דמוקרטיה

למרות ההבדלים בין מדינות דמוקרטיות, קיימים מספר עקרונות אשר מזוהים בדרך כלל עם המשטר הדמוקרטי הליברלי המודרני:

ריבונות העם

בדמוקרטיה מקור הלגיטימציה של מוסדות השלטון נובע מהציבור. נבחרי ציבור מקבלים סמכות לפעול בשם האזרחים במסגרת מערכת הבחירות ובהתאם לכללים החוקתיים והמשפטיים במדינה.

שלטון החוק

עקרון שלטון החוק קובע כי כלל הגורמים במדינה — אזרחים, מוסדות ציבור, ממשלות ונבחרי ציבור — כפופים לחוק. עיקרון זה נועד למנוע שרירותיות שלטונית ולהבטיח מסגרת משפטית יציבה ואחידה.

זכויות אדם וחירויות הפרט

מדינות דמוקרטיות רבות מעניקות הגנה לזכויות יסוד כדוגמת חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, הזכות להליך משפטי הוגן, חופש הדת והזכות לפרטיות. בדמוקרטיות ליברליות זכויות אלו מקבלות לעיתים מעמד חוקתי ומוגנות גם מפני החלטות שלטוניות.

אחריותיות שלטונית

מוסדות השלטון בדמוקרטיה נדרשים לפעול תחת ביקורת ציבורית ומשפטית. בחירות, תקשורת חופשית, בתי משפט, אופוזיציה פרלמנטרית וגופים ציבוריים שונים מהווים מנגנוני פיקוח על פעילות הממשל.

דמוקרטיה ישירה מול דמוקרטיה ייצוגית

אחת ההבחנות המרכזיות בעולם הדמוקרטי היא בין דמוקרטיה ישירה לבין דמוקרטיה ייצוגית.

בדמוקרטיה ישירה האזרחים משתתפים בעצמם בקבלת החלטות ציבוריות ללא תיווך של נציגים נבחרים. מודל זה מתאים בדרך כלל לקהילות קטנות יחסית ומזוהה עם ערי המדינה של העולם העתיק.

לעומת זאת, בדמוקרטיה ייצוגית הציבור בוחר נציגים אשר מחוקקים חוקים, מגבשים מדיניות ומנהלים את מוסדות המדינה. שיטה זו מאפשרת ניהול של מדינות גדולות ומורכבות, אך יוצרת גם אתגרים הנוגעים למרחק שבין הציבור לבין מקבלי ההחלטות.

במדינות שונות מתקיים ויכוח מתמשך באשר לאיזון הרצוי בין מעורבות אזרחית ישירה לבין פעילותם של מוסדות ייצוגיים מקצועיים.

הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים

מרבית הדמוקרטיות המודרניות מתבססות על חלוקת כוח בין שלוש רשויות מרכזיות:

• הרשות המחוקקת
• הרשות המבצעת
• הרשות השופטת

חלוקת סמכויות זו נועדה לצמצם ריכוז כוח בידי גורם אחד וליצור מנגנוני פיקוח הדדיים בין מוסדות השלטון.