הצעת חוק־יסוד: לימוד תורה מבקשת להכיר בלימוד התורה כערך יסוד במדינת ישראל ולבסס לו מעמד חוקתי. אולם משמעותה הרחבה אינה מתמצה בעצם ההכרה בלימוד התורה או במקומה של ההצעה בסוגיית גיוס החרדים. לצד הדיון במעמדו של לימוד התורה, היא עשויה להציב במוקד שאלות רחבות יותר הנוגעות לתוכנם ולהתפתחותם של עקרונות היסוד של המדינה, למשמעותה של ישראל כמדינה יהודית, ולאופן שבו זהות זו באה לידי ביטוי במשפט, במרחב הציבורי וביחסים שבין המדינה, אזרחיה והעם היהודי.

הצעת החוק של חברת הכנסת לימור סון הר מלך על עיכוב הליכים משפטיים כנגד חברי הממשלה בידי ועדת הכנסת מעלה תהיות על רקע הטענות להתערבות פוליטית בהליך הפלילי וחדירה לסמכותם של בתי המשפט בישראל. לצד זאת, בחינה של מערך החקיקה הקיים מצביעה על תקדימים קיימים באשר לסמכותם של גורמים פוליטיים להגביל הליכים המתנהלים כנגד חברי כנסת, ומציבה שאלה בדבר האיזון הראוי בין ייצוג ציבור הבוחרים לבין הפרדת רשויות.

הכנסת הינה בית המחוקקים של המדינה אשר פועלת מכוח מערך מגוון של חוקים, ובהם חוק יסוד הכנסת ותקנון הכנסת. המאמר דן בתפקידים ובסמכויות מרכזיים של הכנסת, ובכלל זאת מפעל החקיקה הנתון לסמכותה, פיקוח על עבודת הממשלה והסדרים אשר חלים על פעילותם של חברי הכנסת.

המאמר שם זרקור על העמדות השונות של התומכים והמתנגדים כלפי הפיטורים של ראש השב״כ רונן בר והאדנים השונים עליהם כל צד מצדיק את טיעוניו הנוגעים ליחסים בין הרשויות במדינה והתכליות אשר על פיהן עליהן לבסס את החלטותיהן

המאמר מציג בתמצית עיקרים מההשלכות העשויות לנבוע בעקבות המנגנון המוצע למינוי נציב תלונות הציבור על שופטים.
במרכזן – הניסיון לפתור את הפלונטר בין הממשלה לרשות השופטת, המענה החלקי לבעיית ניגוד העניינים של הרשות השופטת והחשש הנגדי מפני שקילת שיקולים פוליטיים בהליך המינוי.

ההצעה לתיקון חוק נציב תלונות השופטים מיועדת לתת מענה לטענות על ניגוד עניינים במנגנון הקיים למינוי הנציב באמצעות צמצום מעורבותם של השופטים, ומנגד מייצרת ביקורת שעניינה פוליטיזציה במוסד הנציבות והפיכתו למכשיר בידי הממשלה נגד הרשות השופטת.
לאור הנסיבות הקיימות, האם זהו הפתרון האפשרי הטוב ביותר?

הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים שאושרה השבוע לקריאה שניה ושלישית בכנסת מציגה וועדה ייעודית למינוי הנציב, מבטלת את זכות הווטו של הממשלה והרשות השופטת ומחלישה את נציגותם של השופטים בהליך שעניינו מינוי הגורם שיהיה אחראי על בירור התלונות שמוגשות כנגדם

מתווה לוין סער מתמודד עם הדומיננטיות של השופטים בוועדה האמונה על בחירתם, ויחד עם זאת עשוי להתגלות בלתי מספק במניעת סמכותנות מהצד השני והפוליטי של משוואת המתיחות החוקתית הקיימת במדינה בשנים האחרונות

התיקון לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים עומד במוקד דיוניה האחרונים של ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת. במוקד, העיכובים במינויו של מחליף לנציב הקודם אשר סיים את תפקידו בחודש מאי האחרון בעקבות חילוקי דעות בין שר המשפטים למ"מ נשיא בית המשפט העליון באשר למועמד המוסכם.
התיקון החדש לחוק נועד לתת מענה למשבר הקיים באמצעות שינוי סדרי הבחירה של הנציב, ואגב כך גם לטפל בקשיים נוספים ובייחוד במעורבותה של הרשות השופטת בתהליך הבחירה של הנציב אשר אמון על הביקורת אחר התנהגות חבריה.
מנגד, המתווה החדש אשר מעביר את הסמכות לנבחרי הציבור מעורר קשיים על רקע החשש מפני פוליטיזציה בהליך הבחירה, היעדר מענה ראוי למבוי הסתום הקיים היום ועוד.
המאמר מציג סקירה של החוק הקיים ועיקריו של התיקון המוצע, לצד תיאור ההזדמנויות והחששות אשר עשויות לנבוע מהמתווה החדש.

הצעת חוק הרבנים אשר חזרה לשולחן הכנסת לאחר פרישתה של מפלגת המחנה הממלכתי מהממשלה מייצרת כותרות חדשות, על רקע ההשלכות שעשויות להיווצר בעקבות מתן סמכויות לנציגי ציבור בתהליך מינויים של רבני עיר, אזור, יישוב ושכונה והסדרת הסוגיה בחקיקה ראשית.
הצעת החוק מעלה חשש מפני העמקת חדירתה של הדת למרחב הציבורי, פוליטיזציה, שחיתות ויצירת פער ובידול בין הרבנים המכהנים לציבור התושבים.
אולם ולצד האמור, נדרש להפנות זרקור להוראות הצעת החוק ולבחון את פרטיה באופן ענייני, אגב התמקדות בחוסרים קיימים במצב המשפטי הנוכחי אשר עליהם באה ההצעה לתת מענה, לצד ניתוח צרכי הציבור והתרומה שההסדרים הקבועים בהצעה עשויים לייצר במובן זה.

לאחרונה השיח סביב התיקון ה-37 לפקודת המשטרה הידוע בכינוי 'חוק בן גביר' חזר לכותרות בעקבות עמדת היועמ"שית לפיה על בג"ץ לפסול את התיקון בכללותו או לחלופין לייצר פרשנות לחוק שתבטיח הגנה על זכויות אדם.

המאמר מציג ניתוח של הוראות החוק אשר חלקים מהציבור מחשיבים כנדבך נוסף ב-'הפיכה המשטרית' בעוד אחרים רואים בו תיקון הכרחי לפקודת המשטרה המסדיר הוראות חיוניות החסרות בנוסח הקיים הדרושות לצורך תפקודה התקין של משטרת ישראל.

הצעת חוק יסוד: לימוד תורה מהווה שלב חדש בדינמיקה שבין חובת גיוס לצבא, תלמוד תורה והשאיפה להחיל שוויון בחובות האזרחיות בקרב הציבור היהודי בישראל, ומבטאת ניסיון של המפלגות החרדיות לדבר במונחים של זכויות אדם על מנת להסדיר את מעמדם של בחורי הישיבות, על רקע ההבנה שכל הסדרה כאמור נדרשת לעבור דרך בג"ץ

ניתוח האיומים אל מול ההזדמנויות העולים בעקבות הרפורמה המשפטית לרבות חיזוק הפרדת הרשויות אל מול הפגיעה האפשרית בזכויות האדם, עיבוי המשילות אל מול התרת הרסן מעל נבחרי הציבור ועוד

האם הפוליטיקאים בוחרים את השופטים בדמוקרטיות אחרות בעולם ואם כן האם כך ראוי בישראל, ומה בדבר הטענות בדבר היעדר השליטה של השופטים בוועדה לבחירת שופטים? ניתוח הנראטיבים מימין ומשמאל באשר לרפורמה המשפטית והפרכתם