תורת המשפט (הפילוסופיה של המשפט) מתחקה אחר טבעו, מקורותיו, מטרותיו ופרשנותו של המשפט, ובכלל זאת מערכת הנורמות המחייבות במסגרתו, אשר חלות על החברה ומסדירות את התנהלותה.
במשך מאות שנים נוצרו זרמים שונים בפילוסופיה המשפטית, וכל אחד מציע מסגרת ייחודית להבנה של החוק והדין וכיצד הינם פועלים.
תיאוריות ועקרונות משפטיים שונים נוצרו על ידי משפטנים, הוגי דעות, תאורטיקנים ופילוסופים, וממשיכים להוות בגדר תשתית לדיונים משפטיים אקטואליים ובסיס להתנהלותה של המערכת המשפטית.
מאמר זה מציג כמה מן הזרמים הבולטים בתורת המשפט, מפרט אודות הדוקטרינות הדומיננטיות המזוהות עמם ומפנה להוגים המרכזיים הקשורים אליהם.
תורת המשפט הטבעי
תורת המשפט הטבעי טוענת לקיומם של עקרונות מוסר או צדק טבעיים אשר נלמדים מכוח התבונה האנושית ומתקיימים תדיר.
נורמות אלו משתייכות ככלל לסדר אוניברסלי גבוה בהשוואה לחוקים רגילים אשר התגבשו על ידי המחוקקים בקהילה הפוליטית, וקיומם אינו כפוף בהכרח לביטוי במסגרת של מעשה חקיקה רשמי.
זרם המשפט הטבעי קושר בין מוסר לחוקיות, ועל פיו החוק מעשה ידי אדם נדרש לעלות בקנה אחד עם יסודות הנובעים מהחוק הטבעי, ובמקרה של הפרתם החוק אשר נוצר על ידי האדם יכול להיחשב בלתי צודק ואין לציית לו.
פילוסוף בולט שבכתביו ניתן למצוא התייחסות להיבטים שונים של משפט טבעי הינו אריסטו, אשר הבחין בין צדק טבעי לצדק משפטי ורמז על עקרונות של צדק בעלי תחולה אוניברסלית הניתנים לגילוי דרך התבונה.
וריאציה נוספת למשפט הטבעי נלמדת מהגותו של תומאס אקווינס, תאולוג נוצרי איטלקי אשר חי במאה ה-13 והשתייך למסדר הדומיניקני.
בספרו "מכלול התאולוגיה", אקווינס הגדיר את החוק בתור "פקודה של התבונה למען טובת הכלל" ועמד על חשיבותו של החוק הנצחי.
לטענת אקווינס, בכדי לזכות בלגיטימציה על החוקים אשר נוצרים על ידי בני אדם לנבוע מהחוק הנצחי המשקף את התבונה של האל, וכן מהחוק הטבעי עליו האדם יכול ללמוד באמצעות התבונה האנושית.
סנגור בולט של המשפט הטבעי במאה העשרים היה לון ל. פולר, אשר בספרו "מוסר החוק" (The Morality of Law) טען למוסר פנימי של החוק ודן בעקרונות שעל החוק לקיים, כדוגמת עקביות, פומביות וכלליות.
לטענת פולר, עקרונות אלו נחוצים לתפקודה של מערכת משפטית, כאשר חוקים שאינם עומדים בסטנדרטים פרוצדורליים אלה אינם יכולים להיחשב לחוקים אמיתיים.
פוזיטיביזם משפטי
הפוזיטיביזם המשפטי רואה את החוק כתוצר של ישויות אנושיות, כאשר תוקפו נקבע על ידי מקורות סמכות מוכרים בחברה אשר יוצרים את החוק, ללא קשר לערכו המוסרי.
להבדיל ממשפט הטבע, הפוזיטיביזם המשפטי מנתק בין חוק ולגיטימציה משפטית הנלווית לו לבין מוסר, ומתמקד בזהותם של יוצרי החוק וסמכותם בכדי ללמוד על תוקפו המחייב של החוק.
הוגי דעות בולטים בהיסטוריה האנושית מזוהים עם הפוזיטיביזם המשפטי, ובהם ג'רמי בנת'ם אשר נחשב כמייסד הגישה התועלתנית ומי שהביע ביקורת כלפי המשפט הטבעי.
בנת'ם סבר שהחוק הטבעי הינו מעורפל וספקולטיבי, כאשר הערכה של חוקים והכרה בהם נדרשות להתבסס על התועלת הנובעת מכך.
התועלת בתורה נלמדת בהתאם ליכולתו של החוק לקדם את האושר הרב ביותר עבור המספר הרב ביותר של האנשים.
הוגה דעות נוסף שמזוהה עם עקרונות הפוזיטיביזם המשפטי הינו ג'ון אוסטין, אשר פיתח בעניין זה את תאוריית הפקודות בספרו "על טבעה של תורת המשפט".
אוסטין שהיה משפטן, טען להפרדה בין מוסריות של חוק לתוקפו המשפטי, וזיהה את החוק כפקודה הניתנת על ידי הריבון שמגובה בסנקציות.
כמו כן, דמות בולטת אשר תרמה להגות של הפוזיטיביזם המשפטי הוא ה.ל.א. הארט, אשר דחה את תיאוריית הפקודות של אוסטין בספרו "מושג החוק".
הארט צידד בתפיסה של החוק כמערכת של כללים (לא רק פקודות מטעם הריבון) והבחין בין שני סוגים של כללים:
כללים ראשוניים אשר מסדירים התנהגות
כללים משניים המסדירים את הדרכים ליצירתם, שינויים או פירושם של כללים ראשוניים
עקרון מרכזי בהגותו של הארט הינו כלל ההכרה, אשר משמש לצרכי זיהוי של כללים משפטיים תקפים ומחייבים.
כלל ההכרה אינו קבוע בתוכנו אלא מתגבש לאור הנסיבות החברתיות אשר שוררות במסגרת כל מערכת משפטית, מהווה תוצר שלהן ומוכר על ידי החברה בתור הכלל אשר על פיו כללים מקבלים את מעמדם המשפטי.
ריאליזם משפטי
ריאליזם משפטי מאתגר את הרעיון שחוק מהווה מערכת קבועה של כללים אשר מיושמים באופן לוגי על ידי שופטים במסגרת פסיקותיהם ואת התפיסה אשר רואה במשפט כמדע המתנהל על פי כללים מדויקים וא-פריוריים.
במקום זאת, מצדדי הזרם הריאליסטי מתמקדים באופנים שבהם החוק מיושם הלכה למעשה ומדגישים שהחלטות שיפוטיות מושפעות מגורמים שונים, ובהם היבטים חברתיים, פסיכולוגיים ופוליטיים.
דוקטרינה מרכזית בריאליזם המשפטי עניינה בתפיסה על פיה החוק מהווה תוצר פעילותם של השופטים בפועל.
תוצר כאמור מתעצב, על פי הזרם הריאליסטי, בהתאם להקשר, המוסדות ושיקול דעת האישי של השופטים, להבדיל מדוקטרינות אשר למדות על החוק בעקבות מה שכתוב בספרים, שחור על גבי לבן.
במסגרת ההוגים הבולטים של הריאליזם המשפטי ניתן להזכיר את ג'רום פרנק, אשר בספרו "החוק והתודעה המודרנית" טען כי שיקול דעת שיפוטי ולא כללים ממלא תפקיד דומיננטי בהחלטות בית המשפט.
פרנק מתח ביקורת על רעיון הוודאות המשפטית, וטען ששופטים מסתמכים לעתים קרובות על אינטואיציה, רגש וניסיון אישי.
הוגה דעות נוסף אשר השפיע על הריאליזם המשפטי הוא קרל לואלין, אשר עמד על חוסר הוודאות של הדוקטרינה המשפטית ועל חשיבותו של ההקשר.
פרשנות (Interpretivism)
הגישה הפרשנית למשפט נוטה להדגיש את החובה אשר חלה על שופטים לפרש תכנים משפטיים באור המוסרי הטוב ביותר, לקדם קוהרנטיות וצדק ברחבי המערכת.
זרם הפרשנות מזוהה עם רונלד דבורקין, פילוסוף של המשפט ויהודי אמריקאי, אשר תיאר את המשפט כפרקטיקה של פרשנות המונחית על ידי עקרונות של צדק, הגינות ומוסר פוליטי.
בספריו "לקיחת זכויות ברצינות" וכן "אימפריית החוק", דבורקין טען כי קבלת החלטות משפטיות כרוכה ביישום עקרונות, ולא רק כללים.
דבורקין צידד ברעיון על פיו שופטים צריכים לפרש חוקים ותקדימים באופן שמציג את המערכת המשפטית כקוהרנטית ומוצדקת מבחינה מוסרית.
הגותו של דבורקין הוזכרה על ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, כאשר העקרונות המזוהים עם זרם הפרשנות באו לידי ביטוי לא אחת במסגרת פסקי הדין של בג"ץ.
גישות נוספות בתורת המשפט
מלבד הזרמים המרכזיים בתורת המשפט, ישנן גישות נוספות אשר חלקן החלו לצבור תאוצה והשפעה בשנים האחרונות.
כך למשל, ישנה הגישה הכלכלית למשפט אשר מזוהה בין היתר עם ריצ'ארד פוזנר, שופט לשעבר בבית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארה"ב.
כך למשל, ישנה הגישה הכלכלית למשפט אשר מזוהה בין היתר עם ריצ'ארד פוזנר, שופט לשעבר בבית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארה"ב.
הגישה הכלכלית מנתחת כללים משפטיים באמצעות עקרונות כלכליים, ודבקה ברעיון לפיו המשפט צריך למקסם את היעילות והעושר החברתי.
בנוסף, גישות ביקורתיות למשפט (CLS) מדגישות את תפקידו של המשפט בשמירה על היררכיות חברתיות, ועומדות על הדומיננטיות של האידאולוגיה כמניע מרכזי בשדה המשפטי.
CLS הושפע מהמרקסיזם ומחשבה פוסט-מודרנית, כאשר חוקרים המזוהים עם גישה זו רואים במשפט כפוליטי, ולא ניטרלי או אובייקטיבי.
על פי הנטען, דוקטרינות משפטיות משמשות בפועל להצדקה של מבני כוח קיימים, שימור של פערים ואי שוויון בחברה, ואינן בהכרח ניתנות להגדרה.
לגישה הביקורתית הסתעפויות שונות, ובהן הגישה הפמיניסטית למשפט אשר חוקרת את הדרכים שבהן המשפט משמש כאמצעי לחיזוק נורמות פטריארכליות בחברה.