שמרנות הינה פילוסופיה שמצדדת ככלל בשימור של פרקטיקות, מסורות, מבנים וסדרים אשר מקובלים בחברה ומיושמים במסגרתה במשך זמן.
תפיסה זו יוצאת כנגד ההחלה של שינויים מהירים או מהפכניים באלמנטים שונים אשר עליהם מתבססת החברה, כדוגמת מוסדות, מנהגים, נורמות או ערכים.
במקום זאת, השמרנות מביעה תמיכה בתנועה אבולוציונית ואיטית יותר של אותם אלמנטים אשר משמרת את מהותם.
שמרנות אינה שוללת רפורמות במדינה, ואינה מתכחשת לנחיצותן לצרכי שיפור או התייעלות בקרב חברות של בני אדם.
אולם, ולהבדיל מפילוסופיות אחרות, שמרנים דבקים ככלל בשינויים הדרגתיים אשר מתרחשים לאורך זמן, תוך מתן דגש לחשיבותם של יציבות וסדר חברתי.
כל זאת, על חשבון הטמעה של שינויים מהותיים בפרק זמן קצר, אשר לעמדתה של הפילוסופיה השמרנית עשויות להיות להן השלכות שליליות על החברה.
ביטויים שונים של שמרנות קיימים תחת הקשרים שונים, כאשר הפילוסופיה עשויה לבוא לידי ביטוי בכלכלה, בדת ואמונה, בפוליטיקה וסדרי משטר, ברפורמות ומדיניות, בתרבות ומסורת, ועוד.
עקרונות השמרנות
המשכיות: השמרנות מצדדת בשימורם והמשכיותם של סדרים בחברה, אשר עשויים לבוא לידי ביטוי בתצורות שונות ולהם השלכות מגוונות על הקהילה.
לשם ההמחשה ניתן לציין מוסדות כגון המשפחה או הממסד הדתי, אתיקה וערכים, נורמות חברתיות ומשפטיות, מבנים וסדרים פוליטיים (הממשל והיחסים בין רשויות השלטון), ועוד.
מעבר לכך, ישנם מנהגים, תרבות, מסורת ומורשת משותפים אשר מסדירים את התנהלותה של החברה, והדינמיקה בין הפרטים החיים בה.
בהתאם לפילוסופיה השמרנית, היבטים אלו ואחרים משקפים ידע, ניסיון וחכמה אשר נצברו במשך דורות ושנים וממלאים תפקידים חיוניים לצרכי יציבותה של החברה, התנהלותה, הסולידריות בין הפרטים החיים בה, ועוד.
הדרגתיות: הדרגתיות עניינה בדרכים לעריכתן של רפורמות בחברה, כאשר שמרנות מצדדת ככלל בשינויים הדרגתיים של סדרים קיימים כאמצעי הטוב ביותר להתפתחותה.
פרקטיקה זו עולה בקנה אחד עם עקרון ההמשכיות של סדרים קיימים אשר נידון קודם לכן.
לעמדתם של שמרנים, שינויים פנים-חברתיים וטבעיים אשר נעשים במשך הזמן עדיפים על פני תיקונים אשר מטמיעים שינויים חדשים ובפרק זמן קצר.
לתפיסתה של הפילוסופיה השמרנית, האחרונים עשויים לחזק את ההיתכנות לתוצאות לא צפויות ובלתי מכוונות.
כל זאת, בהינתן מורכבותה של החברה האנושית, המגוון של האלמנטים השונים אשר על בסיסם החברה מתנהלת והיתכנות מועטה (אם בכלל) לתכנון אנושי ואד-הוק של החברה באמצעות שינויים מכוונים ודרסטיים אשר יטיבו עמה.
יציבות: המשכיותן של מסורות, מבנים, נורמות וערכים קיימים וכן שינויים הדרגתיים בסדריה של החברה משקפים את האמונה השמרנית בדבר חיוניותם של סדרים קיימים לצרכי יציבותה של החברה וסולידריות בין הפרטים החיים בה.
הפילוסופיה השמרנית עשויה לתת דגש לסדר ויציבות במובנים שונים ובכלל זאת בהיבט הפוליטי, בהיבט המוסרי או בהיבט החברתי.
כל זאת, על רקע החשש מפני ערעורם של סדרים קיימים אשר הכרחיים להתנהלות תקינה של החברה והשאיפה לשימורם באמצעות התבססות על היסודות הקיימים המזוהים עמם.
פרגמטיזם על חשבון אידיאליזם: פילוסופיה שמרנית תהא מזוהה לרוב עם פרגמטיזם, אשר מתבטא בהחלטות שנותנות מענה לקושיות, אתגרים וצרכים בחברה, ומנגד אינן מסדירות שינויים רדיקלים אגב ערעור מוסדותיה הקיימים.
תפיסות שמרניות עשויות לאמץ הסתכלות מעשית על סיטואציה נתונה הדורשת מענה, ולצדד בפתרונות פרקטיים, אגב מתן חשיבות למאפייניה הנוכחיים של החברה.
כל זאת, לעומת התנהלות אידיאליסטית או קבלה של החלטות מבוססות ערכים, מוסר או אמונה מופשטת וא-פריורית, כפי שהדבר עשוי לבוא לידי ביטוי באידאולוגיות או פילוסופיות אחרות.
הוגים שמרניים בולטים – במוקד: אדמונד ברק, אבי השמרנות המודרנית
אדמונד ברק מזוהה לעיתים בתור אבי השמרנות המודרנית. הפילוסוף האירי חי במאה השמונה עשרה ובכתביו שטח עקרונות שונים אשר הפכו למזוהים עם הפילוסופיה השמרנית.
בספרו הידוע 'מחשבות על המהפכה הצרפתית', ברק מביע ביקורת כלפי המהפכה הצרפתית והשינויים אשר התחוללו בצרפת במסגרתה.
אדמונד ברק עמד על טבעה המורכב של החברה אשר מתבססת לעמדתו על תלות גומלין ושיתופי פעולה בין אלמנטים שונים.
ברק צידד בחשיבותם של מוסדות קיימים בחברה ובתפקידם של מבנים וסדרים שונים בשמירה על יציבותה, אשר משקפים בתורם את חכמתם של הדורות הקודמים.
בשונה מהמהפכה הצרפתית, אדמונד ברק הדגיש את ההשפעה השלילית אשר עשויה לנבוע בעקבות שינויים מהירים אשר מתבססים על תפיסות מופשטות והביע תמיכה בשינויים הדרגתיים.
הוגה דעות נוסף שהפך למזוהה עם הפילוסופיה השמרנית הינו פרידריך האייק, אשר חי במאה העשרים וצידד בעקרונות הכלכליים של הליברליזם הקלאסי.
האייק הביע בכתביו תמיכה במוסדות קיימים כנגד ספקנות ביכולת להוציא אל הפועל שינויים מהירים אשר מתבססים על הלך מחשבה אוטופי.
כל זאת, אגב ההכרה במגבלותיהם של בני האדם לתכנון חברתי ריכוזי והיכולת לצפות את מכלול ההשלכות של רפורמות אשר אינן נעשות באופן הדרגתי.
עקרונות אלו בתפיסתו של האייק באים לידי ביטוי במודל הכלכלי של שוק חופשי, אשר מבטא את אמונתו בדבר סדר ספונטני בחברה ובהתפתחות הדרגתית כתוצאה מפעילותם של יחידים.
ביטויים שונים של שמרנות בחברה
שמרנות עשויה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים במסגרותיה המגוונות של החברה, ובכלל זאת בכלכלה, בפוליטיקה, בדת, ועוד.
כך למשל, בשדה הפוליטי שמרנים תומכים לעיתים במוסדותיה השלטוניים הקיימים של החברה, ממשל מוגבל והתערבות מינימלית של המדינה בחיי האזרחים.
כל זאת, אגב הכרה בחשיבות של ערך החירות ועקרון הפרדת רשויות אשר מגביל את הסמכויות של מוסדות השלטון, לצד אכיפה של חוק וסדר והמשך שימורם של מנהגי החברה וזהותה.
לצד האמור, זהותם של מוסדות ממשל כמו גם עקרונות פוליטיים אשר מבססים את התנהלותם, עשויים להשתנות בין מדינה למדינה בהתאם למסורות הפוליטיות המושרשות בכל מקום והמבנים השלטוניים אשר פועלים במסגרתו.
בהיבט הכלכלי, שמרנות מזוהה לעיתים עם כלכלה אשר מתבססת על שוק חופשי, במיוחד בארה"ב במסגרתה שמרנים רבים מצדדים בעקרונות המשתייכים לליברליזם הקלאסי.
אולם, ועל אף הנטייה לזהות לעיתים שמרנות עם ליברליזם קלאסי, חיבור שכזה אינו מתקיים באופן תדיר ובכל מרחב.
ישנם מודלים כלכליים וחברתיים יותר אשר יכולים לקבל חשיבות במחשבה השמרנית על פני עקרונות קפיטליסטיים במקומות שונים, כדוגמת מדינות במרכז ומערב אירופה.
בכל הנוגע לדת, שמרנים עשויים לצדד ככלל בהמשכיותם של פרקטיקות וסדרים קיימים אשר מזוהים עמה.
כך למשל אפשר להזכיר את מעמדה של הדת, עקרונותיה, מנהגים, מסורות וטקסים, נורמות ונהגים אשר קשורים ליחסים בין הדת לבין האוכלוסייה או בין הממסד הדתי לבין השלטון, ועוד.
שמרנות עשויה לבוא לידי ביטוי בתחומים נוספים בחברה כדוגמת זהות, מורשת ומנהגים ושותפים, בעוד שתפיסה שמרנית יכולה לצדד בשימורה של מורשת לאומית מפני השפעות חיצוניות.
פרקטיקה זו יכולה ללבוש תצורה שונה במקומות שונים, כאשר באירופה תמיכה כאמור יכולה לבוא לידי ביטוי בשאיפה לשמר מנהגים או תרבות מקומית, ואילו בארה"ב ניתן דגש לעקרונות וערכים אשר מזוהים ככלל עם הלאום האמריקאי.
בזירה המשפטית, ישנם שמרנים אשר תומכים בהמשך שימור ההתנהלות של המערכת המשפטית ויציבות בכל הנוגע למגעה עם מוסדותיה הביצועיים של המדינה.
עקרונות אלו באים לידי ביטוי בהגנה על הסמכויות הקיימות של הרשויות והדינמיקה המסורתית אשר מתקיימת ביניהן, לצד הבעה של ספקנות כלפי אקטיביזם שיפוטי, ועוד.