לעיתים לא ברור על מה המחלוקת בעניין הרפורמה המשפטית, כאשר כלפי חוץ נדמה שמדובר בעוד חקיקה אפורה הנוגעת לוועדות, פעילות הכנסת, פעילותם של משרדי ממשלה ועובדי ציבור אשר הסיכוי שתשפיע על חיי היום יום שלנו כאזרחי המדינה הינו קלוש ולאורך הזמן הסוגיה תתפוגג והחיים ימשיכו כסדרם.
המחאות המתרחשות במדינה יכולות להתפרש כמאבקים אידאולוגיים אשר נעדרים השלכות ישירות וממשיות על האזרח הבודד, וליצור את התחושה לפיה המפגינים יפגינו, הרפורמה תעבור או תתוקן או תיגנז… ובסוף העניין ייגמר (עם או בלעדי הרפורמה) ודברים יחזרו לשגרה.
אם כך מדוע הרפורמה המשפטית יוצרת דיונים נוקבים בשיח התקשורתי, מאבקים בין חברתיים בישראל ותגובות חסרות תקדים מצד חלקים מהציבור הישראלי?
זרקור על הרשות השופטת
על אף החלוקה המסורתית בין שלושת הרשויות, לפיה הממשלה אמונה על התפקיד הביצועי וניהולה השוטף של המדינה, כאשר הכנסת מחוקקת והרשות השופטת אחראית להכריע בסכסוכים משפטיים, בפועל הזירה המשפטית הינה בעלת השפעה רבה על המתרחש בחיי האזרחים בישראל.
גם אם הדבר אינו נראה כך במבט ראשון, פסיקותיו של ביהמ"ש העליון, אשר לרוב אינן מקבלות זרקור תקשורתי בדומה לפעילותם של חברי הכנסת והממשלה, הינן בעלות מעמד מחייב כלפי הממשלה והכנסת ומטילות מגבלות ברורות על פעילותם של נבחרי הציבור.
כתוצאה מכך עמדותיהם של השופטים משפיעות על היכולת והאופן שבו שרים בממשלה יממשו את מדיניותם הציבורית ואת הבטחות הבחירות שנתנו לציבור בוחריהם.
לעיתים פסיקותיו של ביהמ"ש המתייחסות להחלטותיהן של הרשויות ונבחרי הציבור אינן מורגשות שכן לרוב הן ניתנות לפני הוצאתה לפועל של רפורמה או פעולת חקיקה. משכך נדמה שהמצב שהיה לפני פסיקה משפטית נשאר בעינו ונעדר השלכות עלינו, ציבור האזרחים.
עם זאת בפועל החלטותיהם של השופטים הינן בעלות השלכות מעשיות ובאות לידי ביטוי בין היתר בפעולות אשר נמנע מנבחרי הציבור לבצע ושאינן זוכות לראות אור יום, ולאט לאט מתפוגגות בתהום הנשייה של העשייה הציבורית בכנסת.
פסיקות ביהמ"ש - מדע משפטי או קביעות ערכיות ושיפוט סובייקטיבי?
השפעתם של השופטים היושבים בביהמ"ש העליון מתבססת על מהותן של הפסיקות המשפטיות הניתנות על ידן. בהקשר זה בשיטת המשפט הישראלית פסיקותיהם של שופטי ביהמ"ש העליון מהוות 'תקדים מחייב', משמע שנבחרי הציבור בכנסת ובממשלה וכן עובדי מדינה ברשויות מנהליות ואף ציבור האזרחים מחויבים להישמע להן, כאשר מעמדן הינו בגדר חוק לכל דבר ועניין.
כך, גם כאשר פסיקתם של השופטים מתייחסת למקרה משפטי קונקרטי בין צדדים המגיעים לביהמ"ש לצורך הכרעה בסכסוך המשפטי, הפסיקה הינה בעלת מעמד מחייב גם באשר למקרים משפטיים אחרים בעלי אותן נסיבות אשר נוגעים לאנשים ולגורמים אחרים.
לצד כוחן המחייב של פסיקות ביהמ"ש העליון חשוב להדגיש כי העקרונות אשר על פיהם פוסקים השופטים את פסיקתם ומקבלים על בסיסם החלטות בסוגיות משפטיות אינם מהווים בגדר 'מדע משפטי' בעל כללים והוראות אובייקטיביים אשר מחייבים את השופטים ומגבילים אותם בפעילותם.
לעיתים קרובות השופטים אשר מקבלים החלטה בשאלה משפטית ובסוגיה אשר נסיבותיה לא נידונו בעבר בביהמ"ש העליון מתבססים על השקפות עולם וערכים סובייקטיביים של השופטים.
כך למשל הקביעה אם החלטה או מינוי של שר בממשלה הינה סבירה או חורגת ממתחם הסבירות אינה שאלה שנקבעת על סמך עקרונות מוחלטים בדומה למדעים מדויקים, אלא מהווה פועל יוצא של תפיסות אישיות והשקפות ערכיות או תרבותיות של השופטים אשר ממונים להכריע באותה שאלה קונקרטית.
בהקשר זה, בעוד ששופט אחד המגיע מרקע מסוים יכול להגיע למסקנה כי ההחלטה העומדת במוקד הדיון הינה סבירה, שופט אחר בעל עולם ערכים שונה יכול להגיע למסקנה ההפוכה. עם זאת, גם החלטות סובייקטיביות של השופטים הינן בעלות מעמד מחייב ובגדר חוק אשר חובה להישמע לו.
הזיקות שבין ביהמ"ש העליון לבין היועמ"שים והמשמעויות העולות כתוצאה מכך
חוות הדעת של היועצים המשפטיים מתבססות על פסיקותיו של ביהמ"ש העליון. אותן חוות דעת הינן בעלות מעמד מחייב (ולא רק בגדר עצה משפטית) אשר השרים וחברי כנסת מחויבים להישמע להן ולפעול לפיהן. מעמדה המחייב של חוות דעת היועמ"שים ניתנה והוכרה בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון, שהכירה בכך.
בהקשר זה, ישנם מאות (אם לא למעלה מכך) יועצים משפטיים אשר מועסקים במשרדי ממשלה, בכנסת וברשויות המנהל אשר מחווים את עמדתם המשפטית באשר לסוגיות שונות מדי יום ביומו.
אותן סוגיות הינן מגוונות ומכסות קשת רחבה של נושאים, החל מהליכי חקיקה, החלטות ממשלה ושרים, תקנות ממשלתיות, רגולציה החלטות של רשויות מנהליות ועובדי מדינה ועוד. חוות הדעת האמורות מתבססות על פסיקותיו של ביהמ"ש העליון ונעזרות בקריטריונים ובמנגנונים משפטיים אשר נוצרו על ידי השופטים (לעיתים ללא אזכור בחקיקה).
חוות הדעת האמורות, כמו פסיקותיו של ביהמ"ש העליון, אינן מתבססות על עקרונות מוחלטים וקבועים אשר לא משאירים מקום לשיקול דעת עבור היועמ"ש בבואו לקבל החלטה משפטית. להפך, לעיתים חוות הדעת משקפות את האופן שבו היועץ המשפטי מבין או מפרש את פסיקת ביהמ"ש העיון או את החוק, אשר במקרים שונים משאירים מרחב לשיקול דעת לקבלת החלטה אשר מבטאת את השקפת עולמו הסובייקטיבית של היועץ המשפטי.
משכך גם אם מדובר רק 'ביועצים', היועמ"שים לוקחים חלק בפועל בעיצוב המדיניות הציבורית באמצעות הפרשנות שניתנת על ידם לחקיקה של הכנסת ולפסיקות של ביהמ"ש ואשר באה לידי ביטוי בחוות דעתם המשפטיות, שבדומה לפסיקות ביהמ"ש העליון הינן מחייבות ולא ניתן לסטות מהן.
פסיקותיהם של השופטים יחד עם עמדותיהם של היועמ"שים מכתיבות את המסגרת החוקית שבה הפוליטיקאים יכולים לפעול, לעיתים ללא עיגון מפורש בחקיקה.
כתוצאה מכך, שר אשר מעוניין לפעול לצורך מימוש מדיניות ציבורית נאלץ לעיתים לוותר על תכניתו או לשנות אותה מהקצה לקצה על מנת לעמוד בסטנדרטיים הנתפסים כחוקתיים, על אף שאינם כתובים במפורש בחוקי היסוד ובפועל נוצרו במסגרת פסיקותיו של ביהמ"ש העליון.
אותם הסטנדרטים מציבים הלכה למעשה מסגרת נורמטיבית אשר כוללת בתוכה את מכלול הפעולות שנבחרי הציבור רשאים לבצע, כאשר פעולות אשר אינן עומדות באותם הסטנדרטים ואינן נכללות במסגרת הנורמטיבית נגנזות ולא מוצאות אל הפועל.
פסיקותיו של בג"ץ והייעוץ המשפטי המחייב הניתן על ידי היועמש"ים הולכים מלפני הפוליטיקאים ומתווים את הדרך 'המותרת', כמעין כביש העמוס בסימני אזהרה ותמרורים המציבים מגבלות, תנאים ומסגרת חוקתית אשר אליה נדרשים הפוליטיקאים להתאים את מדיניותם.
אותן פסיקות וחוות דעת מתבססות לעיתים על השקפות עולם, ערכים ותפיסות סובייקטיביות, אשר יכולות להשתנות בהינתן האדם אשר מקבל את ההחלטה בפועל – פסיקה במקרה של שופט וחוות דעת במקרה של יועץ משפטי.
חשיבותה של הרפורמה המשפטית
בעקבות ההשפעה הרבה הקיימת לרשות השופטת וליועמ"שים על פעילותם של נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה כאחד, ישנה חשיבות רבת מעלה באשר לזהות השופטים אשר יכהנו בביהמ"ש העליון וזהות היועמ"שים אשר יתמנו לכהן במשרדי הממשלה והכנסת, וכן לסמכויות אשר יינתנו להם מכח תפקידם.
על כן, נדרש לגוון את הרכב השופטים בביהמ"ש העליון אשר ייצג את השקפות העולם והערכים השונים של אזרחי מדינת ישראל, בדומה לנעשה בכנסת ובממשלה.
לצד זאת חשוב להגדיר את היקף סמכויות היועמ"שים, לקבוע גבולות גזרה באשר למעמדה של חוות הדעת המשפטית וכן לעגן מנגנונים מסודרים לצורך התמודדות עם סיטואציות שבהן שרים אינם מסכימים עם מסקנותיהם המשפטיות של היועצים.
החשיבות למגוון תרבותי בכותלי ביהמ"ש הינה משמעותית בהתחשב בכך ששופטים אינם מתחלפים תדיר בתפקידם ואינם נושאים באחריות כלפי ציבור האזרחים, אשר אינו זכאי לבחור את השופטים המכהנים בבתי המשפט.
דברים אלו מקבלים דגש בהתחשב בהשפעה המהותית הקיימת לשופטים ולהשקפת עולמם על חיי האזרחים במדינה. לא אחת, ערכים סובייקטיביים של השופט היושב בדין הופכים לתקדים מחייב במסגרת פסיקותיו של ביהמ"ש, שהינן בעלות מעמד אף גבוה וחזק מזה של חקיקה המתקבלת בכנסת.