הרשות השופטת במדינת ישראל ובית המשפט העליון אשר עומד בראשה הינם אחת משלושת זרועות השלטון בדמוקרטיה הישראלית. המאמר דן בסמכויותיה של הרשות השופטת, תורת המשפט אשר באה לידי ביטוי בפסיקותיו של בג"ץ וההתפתחויות אשר חלו במערכת המשפטית במשך השנים.
מה הם תפקידיה של הרשות השופטת בדמוקרטיה ליברלית ומקומו של בית המשפט העליון במערכת האיזונים והבלמים? כיצד מתנהלים היחסים בין המערכת המשפטית לבין הרשויות הנבחרות? המאמר דן במאפיינים של רשות שופטת והערכאה המשפטית הגבוהה במשטרים דמוקרטים-ליברלים, כמו גם בשיקולים אשר עומדים מאחורי פסקי הדין
המאמר מציג בתמצית עיקרים מההשלכות העשויות לנבוע בעקבות המנגנון המוצע למינוי נציב תלונות הציבור על שופטים.
במרכזן – הניסיון לפתור את הפלונטר בין הממשלה לרשות השופטת, המענה החלקי לבעיית ניגוד העניינים של הרשות השופטת והחשש הנגדי מפני שקילת שיקולים פוליטיים בהליך המינוי.
ההצעה לתיקון חוק נציב תלונות השופטים מיועדת לתת מענה לטענות על ניגוד עניינים במנגנון הקיים למינוי הנציב באמצעות צמצום מעורבותם של השופטים, ומנגד מייצרת ביקורת שעניינה פוליטיזציה במוסד הנציבות והפיכתו למכשיר בידי הממשלה נגד הרשות השופטת.
לאור הנסיבות הקיימות, האם זהו הפתרון האפשרי הטוב ביותר?
הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים שאושרה השבוע לקריאה שניה ושלישית בכנסת מציגה וועדה ייעודית למינוי הנציב, מבטלת את זכות הווטו של הממשלה והרשות השופטת ומחלישה את נציגותם של השופטים בהליך שעניינו מינוי הגורם שיהיה אחראי על בירור התלונות שמוגשות כנגדם