השמאל הפוליטי במדינת ישראל מתבסס על זרמים אידאולוגיים שונים שחולקים היבטים משותפים ובד בבד מתאפיינים בייחודיות, אשר בחלקה מתעצבת לאור התפתחויות במרחב הישראלי והאזורי, ומתכתבת עם התרחשויות במערכת הבינלאומית הרחבה יותר.
קבוצה פוליטית זו נשלטה במשך עשרות שנים על ידי רעיונות סוציאל-דמוקרטיים ועבודה ציונית, עברה במשך הזמן שינויים אידאולוגיים וספחה לשורותיה תפיסות, אידאולוגיות וערכים אשר הוסיפו נדבכים מגוונים נוספים לשורותיה.
לשם ההמחשה, גורמים בשמאל הישראלי שמים דגש על עקרונות, תפיסות וערכים המזוהים עם דמוקרטיה ליברלית מודרנית, כדוגמת מנהל תקין, קידום השוויון וחיזוק שומרי הסף.
בנוסף, ישנם מי שמצדדים בפוליטיקה של זהויות ומחשבה פרוגרסיבית, היבטים אשר נצפים גם מחוץ לגבולותיה של ישראל במדינות באירופה וארה"ב.
אחרים נוטים לאמץ תפיסות פוסט-ציוניות ומודל של מדינת כל אזרחיה, אשר משקף ניתוק משמעותי יותר בין דת למדינה ובין ישראל ליהדות, לצד תמיכה במרחב ציבורי חילוני בעיקרו.
על רקע האמור, מחנות שונים אשר מצביעים למפלגות היושבות היום באופוזיציה של כנסת ישראל מזוהים עם תפיסת עולם רב-גונית, ומבטאים בפעילותם הפוליטית ובהשקפותיהם חילוקי דעות בעלי מאפיינים חברתיים, כלכליים, לאומיים, ביטחוניים, ועוד.
חשוב להבהיר – על אף הניסיון להגדיר את השמאל במדינת ישראל כיום, אין תמימות דעים באשר לחלוקה של מגזרים, מפלגות וישויות פוליטיות על בסיס של ימין, שמאל ומרכז.
לאור האמור, המאמר עושה שימוש בפיצול הנוכחי בכנסת ישראל בין קואליציה לאופוזיציה כאינדיקציה לצרכי ניתוח קבוצה פוליטית זו והזרמים החוסים במסגרתה.
עבודה ציונית וסוציאל דמוקרטיה
מחנה העבודה הציונית ורעיונות סוציאל-דמוקרטיים המזוהים עמו היו דומיננטיים בעשרות השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל.
זרם זה המשתייך לשמאל הישראלי מתקיים במסגרת הפעילות של ישויות פוליטיות כדוגמת מפלגת מרץ ומפלגת העבודה ההיסטורית, אשר נוצרה מהאיחוד של מפא"י עם רפ"י ואחדות העבודה, ומצעיהן הפוליטיים.
מפלגת העבודה בייחוד היוותה כוח פוליטי בולט בדמוקרטיה הישראלית בעבר, עד לירידת קרנה בשנים האחרונות עם הקמתן של מפלגות חדשות אשר הוסיפו ופיצלו את הקולות של ציבור הבוחרים הישראלי.
האידאולוגיה המזוהה עם קבוצה זו בשמאל הפוליטי מתבססת בין היתר על ערכים ציוניים וקידומה של הציונות באמצעות עבודה עברית, עקרון אשר בא לידי ביטוי למשל בפעילותה של התנועה הקיבוצית בישראל.
בהיבט הכלכלי והחברתי, נדבך בולט המאפיין קבוצה זו עניינו בחשיבות הניתנת לעקרונות סוציאליסטיים וצדק חברתי, אשר באו לידי ביטוי במצעים פוליטיים, מסרים ופעילותם של גופים שונים.
היבטים אלו באים לידי ביטוי במדיניות ביצועית וחקיקה אשר מקדמות רווחה וזכויות חיוביות ומחייבות מעורבות אקטיבית מצד המדינה, הרחבת הבעלות של המדינה על משאבים ומגזרים חיוניים, ועוד.
בהיבט הביטחוני, ישנו מקום דומיננטי בקרב סוציאל-דמוקרטים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ומענה לכך על בסיס פתרון שתי המדינות.
לשם ההמחשה, אפשר להפנות להסכמי אוסלו אשר נחתמו בהובלתו של רה"מ ישראל לשעבר יצחק רבין, איש מפלגת העבודה.
ליברליזם מודרני וציונות פרוגרסיבית
כוח עולה בקרב השמאל הישראלי מתמקד בקידום יוזמות פוליטיות ותפיסות עולם אשר מזוהות עם ליברליזם מודרני ותנועות פרוגרסיביות ברחבי העולם.
סוציאל-דמוקרטים נטו להתמקד בין היתר בהיבטים כלכליים-חברתיים במסגרת פעילותם הפוליטית, ובכלל זאת מדיניות כלכלית, שוק התעסוקה, עבודה ציונית ורווחה.
להבדיל מכך, זרמים מאוחרים בשמאל הישראלי העבירו את מרכז הכובד האידאולוגי להיבטים דמוקרטיים-משטריים וכאלו המזוהים עם הליברלים המודרני המכסים קשת רחבה יחסית של סוגיות אשר נוגעות בחיי האזרחים במדינה.
עקרונות בולטים המזוהים עם אותו מחנה עניינם בשמירה על שלטון החוק ומנהל תקין, חיזוק מעמד הביניים, קידום ערך השוויון ומעמדן של קבוצות מוחלשות בחברה, שימור המוסדות המפקחים על הרשויות הנבחרות במדינה, שיפור השירותים הניתנים לחברה האזרחית, הפרדה בין דת למדינה, ועוד.
פלח זה בשמאל הישראלי מתבסס על דעות שונות ורעיונות מגוונים אשר עשויים להדגיש את חשיבותם של עקרונות שונים, כאשר אין בהכרח תמימות דעים באשר למכלול הערכים והמטרות או באשר לסדר העדיפויות ביניהם.
ישנן התארגנויות אשר עשויות לקדם יוזמות פוליטיות המתמקדות בזכויות מיעוטים, קבוצות מוחלשות בחברה ופוליטיקה של זהויות, היבטים אשר חולקים מכנה משותף עם תנועת הווק לה נוכחות בארה"ב ובמדינות אירופה.
גורמים אחרים נותנים דגש לפעילותן של מערכות השלטון והשיקולים אשר עומדים מאחורי קבלת ההחלטות, קידום החברה האזרחית, ושמירה על הצביון החילוני של המדינה אגב מאבק כנגד מה שמתפרש כהקצנה דתית או חדירה גוברת של הדת למרחב הציבורי.
העלייה בכוח ובדומיננטיות של אותו זרם בשמאל הישראלי המזוהה עם ערכים ליברלים ומודרניים מתכתבת עם התפתחויות בפוליטיקה העולמית והעדנה לה זוכה תפיסת עולם זו במדינות דמוקרטיות ליברליות אחרות.
בהקשר זה אפשר לציין מדינות במערב אירופה, כמו גם ציבור המצביעים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אשר כולל קבוצות שנבדלות לעיתים אחת מהשניה ברעיונות המגדירים אותן, הפתרונות המוצעים לאתגרים קיימים וסדרי עדיפויותיהן.
פוסט-ציונות ומדינת כל אזרחיה
מחנה נוסף בשמאל הישראלי אשר פרץ אל התודעה בעשרות השנים האחרונות מבסס את תפיסתו הלאומית על רעיונות פוסט-ציוניים וכאלו אשר נוטים לטובת ניטרליות לאומית. אידאולוגיה זו רווחת בין היתר באקדמיה, בארגוני חברה אזרחית ובכלי תקשורת במדינה.
הציונות מזהה את מדינת ישראל כמקום מושבם של היהודים ובגדר זכותם הלאומית וההיסטורית. להבדיל מכך, פוסט ציונות כפי שמתבטאת בישראל נוטה לצדד במודל לאומי אלטרנטיבי במסגרתו ניתן דגש לסיווגה של ישראל כמדינת כל אזרחיה, אגב החלשה של הזיקה בין היהדות לבין מדינת ישראל המודרנית.
בהקשר זה, הזהות הלאומית-יהודית מפנה את מקומה לזהות כוללנית ואינקלוסיבית יותר אשר מתבססת בין היתר על ערכים המזוהים עם הליברליזם המודרני.
סוגיה אקטואלית אשר מקבלת מקום בולט במסרים של פעילים המשתייכים לקבוצה זו הינה הסכסוך הישראלי פלסטיני, ומצב זכויות האדם של ערביי ישראל והפלסטינים אשר חיים בשטחי איו"ש ורצועת עזה.
קבוצה זו נוטה לבקר את מדינת ישראל וממשלותיה בגין פגיעה בזכויותיהם הלאומיות וכמו גם בזכויות האדם של הפלסטינים, ותומכת בזכותם של האחרונים להגדרה עצמית ובמימוש תביעותיהם הלאומיות.
שינויים והתפתחויות בקרב השמאל הישראלי
השמאל במדינת ישראל עבר שינויים ניכרים בעשרות השנים האחרונות, אשר באו לידי ביטוי בין היתר בעלייה בדומיננטיות של פעילות פוליטית אשר מתבצעת מחוץ למערכות המדינה.
בהקשר זה ניתן להפנות ליוזמות אשר מוצאות אל הפועל על ידי ארגוני חברה אזרחית ופעילים פוליטיים וחברתיים, אירועי מחאה והיעזרות בדרכים מגוונות לצרכי העברה של מסרים אקטואליים והעלאת המודעות הציבורית בסוגיות שונות, על חשבון הפעילות הפרלמנטרית של נבחרי ציבור.
אירועים כאמור התעצמו במהלך כהונה ממושכת ורציפה של ממשלות המזוהות עם מחנה הימין במדינת ישראל בהובלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר נקטעה לזמן קצר בכהונתה קצרת המועד של ממשלת בנט-לפיד.
השינויים אותם חווה השמאל הישראלי באים לידי ביטוי גם בנפשות הפועלות ובירידה בכוחם של גופים אידאולוגיים ומוכרים במערכת הפוליטית.
גופים כאמור אשר קידמו מצע אידאולוגי וממוקד בנושאים כלכליים, חברתיים וביטחוניים וקרצו לחלקים מסוימים בחברה הישראלית חוו ירידה בכוחם הפוליטי בכנסת לטובת ישויות פוליטיות פרגמטיות יותר אשר נוטות למרכז הפוליטי ולחלקים רחבים באוכלוסייה.
בהיבט הרעיוני, הדומיננטיות של מסרים המזוהים עם השמאל המסורתי והסוציאל-דמוקרטי אשר התמקדו בפוליטיקה של מעמדות, מדיניות כלכלית אשר מטרתה להילחם ביוקר המחיה, כמו גם זכויות עובדים ורווחתה של האוכלוסייה, חוותה ירידה.
דומיננטיות כאמור פינתה את מקומה לעלייה בחשיבות של תפיסות דמוקרטיות-ליברליות מודרניות ובחלקן כאלו המזוהות עם התנועה הפרוגרסיבית מחוץ לישראל.
בהקשר זה ניתן למנות את הדגש הניתן לחיזוק מעמדן של קבוצות מוחלשות בחברה, שיפור השירותים החברתיים, והגנה על מערך נרחב של זכויות אדם אשר חורג מעבר לחירויות הפרט הנתמכות על ידי המתחרים מימין, וכל זאת ללא שינוי אימננטי במשטר הכלכלי או דחייה של עקרונות שוק חופשי.
בהיבט המשטרי והפרוצדורלי, ישנה עליה בחשיבות הניתנת למנהל תקין ועקרון שלטון החוק, וכן עצמאותם של גופים כדוגמת בתי המשפט ורשויות המנהל מפני הרשויות הנבחרות.
שינויים אלו מתכתבים במידה רבה עם התפתחויות החורגות אל מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, ומשקפים תנודות בשמאל העולמי במדינת דמוקרטיות ליברליות באירופה ובארה"ב.