בימים האחרונים מתרבים הדיונים בכנסת ובתקשורת על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – עיכוב הליכים משפטיים כנגד חברי הממשלה בידי ועדת הכנסת), התשפ"ה–2025 ביוזמתה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
הצעת החוק כפי שאושרה בסוף החודש שעבר על ידי ועדת הכנסת מסדירה תיקון לסעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, שמטרתו להסמיך את ועדת הכנסת לעכב הליכים משפטיים כנגד ראש ממשלה או שר.
בהתאם לנוסח התיקון: "בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאית ועדת הכנסת, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט כנגד ראש הממשלה או שר משרי הממשלה, אם ראתה צורך בכך; הוגשה הודעה כאמור יפסיק בית המשפט את ההליכים באותו משפט"
המבקרים של הצעת החוק מבססים את התנגדותם בין היתר על טיעונים בדבר פרסונליות, פוליטיזציה של ההליך הפלילי וערעור של הפרדת הרשויות בעקבות ההתערבות הנטענת בסמכויותיו של בית המשפט.
כך למשל, היועמ"שית טענה כי: "הצעת החוק מאפשרת דריסת רגל של שיקולים פוליטיים בהליך הפלילי. זוהי הצעה פרסונלית שמטרתה למלט את ראש הממשלה מאימת הדין. היא פוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי, אינה חוקתית ואין לקדמה".
חוק פרסונלי הינו חוק אשר ככלל נועד לישות מסוימת ולא לכלל הציבור, ועשוי להיות תפור בנוסח שלו לנסיבותיו של גורם ספציפי.
החשש במקרים אלו הוא מפני הפרה של עקרונות דמוקרטיים שונים ובהם:
חקיקה רטרואקטיבית בגין אירועי עבר;
ערעור עקרון השוויון, שכן החוק, במועד החקיקה, עשוי לתת מענה לבעיה אשר נוגעת לגורם מסוים במקום הסתכלות על הציבור בכללותו;
התערבות של הרשות המחוקקת בפעילות של רשות אחרת (למשל במקרים שהצעת החוק מהווה מענה להחלטה שהתקבלה על ידי בית המשפט או הממשלה), ועוד.
מנגד, בחינה של מערך החקיקה הקיים מעלה שיקולים נגדיים שעשויים להאיר את הצעת החוק באור חיובי, ובראשם החשיבות הניתנת לייצוג של ציבור הבוחרים וכיבוד עקרונות דמוקרטיים כדוגמת הזכות לבחור ולהיבחר.
בהקשר זה ובמבט פרקטי יותר, ישנם תקדימים בשיטת המשפט בישראל להתערבות של גורמים שונים בהליך המשפטי, לרבות התערבות של שחקנים פוליטיים מובהקים למענם של שחקנים פוליטיים מובהקים אחרים.
כאמור, הצעת החוק עשויה להוות התערבות פוליטית בהליך פלילי בהינתן שועדת הכנסת היא זו המוסמכת בהתאם להצעה להחליט על עיכוב הליכי המשפט נגד ראש ממשלה ושרים.
אולם, מערך החקיקה הקיים במדינת ישראל מסדיר כבר היום מגבלות על העמדה לדין פלילי, ובכלל זאת מגבלות ייעודיות על העמדה לדין של חברי כנסת בגין מעשים שעשו במהלך כהונתם.
כך למשל, סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי אשר עומד במוקד הצעת החוק של ח"כית לימור סון הר מלך מאפשר היום ליועצת המשפטית לממשלה, אשר משתייכת למשרד המשפטים, לעכב הליכים פליליים.
בהתאם לסעיף, ליועץ המשפטי לממשלה הסמכות לעכב הליכים פליליים לאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, מתוך נימוקים מיוחדים ובאמצעות הודעה מנומקת לבית המשפט.
חוק חסינות חברי כנסת
הדוגמא הבולטת והייעודית לנבחרי ציבור הינה חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. חוק החסינות מעניק לחברי כנסת חסינות מהותית מפני העמדה לדין פלילי או אזרחי בגין מעשה שעשו בעת מילוי תפקידם או למען מילוי תפקידם.
מעבר לכך, חוק החסינות אף מאפשר להעניק לחברי כנסת חסינות מפני דיון פלילי באשמה שבכתב אישום בגין מעשה שנעשה מחוץ למילוי תפקידם. כל זאת, במידה והכנסת מאשרת את מתן החסינות לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה החליט על הגשת כתב אישום ובהתקיים הנסיבות המוסדרות בחוק לצורך כך.
במילים אחרות, מעורבות בהליך הפלילי, ובכלל זאת מעורבות פוליטית, אינה מהווה תקדים בשיטת המשפט הישראלית, לרבות במקרים שבהם מדובר בהעמדה לדין של נבחר ציבור, שאז אותה התערבות אף זוכה להסדרה ייעודית בחוק.
סעיף 4(ד) לחוק החסינות מאפשר הענקה של חסינות דיונית. בהתאם ללשון החוק: במצב שבו "ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים, ואי ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי."
הדברים מדגישים את החשיבות הניתנת לעקרונות דמוקרטיים כדוגמת הזכות לבחור ולהיבחר והאיזון אשר נעשה ביניהם לבין האינטרס הציבורי.
בהקשר זה נזכיר כי בענייננו ישנו הליך משפטי אשר מתנהל מזה מס' שנים כנגד ראש ממשלה מכהן, כרוך במספר ימי דיונים בשבוע וגוזל שעות רבות מזמנו של האדם אשר נבחר בכדי להוביל את הרשות המבצעת על ידי ציבור הבוחרים.
הדברים מתעצמים בהינתן מעמדם הציבורי של מוסדות מדינה שעולה לכותרות, על רקע הביקורת הציבורית שמופנית כנגד רשויות המנהל, ובכללם רשויות אכיפת החוק, בגין טענות המתמקדות בכשרותם של ההליכים המתנהלים כעת.
חקיקה פרסונלית
בהקשר הפרסונלי יש להדגיש מס' דברים. ראשית, ככל והצעת החוק חוסה תחת אותה הקטגוריה של חקיקה פרסונלית, ישנם מצבים שבהם חקיקה שכזו לא נפסלה על ידי בג"ץ. זאת, במקרה שבו החקיקה עומדת במבחנים הקבועים בפסקה ההגבלה שבחוק היסוד אותו הינה מפרה.
כך למשל, במקרה של סעיף 74 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011. החקיקה הוכשרה בפסיקה של בג"ץ בפרשת איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 2.4.2013, על אף טענות לפגיעה בזכות הקניין של העותרות הקבועה בחוק יסוד חופש העיסוק.
במקרה שלנו, הטענות בדבר הפרתו של עקרון השוויון בעקבות התיקון לחוק סדר הדין הפלילי עשויות להוביל אותנו לבחינת החוקתיות של החקיקה המוצעת בהתאם לחריגים אשר נקבעו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בהקשר זה, חוק היסוד כאמור מונה פסקת הגבלה מקבילה לזו הקבועה בחוק יסוד חופש העיסוק.
לענייננו, עולה השאלה אם עיכוב הליכים פליליים של בנימין נתניהו כראש ממשלה מכהן, עונה על התנאים של פסקת ההגבלה, ובהם פגיעה בחוק היסוד הנעשית בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
שנית, נשאלת השאלה אם הצעת החוק של חברת הכנסת לימור סון הר מלך נדרשת להיפסל או להידחות בשל שיקולים של פרסונליות, בהינתן משך הזמן שבו מתנהלים ההליכים המשפטיים של נתניהו, אשר נטען כי עומדים במוקד של הצעת החקיקה.
לעיתים, בג"ץ עשוי לאמץ עמדת ביניים ביחס להצעות חוק פרסונליות, אשר במסגרתה נקבע כי הצעת החוק מתחילה לחול החל מהכנסת הבאה. בכך, השופטים נותנים מענה להיבט הפרסונלי של החקיקה בעצם החלתה בתקופה מאוחרת ועל זהות שונה של בעלי תפקידים.
על אף האמור ובענייננו, נזכיר שההליכים המשפטיים אליהם המבקרים מפנים הינם משפטי נתניהו (תיקי האלפים), אשר מתנהלים בטווח זמנים אשר חוסה על מספר כהונות של בנימין נתניהו בראשות הממשלה, ואין וודאות באשר למועד הסיום של המשפט.
במילים אחרות, אין מדובר בסיטואציה חדשה או בכהונה ראשונה של נתניהו בראשות הממשלה אשר בה הצעת החוק עולה להצבעה. בנסיבות אלו, פסילתה של הצעת החוק בשל שיקולים של פרסונליות עשויה מעשית להגביל אפשרות של חקיקה שכזו בטווח הזמן הנראה לעין.
בנוסף, נדרש לקחת בחשבון את האפשרות לפיה דחיית החלתה של ההצעה לכנסת הבאה עשויה בסופו של יום להביא אותנו לאותה נקודת התחלה, במקרה שראש הממשלה המכהן ייבחר פעם נוספת לראשות הממשלה.
תיקונים מוצעים להצעת חוק עיכוב הליכים משפטיים נגד חברי ממשלה
לצד היתרונות שעשויים לנבוע מהתיקון המוצע לחוק סדר הדין הפלילי, הצעת החוק אינה חפה מקשיים, אשר במרכזם זהות הגורם אשר מוסמך לקבל את ההחלטה בעניין עיכוב הליכים ומרחב שיקול הדעת הנתון לו לצורך כך.
ראשית, התיקון מותיר את ההחלטה בדבר עיכוב הליכים בידי ועדת הכנסת אשר משקפת בפועל ייצוג חלקי של נבחרי הציבור במשכן ושבמסגרתה עשוי להיות רוב אוטומטי לחברי הממשלה.
כל זאת, בשונה מהחסינות מפני דיון פלילי המוענקת מכוח חוק החסינות, אשר כפופה לאישור של המליאה ולא רק אישורה של ועדה מבין ועדות הכנסת.
דברי ההסבר לתיקון המוצע מייצרים הקבלה בין הסמכות הקיימת כיום ליועצת המשפטית לממשלה לעכב הליכים מכוח חוק סדר הדין הפלילי לבין הסמכות המוצעת לועדת הכנסת.
אולם, ייתכן וראוי יהיה להפקיד את ההחלטה בידי אורגן אחר אשר עשוי לחייב הידברות ובחינה לפני קבלת החלטה בדבר עיכוב הליכים, בשים לב כי עסקינן בהליכים פליליים בעניינו של נבחר ציבור, ולכך שועדת הכנסת אינה מהווה גורם מקצועי אלא גוף פוליטי.
מעבר לכך, נדרש לשקול אם נכון יהיה להגביל את עיכוב ההליכים בקריטריונים ברורים שייקבעו בחקיקה וברשימה של מקרים אשר יצדיקו מהלך שכזה, אשר יהיו נגישים לביקורת שיפוטית. זאת, להבדיל מהנוסח המוצע כעת אשר מותיר את ההחלטה בידי ועדת הכנסת ככל וראתה צורך בכך.