בשנה שחלפה התרבו הדיווחים על הליכים הננקטים מצד גורמים רשמיים במדינות דמוקרטיות כנגד ישויות פוליטיות בכירות המזוהות עם הימין העמוק. החל מחקירות פליליות, עונשי מאסר, הליכים חשאיים ועד פסילה של התמודדות בבחירות, נדמה כי מפלגות ופוליטיקאים בקצה הימני של הספקטרום הפוליטי עומדים בעין הסערה בפרשיות נפרדות המתנהלות באזורים שונים ובפרקי זמן חופפים בחלקם. האם מדובר בצירוף מקרים או בניצנים של עידן במסגרתו דמוקרטיות ליברליות עתידות להכריע אילו זכויות אדם לכופף ועל אילו ערכים להתפשר בכדי לשמר את המערכת בכללותה מול כוחות המאתגרים מבפנים נורמות אשר הושרשו במוסדות המשטר?
משבר חוקתי כשמו כן הוא עניינו בסיטואציה אשר מתאפיינת בחילוקי דעות בעלי היבטים חוקתיים שאינם מקבלים מענה בחוקה הקיימת ולכל הפחות כזה אשר זוכה לקונצנזוס בקרב רשויות המדינה ואזרחיה.
בשונה ממשברים חוקתיים הנוגעים בסוגיות משטריות נקודתיות שנראו בשנים האחרונות בדמוקרטיות אחרות, בישראל חילוקי הדעות בין הרשויות משקפים פערים אשר יורדים לכדי שורשי הליבה של המשטר.
השלכות ישירות אפשריות. השפעה על נושאים הנתונים לסמכותה של הוועדה לבחירת שופטים והיבטים הדורשים הידברות והסכמות בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון.
השלכות עקיפות אפשריות. העמקת הפערים בין הרשויות אשר עשויה לעודד המשך שימוש בצעדים חד צדדיים והקצנה בפעילותן; החרפת המתיחות בקרב החברה האזרחית אשר קבוצות בה מזוהות כל אחת עם רשות אחרת ועם תפיסת עולמה; המשך ערעור הלגיטימציה הציבורית של רשויות השלטון ובייחוד הממשלה ובית המשפט העליון.