משטר אוטוריטרי (משטר סמכותני) הינו צורת ממשל אשר מתאפיינת במוקד דומיננטי של כוח שלטוני, חירויות פוליטיות מוגבלות ואופוזיציה מוחלשת, אם בכלל קיימת.
אוטוריטריה עשויות להתאפיין באמונות, אידאולוגיות ותפיסות עולם שונות, אולם הן לרוב חולקות דמיון בריכוז של סמכויות שלטוניות רחבות בקרב גורמים מעטים או בשליטתם של מעטים, בין אם בידי מפלגה, קבוצה של אנשים, מנהיג יחיד, ועוד.
משטרים מסוג אלו נוהגים ככלל להגביל זכויות אדם ובייחוד חירויות להן משמעויות פוליטיות וכאלו אשר עלולות לערער את השלטון, ובכלל זאת הזכות לבחור ולהיבחר, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וההפגנה, חופש העיתונות ועוד.
השלטון לרוב אינו מפגין אחריותיות כלפי הציבור בהינתן שמערכת הבחירות אשר נערכת במדינה (אם בכלל נערכת) לרוב אינה חופשיות, לא תחרותיות וכזו שאינה מעמידה בסכנה את המשטר הקיים.
משטרים סמכותניים
אוטוריטריה עשויה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים במדינה, כאשר משטרים סמכותניים נבדלים אחד מהשני בגורם השלטוני המוסמך, בדומיננטיות האידאולוגית של המשטר, תפיסות דתיות המושרשות בשלטון, מידת השליטה באוכלוסייה, ועוד.
משטר חד מפלגתי
משטר חד מפלגתי מתבסס על פעילותה של מפלגה פוליטית אשר מרכזת בידיה את הסמכויות השלטוניות ומיישמת שליטה על מוסדות מדינה אחרים.
לרוב, במשטרים מסוג זה אין אופוזיציה מתפקדת או שאופוזיציה שלטונית הינה חלשה וכזו שאין בכוחה לאתגר את השלטון המרכזי, ומידת השליטה בחברה הינה גבוהה יחסית גם בהשוואה למשטרים אוטוריטריים אחרים.
משטר חד-מפלגתי מטמיע לעיתים היבטים אידאולוגיים במדינה ובחברה אשר מסייעים לו לבסס את שלטונו ולזכות בלגיטימציה שלטונית מצד החברה.
המפלגה אשר מרכזת בידיה אשר הסמכויות השלטוניות מכווינה לרוב את פעילותם של מוסדות בעלי אוריינטציה ציבורית, כדוגמת כלי תקשורת, גופים אשר מייצגים מגזרים בחברה, ועוד.
דוגמא למשטר אוטוריטרי חד מפלגתי הינו הרפובליקה העממית של סין, אשר נשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית.
משטר פרסונלי
במשטר פרסונלי הסמכויות השלטוניות מרוכזות בעיקרן בידי אדם יחיד אשר בפועל מקבל את ההחלטות השלטוניות הדומיננטיות באופן עצמאי.
מדינה אוטוריטרית כאמור מתפתחת לעתים כתוצאה מהפיכה צבאית, קיומו של משטר צבאי או על רקע נוכחותן של מסגרות צבאיות או מהפכניות, כאשר במשך הזמן ישנה ריכוזיות הדרגתית של כוח.
משטר פרסונלי מתאפיין לעיתים באהדה או בפולחן אישיות אשר נעשה לטובת המנהיג במדינה המחזיק בידיו את הכוח השלטוני, מערכת משפט חלשה וערעור של עקרון שלטון החוק.
משטר צבאי
משטר צבאי מנוהל לרוב על ידי קציני צבא אשר מצדיקים השתלטות בלתי דמוקרטית על השלטון במניעים שונים, אגב הדחה של ההנהגה הפוליטית הקיימת.
בהקשר זה, שמירה על החוק והסדר במדינה עשויה להוות מניע הצהרתי להפיכה צבאית על רקע מצבים של אנרכיה. דוגמא נוספת הינה מענה למנהל לא תקין ושחיתות בקרב מוסדות השלטון, השאיפה למנוע עלייתם לשלטון של גורמים אשר נשקפת מהם סכנה למדינה, ועוד.
משטרים אלו מתאפיינים בדגש אשר ניתן למשמעת לצד שמירה על חוק וסדר, ולרוב הינם מגבילים פחות מאשר משטרים אוטוריטריים אשר מנוהלים על דמות אחת ויחידה.
דוגמא למשטר צבאי הינה מצרים לאחר הדחתו של הנשיא מוחמד מורסי מהשלטון על ידי הצבא, על רקע העלייה בכוחה של תנועת האחים המוסלמים.
תאוקרטיה
משטרים תאוקרטיים משקפים מפגש של דת ומדינה ובמסגרתם החלטות פוליטיות, חקיקתיות וביצועיות מושפעות מדת ואמונה.
תאוקרטיות עשויות להתבסס במידה שונה על הלכה אשר מיושמת במסגרת החוק והדין הקיים במדינה ובמערכת המשפטית.
מעבר לכך, הלגיטימציה השלטונית של המנהיגים נובעת ממניעים דתיים וכזו המתבססת לעיתים על זיקה לסמכות עליונה.
שלטון אשר נוהג על פי פרקטיקה הלכתית לרוב מפגין היעדר סובלנות כלפי תפיסות אתאיסטיות או חילוניות ומיישמים מדיניות הנובעת מתכתיבים הלכתיים אשר יש בה בכדי להגביל זכויות אדם.
דוגמא למשטר תאוקרטי הינה משטר האייתולות ברפובליקה האסלאמית של איראן אשר מוסדות נשלטים על ידי המולות ובראשו עומד המנהיג העליון אשר מחזיק במעמד של אייתולה, תואר דתי בכיר באסלאם השיעי.
מאפיינים של משטר סמכותני
לצד ההבדלים ביניהם, משטרים אוטוריטריים נוטים להתבסס על קבוצה של מאפיינים חוזרים. ישנם משטרים אוטוריטריים שבהם מאפיינים מסוימים יתקיימו ואחרים יעדרו, וישנם משטרים אוטוריטריים אשר יקיימו בדבקות יתרה מאפיינים מסוימים בהשוואה לאחרים.
ראשית, מרכז כוח אחד כדוגמת מנהיג, מפלגה או קבוצה של אנשים אשר הפרטים המשתייכים אליה חולקים קשרים או זיקות אחד עם השני.
מוקד שלטוני מרכז בידיו את עיקר הסמכויות השלטוניות, להבדיל משלטון דמוקרטי-ליברלי אשר מתבסס על הפרדת רשויות וחלוקה של סמכויות שלטוניות בין גופים שונים, אשר מאזנים אחד את השני ומונעים הצטברות של כוח שלטוני בידי גורם מסוים.
שנית, פגיעה באלטרנטיבה שלטונית והטלה של מגבלות על גיבוש חלופות להנהגה הקיימת אשר עשויות להעמיד בסכנה את המשך השלטון.
כל זאת, באמצעות בחירות לא חופשיות ואף ביטול האפשרות לערוך בחירות, ערעור הזכות לבחור ולהיבחר, הטלה של מגבלות על האופוזיציה ובמקרים חמורים יותר הוצאתה אל מחוק לחוק ואיסור על פעילותה, ועוד.
שלישית, דיכוי יוזמות, חירויות ומוסדות אשר עשויים לבקר, לפקח או להגביל את הפעילות השלטונית, כדוגמת מערכת המשפט, כלי תקשורת או ארגוני חברה אזרחית.
התנהלות שכזו עשויה להיות מלווה בהטלה של מגבלות על פעילות פוליטית ובייחוד כזו אשר מתאפיינת בהבעה של ביקורת כלפי השלטון.
שלטון אוטוריטרי עלול להטיל מגבלות של צנזורה על פעילותם של עיתונאים ולנסות ולמנוע העברה חופשית של מידע אל ציבור האזרחים, או לחלופין לעשות שימוש בתקשורת ממלכתית לקידום מטרותיו, ליצירה של נרטיבים אשר תומכים במשטר, ועוד.
רביעית, אי קיום עקרון שלטון החוק ואף ניצול החוק ושימוש בחוק לצרכים פוליטיים של השלטון המרכזי במטרה לדכא פלורליזם פוליטי, להקנות לגיטימציה שלטונית למשטר, ועוד.
חמישית, היעזרות במנגנוני ביטחון ואמצעים כפייתיים כנגד האוכלוסייה האזרחית במטרה להתמודד עם התנגדות מבית, אגב המוכנות לפגוע פגיעה ניכרת לעיתים בזכויות האדם.
משטרים אוטוריטריים עשויים לקדם באופן פוזיטיבי ערכים מסוימים מסיבות שונות, ובכלל זאת תפיסות עולם אשר עולות בקנה אחד עם האידאולוגיה של המשטר ורעיונות אשר מסייעים בשימור שליטתו.
ערכים אשר מזוהים עם משטרים סמכותניים עשויים להשתנות בין משטר אחד למשטר אחר, כאשר לשם ההמחשה ניתן למנות את הערכים הבאים:
חוק וסדר כמו גם ביטחון הציבור והמדינה, אשר מסייעים בהצדקה של מדיניות שלטונית אשר עשויה לפגוע בחירויות אזרחיות שונות ושימוש בכפייה על ידי השלטון במטרה לשמר את כוחו;
נאמנות, אשר מעודדת ציות ותכתיבים של השלטון על ידי האוכלוסייה הרחבה;
לאומיות, אשר מטרתה לקדם סולידריות פן-מדינתית ולחזק את הקשר שבין המשטר, האוכלוסייה והמדינה, אגב הסחת הדעת מבעיות אחרות.