חיזוק הפרדת הרשויות אל מול החשש מפגיעה בזכויות האדם
תומכי הרפורמה המשפטית דבקים במטרתם לבטל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד בטענה שמדובר בכללים נורמטיביים מהמדרג הגבוה ביותר אשר עולים על סמכותו של בג"ץ. אולם הם אינם מתייחסים לעובדה שבהתאם לשיטת המשפט בישראל אין מגבלות מהותיות על כינון חוקי יסוד חדשים או תיקון לחוקי יסוד קיימים.
חברי הכנסת יכולים לכונן חוקי יסוד אשר יפגעו בזכויות אדם המעוגנים בחוק יסוד קיים או לחלופין לתקן חוק יסוד ולהטמיע בו הוראות העומדות בניגוד לשיטת המשטר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וזאת ללא הצורך בהשגת רוב מיוחד בכנסת, למעט אם נקבע אחרת בחוק היסוד.
לאור המצב הקיים עולה החשש מפני מה שצפוי לקרות במקרה שבו ביהמ"ש העליון יהיה מנוע מלדון בחוקי יסוד, כפי שמתבקש בהתאם לרפורמה המשפטית, ובמקביל לכך ח"כים ושרים יפעלו בהתאם לשיקול דעתם לצורך כינון חוקי יסוד העלולים להפר זכויות אדם ועקרונות אחרים המזוהים עם משטר דמוקרטי.
מנגנונים שניתן לעגן בחוק לצורך התמודדות עם האיומים
חוקה משוריינת בעלת תנאי סף נוקשים לצורך שינויה אשר תבטיח את הפרדת הרשויות ואת זכויות האדם ובכלל זאת תקבע במפורש את מרחב הסמכות של כל רשות בעת התנגשות אפשרית עם פעילותה של רשות אחרת.
פיצול סמכויות הכנסת כרשות מחוקקת האחראית על חקיקה רגילה וכרשות מכוננת האחראית על כינון חוקי יסוד לשני גופים נפרדים ובלתי תלויים, אשר יסייע להפחית את ניגוד העניינים של חברי הכנסת, לצד שמירה על כללי מנהל תקין והבטחה של זכויות אדם.
הקמה של בית מחוקקים נוסף אשר יסייע בפיקוח נאות על עבודתם של נבחרי הציבור וכך יחזק את מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות. פיקוח כאמור יכול לבוא לידי ביטוי בצורך לקבל את אישורו של בית מחוקקים נוסף להעברת חוקים ואישור לחקיקה או החלטות הצפויות לפגוע בזכויות אדם או בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
משילות אל מול החשש מהתרת הרסן ופגיעה בערכי היסוד של המדינה
יוזמי הרפורמה המשפטית שואפים לחזק את ידם של נבחרי הציבור ולתת להם את הכלים המתאימים להעביר חקיקה וליישם מדיניות ציבורית.
במסגרת זאת פסקת ההתגברות אשר מכשירה חקיקה על אף היותה פוגעת בחוק יסוד אינה מהווה תקדים במשפט הישראלי ונועדה להביא למצב שבו חוקי היסוד לא יהפכו להיות אבן נגף בפני פעילות נבחרי הציבור וימנעו מחברי הכנסת והשרים מלהוציא לפועל פעולות חקיקה העומדות בליבת עבודתם הפרלמנטרית.
עם זאת, על אף הבעיות הקיימות כיום במערכת המשפט ודריסת רגלו של ביהמ"ש בסמכותן של הרשויות האחרות, חשוב להדגיש שהרפורמה המשפטית עלולה להפר את האיזונים והבלמים מכיוון הפוך וליצור השפעה של הרשות המבצעת או המחוקקת על הרשות השופטת ללא עיגון המגבלות והמנגנונים הנכונים.
כך למשל הסמכת הכנסת והממשלה להתגבר על פסילת חוק על ידי ביהמ"ש העליון ברוב של 61 חברי כנסת, אשר במרבית הפעמים קיים לזכות הקואליציה מעצם הקמתה, והטלת מגבלות על ביהמ"ש העליון לפסול חוקים מנימוק של פגיעה בזכויות אשר אינן מצוינות במפורש בחוקי היסוד עלולים להביא למצב שבו לממשלה יהיה כוח בלתי מוגבל.
ממשלה שכזו תהא יכולה להעביר כל חקיקה שהיא כאשר לא יהיה מוסד, רשות, מנגנון או הוראה אשר יהיה באפשרותם להגביל אותה או להתנות את פעולת החקיקה בעמידה בתנאי סף הכרחיים אשר יעלו בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המדינה.
הרפורמה המשפטית נדרשת לאזן בין החשיבות והצורך בהכרה בתוצאות הבחירות לבין הטלת מגבלות על כוחה של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
במקביל לאיסור על ביהמ"ש העליון לפסול חוקי היסוד ומגבלות על ביקורת שיפוטית ביחס לחקיקה רגילה נדרש לאמץ מנגנונים אשר יחזקו את מערכת האיזונים והבלמים וימנעו מרשות אחת לצבור כוח וסמכות אשר יהיה בהם בכדי לסכן את שיטת המשטר הדמוקרטית של ישראל.
פלורליזם וייצוגיות בביהמ"ש העליון אל מול החשש מפוליטיזציה של הרשות השופטת
הרפורמה שואפת לעודד פלורליזם שיפוטי באמצעות שינוי הרכב ביהמ"ש העליון, כך שיבטא את מגוון הדעות והערכים בחברה הישראלית וכן בעזרת שינוי תפקיד היועמ"ש למשרת אמון, במסגרתה כל משרד ממשלתי יהיה רשאי למנות יועמ"ש לפי בחירתו.
יש לציין שמטרה זו הינה חיונית בהינתן המצב הקיים היום שבו ישנו תת ייצוג למרבית האוכלוסייה הישראלית בכותלי ביהמ"ש העליון, כאשר עיקר השופטים חולקים תרבות והשקפה פוליטית וערכית משותפים.
דבר דומה ניתן לומר על מוסדות הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה והכנסת, אשר נוטים לרוב לאמץ השקפה ליברלית מובהקת בחוות דעתם המשפטיות אשר עולה בקנה אחד עם זו המקודמת על ידי ביהמ"ש העליון.
עם זאת חשוב להבהיר כי העברת רפורמה משפטית אשר תעניק שליטה מוחלטת לרשות המבצעת בוועדה לבחירת שופטים ובמינוי היועצים המשפטיים בזמנים שבהם לא קיימים מנגנונים נוספים מלבד ביהמ"ש אשר יפקחו על פעילותם של נבחרי הציבור עלול לפגוע במערכת האיזונים והבלמים אשר הכרחית למשטר דמוקרטי, אשר אותה הרפורמה מלכתחילה נועדה לחזק.
במקום להחליף רעה אחת חולה באחרת באמצעות מתן כוח רב לרשות המבצעת והטלות מגבלות מהותיות על סמכותה של הרשות השופטת על הרפורמה המשפטית לאשר לחברי הכנסת ולשרים להוציא לפועל מדיניות ציבורית אשר תהלום את רצון האוכלוסייה ולהבטיח במקביל את העקרונות הדמוקרטיים של המדינה.
דברים אלו ניתן להשיג באמצעות רפורמה מידתית אשר תאפשר גיוון בביהמ"ש העליון (ואולם לא חילופי תפקידים מוחלט) והכשרת חוקים באמצעות פסקת התגברות ברוב גבוה יותר מ-61 חברי כנסת אשר תעניק לגיטימציה רחבה יותר בקרב האוכלוסייה לחקיקה הפוגעת בחוק יסוד באמצעות נבחרי הציבור.
