אפשר למנות את התפזרות הכנסת בשל אי העברת תקציב ואישור חוק התקציב בכנסת (סעיף 36א לחוק יסוד הכנסת), פיזור הכנסת בהחלטת ראש הממשלה נוכח קיומו של רוב בכנסת המתנגד לממשלה (סעיף 29(א) לחוק יסוד הממשלה), ועוד.
לצד זאת, נדמה כי ההוראות הרלוונטיות לענייננו ולדרישה להקדמת הבחירות הנוכחית מעוגנות בסעיפים 34-35 לחוק יסוד הכנסת אשר מסדירים את התפזרותה של הכנסת לפני תום תקופת כהונתה בהחלטה של הכנסת:
סעיף 34 לחוק יסוד הכנסת
"לא תחליט הכנסת להתפזר לפני גמר תקופת כהונתה, אלא בדרך קבלת חוק לענין זה, ברוב חברי הכנסת."
סעיף 35 לחוק יסוד הכנסת
"החוק על התפזרות הכנסת יכלול הוראה על מועד הבחירות לכנסת שלאחריה, שלא יהיה מאוחר מחמישה חודשים מיום קבלת החוק."
במילים אחרות, לצרכי הקדמת הבחירות על הכנסת להעלות לסדר היום הצעת חוק הקדמת הבחירות לכנסת העשרים ושש, אשר נדרשת לעבור את הליכי החקיקה החלים על כל הצעת חוק אחרת.
בנוסף, בהתאם לסעיף 34 לחוק יסוד הכנסת הצעת החוק נדרשת לקבל את תמיכתם של לכל הפחות 61 חברי כנסת מבין 120 חברי הכנסת המכהנים במליאת הכנסת.
הרוב הדרוש לצורך פיזור הכנסת מדגיש את חשיבות הסוגיה ואת היותה עניין ציבורי המחייב בתורו הכרה ולגיטימציה בקרב ציבור הבוחרים, וזאת לאחר שהאזרחים הביעו את עמדתם ואמונם בכנסת הנוכחית במסגרת מערכת הבחירות האחרונה.
במילים אחרות, במקרים שבהם נבחרי הציבור מחליטים על פיזורה של הכנסת על ההחלטה לשקף את העמדות הרווחות במליאה ואשר מבטאות את הלכי הרוח בקרב נבחרי הציבור, הפועלים כשלוחים של הציבור ומייצגים את ציבור בוחריהם.
עמדות הציבור באשר להקדמת הבחירות
סקרים אשר נערכו בחודשים האחרונים מבטאים רוב בקרב הציבור לעריכת בחירות מוקדמות לפני תום תקופת כהונתה הסדירה של הכנסת.
בהתאם לתוצאות סקר שנערך על ידי מכון "קאנטאר" ופורסם באתר החדשות 'כאן' ביום 7.4.2024 44% מהמשיבים בדעה שנדרש לערוך בחירות תוך מס' חודשים, 22% מהמשיבים בדעה שנדרש לערוך בחירות רק בשנת 2025 ו-26% מהמשיבים בדעה שאין לשנות ולהקדים את מועד עריכת הבחירות. (www.kan.org.il, פורסם ביום 7.4.2024)
בהתאם לתוצאות סקר אחר שנערך בחודש ינואר 2024 על ידי מרכז ויטרבי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 38% מהמשיבים בדעה שנדרש לערוך בחירות לאחר מלחמת חרבות ברזל, 33% מהמשיבים בדעה שנדרש לערוך בחירות תוך שלושה חודשים ו-21.5% מהמשיבים בדעה שאין לשנות ולהקדים את מועד עריכת הבחירות. (www.idi.org.il, פורסם ביום 6.2.2024)
לצד האמור נתונים אשר עולים מהסקרים גם ממחישים את מורכבות הסיטואציה וזאת בייחוד כאשר בודקים את העמדות של הציבור באשר לעריכת בחירות מיידיות על בסיס נטייתם הפוליטית של האזרחים.
בהקשר זה, נתון מעניין שעולה מהסקר של מרכז ויטרבי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדגיש את הפיצול הקיים בעמדות בין שמאל לימין, כאשר 71% מהציבור המשתייך לשמאל הפוליטי תומך בהקדמת הבחירות ועריכתן תוך 3 חודשים בעוד רק 42% מהמרכז הפוליטי ו-11% מהימין הפוליטי חושבים כך.
המענה לשאלת הקדמת הבחירות לכנסת מורכב ומעלה עמדות שונות המזוהות עם הציבור, אשר הבולטות שבהן הינן תמיכה בבחירות חדשות לכנסת בהקדם האפשרי, הקדמת הבחירות ועריכתן רק לאחר סיום המלחמה או השארת מועד עריכת הבחירות כפי שקבוע בחוק, בנובמבר 2026.
מבין האזרחים התומכים בעריכת הבחירות לאחר סיום המלחמה לא ברור אם עמדתם נובעת מהבעת אי אמון והתנגדות לממשלת נתניהו הנוכחית, תמיכה בממשלה המלווה ברצון לחזק את האמון בה באמצעות בחירות חוזרות אגב איחוי השבר בעם, הקצנה של עמדות קיימות, ועוד.
סוגיות נוספות הרלוונטיות לעניין מתמקדות במידת החשיבות הקיימת לוועדת החקירה שתקום לבחינת נסיבות המחדל ופרוץ המלחמה ולמסקנותיה, ואם עמדות הציבור באשר להקדמת הבחירות ועריכתן לאחר המלחמה כפופות או עשויות להיות מושפעות כתוצאה מכך.
האם קיימים תקדימים להתפטרות ממשלה בזמן מלחמה?
ישנם מקרים רבים בעבר שבהם הכנסת התפזרה לפני תום תקופת כהונתה על פי חוק, וזאת גם בעת האחרונה תחת כהונתה של ממשלת ישראל ה-36 בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד.
לעומת זאת לא קיימים תקדימים בהיסטוריה של מדינת ישראל להתפטרות ממשלה וסיום כהונתה בזמן מלחמה.
בהקשר זה, רבים משווים בין מאורעות ה-7 באוקטובר 2023 לבין מלחמת יום הכיפורים והתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה בעקבות המחדל שאירע אז על רקע מתקפת הפתע של מצרים וסוריה על ישראל.
לאור אותן השוואות וסיום כהונתה של ממשלת ישראל ה-15 לפני זמנה בחוק ישנם מי שמסיקים אגב כך באשר להשלכות הפוליטיות הראויות והנכונות שאותן נדרש להחיל גם כעת.
לצד האמור ועל אף הצהרות מטעם נבחרי ציבור ופרסומים העולים לעיתים בתקשורת, חשוב להדגיש שהממשלה בראשותה של גולדה מאיר כיהנה בזמן מלחמת יום הכיפורים, אשר תמה ביום 24.10.1973, הגישה את התפטרותה בחודש אפריל 1974 ואף המשיכה בפועל את כהונתה עד לחודש יוני 1974.
ראש הממשלה דאז כיהנה בתפקידה עד לפרסום מסקנות ועדת אגרנט, ועדת חקירה ממלכתית אשר מונתה מתוך מטרה לבדוק את הנסיבות לפרוץ המלחמה.
על כן, העמדה לפיה על הממשלה הנוכחית לפנות את מקומה בזמנים אלו והדרישה לקבוע מועד לבחירות בחודשים הקרובים מהוות בגדר החריג ותקדים יוצא דופן בנוף הישראלי ולא בגדר הכלל.
נתונים אלו אף ממחישים את ההבדל בין נסיבות פוליטיות להתפזרותה של הכנסת והתפטרות הממשלה בעקבות היעדר משילות ורוב הקיים בכנסת כנגד הממשלה, לבין התפזרות הכנסת וסיום דרכה של הממשלה בעתות חירום, על אף שבידי הממשלה הכלים להמשיך ולבצע את תפקידה.
בהקשר זה נציין כי נכון להיום מלחמת חרבות ברזל עודנה מתנהלת, בעוד המדינה נמצאת בפתחה של מערכה צבאית ברפיח ואזרחים ישראלים מוחזקים בשבי ברצועת עזה.
חשובה לא פחות בענייננו הינה העובדה שנכון להיום חקירת נסיבות הפלישה של חמאס ליישובי ישראל ומאורעות ה-7 באוקטובר וזהות הגורמים האחראים למחדל לא הגיעה לסיומה ולא פורסמה, מה שמוסיף מורכבות לבחינה של נכונות ההקדמה של הבחירות וההחלטה אותה ראוי וגם נכון לקבל.
הקדמה של הבחירות באור חיובי
לצד מגוון הדעות וההיבטים השונים שבהם נדרש להתחשב לצורך הגעה להחלטה המתאימה, חשוב לציין כי הקדמת הבחירות עשויה, לכל הפחות בטווח הזמן הקצר להיטיב עם החברה והמדינה.
אין חולק שנכון להיום החברה הישראלית חלוקה בשאלת האחראים למחדל והטבח ביישובי הדרום ביום 7 באוקטובר 2023.
חלקים מהציבור מפנים אצבע מאשימה לממשלת ישראל ולעומד בראשה ומתבססים על טענות שונות, ובהן ערעור מערכתי אשר נגרם בחודשים האחרונים בעקבות הרפורמה המשפטית, הטלת אחריות על חברי הממשלה מעצם כהונתם בממשלה בזמן קרות המאורעות, ועוד.
הליכה לבחירות חדשות עשויה לשקם את אמון הציבור במדינה ובממשלה, וזאת גם במקרה שבו תוצאות מערכת הבחירות יחזירו אותנו לאותו המצב הקיים היום.
חוסר הוודאות באשר לעתידה של המערכת הפוליטית, מידת הלגיטימציה הציבורית הניתנת לה מאת האוכלוסייה ותפיסתם של חלקים מהציבור לפיה חברי הממשלה חבים באחריות למחדל יכולים להביא למסקנה לפיה בחירות חדשות אשר יובילו להבעת אמון חדשה עשויים להיטיב עם המדינה.
משכך, בחירתם מחדש של הפוליטיקאים יכולה לתרום לוודאות אשר תשרור בקרב הרשות המבצעת, החל מראש הממשלה ועד לשרים, וכן בקרב הציבור באשר להמשך כהונתם של נבחרי הציבור המחזיקים בהגה ההנהגה והזיקה הקיימת בין רצון הבוחר ורצונם של האזרחים לבין הגורמים אשר יובילו את המדינה בזמנים רגישים אלו.
בחירות חדשות עשויות בנוסף לחזק את תדמיתה של הממשלה כמקצועית וממלכתית ואגב כך להשפיע לטובה על התנהלותה, אגב ערעור והחלשה של טענות באשר לקבלת החלטות בממשלה הנוגעות למלחמה, ליום שאחרי ולמו"מ לשחרור החטופים על בסיס מניעים פוליטיים ולא ענייניים.
הקדמה של הבחירות באור שלילי
ראשית, ההחלטה להקדים את הבחירות פוגעת בדמוקרטיה במובנה הצר והבסיסי הנשענת על הזכות לבחור ולהיבחר, ועשויה להפחית מערכם של קולות האזרחים שכן בחרו ברשות המבצעת בהרכבה הנוכחי.
אין להשוות בין פיזור הכנסת וביטול החלטת הבוחר מטעמים של חוסר היתכנות למשילות על ידי הממשלה, שאז תכלית קיום הבחירות האחרונות אינה מתקיימת בפועל, לבין החלטה על פיזור הכנסת גם במקרה שבו יש באפשרותה של הממשלה להמשיך ולפעול בהתאם למנדט שניתן מטעם הציבור.
בהקשר זה ומעבר למסגרת המשפטית המחייבת המאפשרת לחברי הכנסת להחליט על בחירות חדשות, מן הראוי להתייחס לרצון הבוחרים כדבר שאין להקל בו ראש וכאבן בניין מרכזית אשר עליה נשענת שיטת המשטר כולה.
לאור האמור נדמה כי מן הראוי שביטול תוצאות הבחירות ובכלל זאת כהונתה של הרשות המבצעת יידרשו נסיבות קיצוניות הקשורות במישרין לפעילותה של הממשלה והעומד בראשה.
במובן זה, חשוב להבחין בין החלטה להקדמת הבחירות בנסיבות שבהן האחריות למחדל רובצת על הממשלה לבין נסיבות שבהן מקורו של המחדל באירועים החורגים מעבר לטווח שליטתם של נבחרי הציבור.
שנית, נדרש לעמוד על ההשלכות של המהלך לאור הנסיבות הקיימות ולקבל את ההחלטה הנכונה בעבור המדינה וציבור האזרחים.
בהקשר זה, עולה שאלה באשר לנזקים שעשויים להיווצר במקרה של הקדמת הבחירות בעת שבה המדינה נמצאת בעיצומה של מלחמה.
סוגיה זה הינה משמעותית לאור הצפי שמערכת בחירות צפויה להסיט את הקשב של נבחרי הציבור, להקשות על ניהול המלחמה על ידי הממשלה ולהפחית מהלגיטימציה של הממשלה (אשר תיהפך לממשלת מעבר) ושל נבחרי הציבור לקבל החלטות הנוגעות למערכה הצבאית.
תהליך קבלת ההחלטה בקרב הציבור ונבחריו, בין אם ילך לכיוון כזה או אחר, נדרש להתבסס על שיקולים ענייניים ולהתעלם מרעשי רקע.
במובן זה חשוב לזכור שהשאיפה לעריכת בחירות חוזרות ונשנות לפני המועד הקבוע בחקיקה לא התחילה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023 אלא נוכחת במרחב הציבורי בישראל בשנים האחרונות ונשענת על טעמים ומניעים שונים.
על נבחרי הציבור לפעול על מנת להבין את הלכי הרוח הקיימים בקרב הציבור ולקבל החלטה אשר עולה בקנה אחד עם עקרונות המשטר הקיים, ההיסטוריה של המדינה, ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית והצבה של אינטרס הציבור לטווח הזמן הקצר והארוך כאחד כראשון במעלה במסגרת מערך השיקולים.