במשטר דמוקרטי-ליברלי הרשות השופטת בכלל ובית המשפט העליון בפרט ממלאים תפקיד מרכזי בשמירה על שלטון החוק והגנה על זכויות יסוד ומהווים חלק אינטגרלי במערכת של איזונים ובלמים בין שלושת רשויות השלטון המרכזיות.
במדינות דמוקרטיות ליברליות שונות מערכת המשפט אמונה ככלל על הכרעה בסכסוכים משפטיים באמצעות פרשנות החוק והדין ויישומם בנסיבות קונקרטיות.
לצד זאת, קיימים הבדלים באשר למבנה, הסמכות וההשפעה של מוסדות שיפוט אשר מושפעים מהמסגרת החוקתית של מדינה, המסורת המשפטית שלה והתרבות הפוליטית, המשפטית והמשטרית השוררת בה.
מאמר זה דן בהיבטים שונים אשר נוגעים לרשות השופטת והמערכת המשפטית במשטר דמוקרטי-ליברלי.
כל זאת, תוך מתן דגש לפילוסופיה המשפטית, מבנה משפטי, סמכויות של בית המשפט העליון, העקרונות אשר לאורם ניתנות החלטות שיפוטיות ומערכת היחסים בין המוסדות המשפטיים לרשויות הנבחרות.
מאפיינים מרכזיים של הרשות השופטת בדמוקרטיה ליברלית
פעילותה של הרשות השופטת במשטר דמוקרטי ליברלי מתבססת על מספר עקרונות מרכזיים:
היעדר תלות: שופטים נדרשים להיות עצמאיים וחופשיים מלחץ פוליטי על מנת לקבל החלטות אובייקטיביות.
שלטון החוק: בתי משפט מיישמים את החוק ומקיימים את הדין בצורה שווה עבור כלל הגורמים במדינה, ובכלל זאת אזרחים, עובדי מדינה ונבחרי ציבור.
איזונים ובלמים: הרשות השופטת משמרת מערכת של איזונים ובלמים אשר במסגרתה נעשה פיקוח ובקרה על הפעילות של הרשויות הנבחרות, במטרה להבטיח את שלטון החוק וכיבוד של הנורמות המשפטיות במדינה.
הגנה על זכויות: בתי המשפט משמרים חירויות אזרחיות אשר עשויות להשתנות ממדינה למדינה בסוגן, בהיקפן ובמידתן כתלות בחוק והדין הקיים.
ביזוריות אל מול ריכוזיות: בתי משפט אשר מוסמכים לדון, לשפוט ולהכריע בסכסוכים משפטיים בתור ערכאת ערעור ובסוגיות חוקתיות אשר במוקד שלהן רשויות המדינה וגופים ציבוריים ניחנים במאפיינים שונים של מבנה ופרוצדורה.
כך למשל, בגרמניה וצרפת ישנם בתי משפט ייעודיים לחוקה, בעוד שבארה"ב וישראל ישנה מערכת משפטית אשר ניחנת בהיררכיה מאוחדת אשר במסגרתה בית המשפט העליון ממלא הן תפקיד של ערכאת ערעור עליונה והן תפקיד של בית משפט לחוקה.
בית המשפט העליון במדינות דמוקרטיות ליברליות
בית המשפט העליון בארצות הברית
בית המשפט העליון של ארה"ב משתייך למערכת שיפוטית פדרלית, בהינתן המבנה המשטרי של המעצמה האמריקאית אשר מתבסס הן על הממשל הפדרלי אשר יושב בוושינגטון והן על הממשלים המקומיים של המדינות המשתייכות לברית.
הערכאה המשפטית העליונה בארה"ב משמשת כבית משפט עליון לערעורים על החלטות של ערכאות נמוכות יותר ומחזיקה גם בסמכות שיפוט חוקתית, וממלאת במסגרת זאת תפקיד מרכזי בפרשנות של חוקת ארה"ב אשר משליכה על פעילותן של הרשויות הנבחרות.
בית המשפט העליון רשאי לבטל חוקים שאושרו על ידי הקונגרס או פעולות ביצועיות אשר ננקטו על ידי הנשיא ומתפרשות על ידי השופטים כבלתי חוקתיות.
המינוי של שופטים לבית המשפט העליון נעשה על ידי נשיא ארה"ב וכפוף לאישור של הסנאט, ומשכך מהווה פרוצדורה בעלת מאפיינים פוליטיים, בהינתן המעורבות בתהליך מצד שתי הרשויות הנבחרות.
שופטים בבית המשפט העליון בארה"ב מכהנים למשך כל החיים, ובמילים אחרות עד לפרישתם או עד מותם, מאפיין אשר מעיד על מידת החשיבות בעצם המינוי של שופטים ובהשפעה הפוליטית הנתונה על המינויים.
בית המשפט העליון בישראל
בישראל, בניגוד לארה"ב, ישנה מערכת משפט מאוחדת (Unitary Judicial System), אשר פועלת ברמה הלאומית וסמכויותיה תקפות לכל המדינה בכללותה.
בראש הרשות השופטת עומד בית המשפט העליון, אשר משמש הן כבית המשפט עליון לערעורים והן כבית משפט גבוה לצדק, אשר מוסמך לדון בעתירות שמוגשות לפתחו כנגד רשויות ציבוריות ולהכריע בסוגיות חוקתיות ומנהלתיות.
הערכאה המשפטית הגבוהה בישראל מאמצת לעיתים תפקיד פרואקטיבי בכל הנוגע לפעילות של הרשויות הנבחרות – הכנסת כרשות המחוקקת והממשלה כרשות המבצעת.
בהקשר זה, בית המשפט העליון עשוי להתערב במדיניות ממשלתית ובתוצרים חקיקתיים, וזאת בין היתר באמצעות פרשנות הנוצרת על ידי השופטים לחוקי היסוד ולעקרונות היסוד של המדינה.
מינוי שופטים לערכאות משפטיות ובכלל זאת לבית המשפט העליון נעשה על ידי הועדה לבחירת שופטים, אשר מורכבת משני שרים (ובהם שר המשפטים), שני חברי כנסת, שלושה שופטים (ובהם נשיא בית המשפט העליון), ושני חברים בלשכת עורכי הדין.
עקרון ריבונות הפרלמנט בבריטניה
הממשל בבריטניה מקנה ככלל חשיבות לעקרון ריבונות הפרלמנט במסגרת הפרדת הרשויות ומערכת האיזונים והבלמים אשר חלה בממלכה המאוחדת.
בהקשר זה, הפרלמנט הבריטי נהנה מעליונות פרלמנטרית וממעמד גבוה בהשוואה ליתר הרשויות, ומהווה הסמכות העליונה בכל הקשור לחקיקה.
עקרון זה אשר חל בשיטת המשפט הבריטית מתבטא בכך שהרשות השופטת אינה מוסמכת לבטל חקיקה ראשית, על אף שביכולתה לפרסם הצהרה בדבר היעדר התאמה בין דבר חקיקה לבין חוק זכויות האדם משנת 1998.
בהיותה משתייכת למשפט המקובל שיטת המשפט הבריטית מיישמת את התקדים המחייב (עקרון שחל גם בישראל וארה"ב) ופרשנות שיפוטית של חוקים אשר נעשית על ידי בתי המשפט.
בממלכה המאוחדת שופטים מתמנים לבית המשפט העליון על ידי מוסד המלוכה בהמלצה של ועדה מיוחדת, בה חברים נשיא בית המשפט העליון, סגנו וחברים מוועדות המינויים לתפקידים שיפוטיים של ווילס, אנגליה, סקוטלנד וצפון אירלנד.
מועצת החוקה בצרפת
מערכת המשפט בצרפת מתבססת על מבנה כפול שבמסגרתו ישנם בתי משפט אשר שופטים בעניינים פליליים ואזרחיים ובתי משפט מנהליים אשר דנים בסכסוכים משפטיים בין הרשויות לבין האזרחים.
בית המשפט לערעורים הוא בית המשפט העליון לערעורים בתיקים אזרחיים ופליליים, בעוד שמועצת המדינה מפקחת על המשפט המנהלי.
מלבד זאת ישנה מועצת החוקה, אשר מבצעת ביקורת שיפוטית על חוקים ותקנות בהתאם להוראות של החוקה הצרפתית.
מועצת החוקה מורכבת מתשעה חברים אשר מתוכם שלושה מתמנים על ידי נשיא צרפת, שלושה מתמנים על ידי נשיא הסנאט ושלושה מתמנים על ידי נשיא האסיפה הלאומית. בנוסף לכך, נשיאי צרפת אשר מסיימים את כהונתו הופכים לחברים במועצת החוקה.
בית המשפט החוקתי הפדרלי בגרמניה
המערכת המשפטית בגרמניה מיישמת הפרדה בין הרשות השופטת ובתי המשפט המשתייכים אליה ואשר דנים בסכסוכים אזרחיים לבין בית המשפט החוקתי הפדרלי, אשר לו הסמכות הבלעדית בעניינים חוקתיים.
בשונה מבריטניה, בית המשפט החוקתי הפדרלי בגרמניה רשאי לבטל חוקים של הפרלמנט, כמו גם החלטות ממשלה ותיקונים חוקתיים אשר סותרים חוקי יסוד קיימים.
החלטתו של בית המשפט הפדרלי לחוקה מחייבת ככלל את הרשויות הציבוריות בגרמניה.
הרשות השופטת והשיקולים מאחורי פסקי הדין
עקרונות שונים עשויים לייחד רשות שופטת במדינה דמוקרטית ליברלית ולהבדיל את המערכת המשפטית ממקבילתה בדמוקרטיה ליברלית אחרת.
עניינם של מאפיינים כאמור בשיקולים השונים אשר מקבלים חשיבות בעיני הרשות השופטת לצרכי הכרעות שיפוטיות והתורה המשפטית אשר עומדת מאחוריהם.
טקסטואליזם לעומת תכליתיות: שופטים בארה"ב, בריטניה וישראל נוקטים בעמדות שונות באשר לחשיבות הניתנת ללשון לעומת התכלית בבואם לצקת פרשנות לטקסטים משפטיים כדוגמת חוזים, חוקים, ועוד.
מצד אחד ישנן גישות שמרניות בתורת המשפט אשר מצדדות בהיצמדות קפדנית לטקסטים משפטיים בבואם לצקת פרשנות באשר למשמעותם ויישומם במקרים קונקרטיים.
מנגד, גישות אחרות כדוגמת דוקטרינות הפרשנות התכליתית המיושמת על ידי בית המשפט העליון במדינת ישראל, נותנות מקום ומשקל לתכליתו של הטקסט, אשר עליה השופטים למדים מהנסיבות של כל מקרה ומקרה.
אוריג'ינליזם לעומת חוקה חיה: במיוחד בארה"ב, קיים פער בין אלו המפרשים את החוקה כקבועה במשמעותה לבין אלו הרואים את החוקה כמתפתחת על רקע שינויים חברתיים.
מחלוקת זו באה לידי ביטוי בין היתר במידת החשיבות אשר נדרש לתת לכוונתו המקורית של כותב הטקסט לעומת החשיבות הניתנת לשינויים המתרחשים בחברה במשך הזמן והתאמתו של הטקסט לנסיבות הקיימות.
תקדים ודוקטרינה: מערכות משפטיות במדינות המשפט המקובל כדוגמת ארה"ב ובריטניה מאמצות תקדימים משפטיים אשר נוצרים על ידי בית המשפט העליון, אשר מוטמעות בדין המחייב.
בהקשר זה, הכרעות שיפוטיות עתידיות והחלטות בעלות אוריינטציה משפטית מתבססות לעיתים על פסקי דין קודמים של הערכאה המשפטית הגבוהה במערכת המשפטית.
מנגד, מערכות משפט קונטיננטליות אשר חלות במדינות אירופאיות שונות כדוגמת צרפת וגרמניה, מתבססות על קודקסים של חוקים, בעוד שהחקיקה מהווה מקור מרכזי במסגרת הכרעות שיפוטיות.
מעבר לעקרונות המפורטים לעיל, שיקולים נוספים עשויים להשליך על החלטות שיפוטיות, ובכלל זאת החשיבות הניתנת לזכויות האדם בשיטה המשפטית.
בהקשר זה, מערך זכויות האדם המוסדר במערכת המשפטית, כמו גם מעמדן אל מול הכרעות שלטוניות ועקרונות שונים המיושמים במשטר דמוקרטי ליברלי משליכים על המגבלות החלות על הממשל במסגרת החלטות אשר משפיעות על חיי האזרחים.
מלבד זאת ניתן להתייחס לתרבות המשפטית הקיימת בכל דמוקרטיה ליברלית, ובייחוד הדינמיקה בין הרשות השופטת לרשויות הנבחרות אשר נעה על ספקטרום שבו מצדו האחד ריסון שיפוטי ומצדו האחר אקטיביזם שיפוטי.
ריסון שיפוטי מייצג איפוק יחסי או מעורבות מצומצמת יותר של בתי המשפט בהחלטות של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, ובפעילותן של רשויות המנהל.
לעומת זאת, אקטיביזם שיפוטי מזוהה עם מוכנות מוגברת של שופטים לדון בעניינים אשר נוגעים לסמכויות ליבה של המוסדות הביצועיים והחקיקתיים במדינה ואף להתערב בהחלטותיהם.
התנהלות שכזו עשויה להיות מלווה בהשפעה רבה ומהותית יותר של הרשות השופטת על עיצוב החוק והדין המחייב.
הרשות השופטת והיחסים עם הרשויות הנבחרות
ארצות הברית
מערכת המשפט של ארה"ב ובית המשפט העליון במסגרתה מבקרים לעתים באמצעות ביקורת שיפוטית החלטות או פעולות שונות הנעשות על ידי הרשויות הנבחרות – הקונגרס והנשיא אשר עומד בראש הרשות המבצעת.
המחשה להשפעתה של המערכת המשפטית על מדיניות ציבורית הינה בפסקי דין תקדימיים כדוגמת פרשת בראון נגד מועצת החינוך אשר ביטלה את דוקטרינת "נפרד אך שווה", פרשת רו נגד ווייד אשר הכירה בזכותן של נשים לבצע הפלה בתקופות מסוימות בזמן ההיריון, ועוד.
על אף האמור, הגישה הנתמכת על ידי בית המשפט העליון בארה"ב בקשר עם ביקורת שיפוטית על החלטות של נבחרי ציבור ותורת המשפט אשר עומדת מאחוריה מותנות במידה רבה בהרכב השופטים, אשר מתמנים על ידי הנשיא המכהן באישור הסנאט.
ישראל
בית המשפט העליון במדינת ישראל מכהן גם כבית משפט גבוה לצדק ומחזיק בסמכות לערוך ביקורת שיפוטית על מדיניות ממשלה, חקיקה של הכנסת ופעילותן של רשויות המנהל.
כל זאת, מכוח פסקי דינו של בג"ץ אשר מעצבים את הדין המחייב במדינה, ועל אף היעדר הסמכה מפורשת, ישירה ורשמית בחקיקה.
על אף מגבלות, כללים ומבחנים שאומצו על ידי הפסיקה, בית המשפט העליון מגלה לעיתים מעורבות בסוגיות פוליטיות, חברתיות, כלכליות, ביטחוניות ועוד.
היבטים אלו מתעוררים במסגרת פעילותן של הרשויות הנבחרות במדינה וההחלטות המתקבלות על ידן, ובאים לידי ביטוי קונקרטי למשל במינויים של שרים, פעילות חקיקה של הכנסת, גיוס בחורי ישיבות לצבא, מדיניות כלכלית של הממשלה, מצבם של אסירים ביטחוניים בבתי הכלא, ועוד.
לשם ההמחשה, בית המשפט העליון יכול לפסול חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם חוקי יסוד וכך לפעול למעשה כבית משפט חוקתי במדינה הנעדרת חוקה רשמית, להתערב בהחלטות ביצועיות או מדיניות ממשלתית אשר מצויות בליבת הסמכות של הממשלה, ועוד.
אקטיביזם שיפוטי כאמור מעורר שבחים וביקורת מצד האוכלוסייה ונבחרי הציבור. ישנם הטוענים שבית המשפט חורג מתחומי סמכותו כפי שעוגנה במערך החקיקה הקיים ומהנהוג בשיטות משפט אחרות החלות במדינות דמוקרטיות ליברליות, ואחרים רואים בערכאה המשפטית העליונה מגן מכריע על ערכים דמוקרטיים וליברליים.
בריטניה
בתי המשפט בבריטניה מאמצים גישה שמרנית ככלל בהשוואה לישראל בכל הנוגע להתערבות בהליכי חקיקה של הפרלמנט, בשל עקרון הריבונות והעליונות של הפרלמנט.
על אף האמור, בשנים האחרונות ניכרים שינויים ומוכנות גוברת של בתי המשפט בממלכה המאוחדת להתערב בהחלטות של הרשויות הנבחרות.
כל זאת, על רקע חקיקת חוק זכויות האדם, כאשר בתי המשפט החלו לבחון חקיקה על סמך עמידתה בחובות הנובעות מזכויות אדם ולפרסם הצהרות על אי-התאמה, אם כי הם אינם מבטלים חוקים.
צרפת
מועצת החוקה מתמקדת בעיקר בביקורת מונעת של הצעת חקיקה לאחר אישורה על ידי הפרלמנט הצרפתי ולפני החתימה של הנשיא על המסמך וכניסתו של החוק לתוקף ופרסומו.
מטרת הביקורת המונעת היא לוודא שהחוקים תואמים לעקרונות חוקתיים ועולים בקנה אחד עם החוקה הצרפתית.
גרמניה
גרמניה מייצגת דוגמא נוספת למעורבות מוגברת של בית המשפט החוקתי הפדרלי בפעילותן של הרשויות הנבחרות, בהינתן סמכותו לאכוף מגבלות חוקתיות על פעולות חקיקה והחלטות ביצועיות.
לשם ההמחשה, הערכאה המשפטית העליונה אשר מוסמכת לדון בסוגיות חוקתיות בגרמניה פסלה חוקים אשר נועדו ליישם אמנות בינלאומיות, רשאית להתערב בסוגיות תקציביות ככל ודבר חקיקה פוגע בזכויות או עקרונות חוקתיים, ועוד.