הצעת חוק־יסוד: לימוד תורה מבקשת להכיר בלימוד התורה כערך יסוד במדינת ישראל ולבסס לו מעמד חוקתי. אולם משמעותה הרחבה אינה מתמצה בעצם ההכרה בלימוד התורה או במקומה של ההצעה בסוגיית גיוס החרדים. לצד הדיון במעמדו של לימוד התורה, היא עשויה להציב במוקד שאלות רחבות יותר הנוגעות לתוכנם ולהתפתחותם של עקרונות היסוד של המדינה, למשמעותה של ישראל כמדינה יהודית, ולאופן שבו זהות זו באה לידי ביטוי במשפט, במרחב הציבורי וביחסים שבין המדינה, אזרחיה והעם היהודי.

סוגיית גיוס החרדים לצה"ל נתפסת בדרך כלל כשאלה של שוויון בנטל, צורכי הביטחון או אכיפת החוק. בהתאם לכך, הדיון הציבורי מתמקד בשאלה האם נכון לאכוף

מה עשוי לקרות אם ממשלה בישראל תחליט ליישם באופן מלא את חובת הגיוס כלפי עשרות אלפי בני ישיבות? מאמר זה אינו מבקש לחזות את העתיד או להכריע בוויכוח הציבורי, אלא לבחון באמצעות ניסוי מחשבתי אילו מסלולים שונים עשויים להתפתח בעקבות החלטה כזו. לשם כך נבחנים המעגלים החברתיים, המשפטיים, השלטוניים והצבאיים, לצד יחסי הגומלין ביניהם והאופן שבו הם עשויים להשפיע על קבלת ההחלטות ועל התפתחות האירועים.

הציונות הדתית בתור זרם בתנועה הציונית וחלקים מהציבור הדתי-לאומי במדינת ישראל, מזוהים עם אידאולוגיה ועיקרי אמונה אשר מקשרים בין עם ישראל ההיסטורי, ארץ ישראל וציווייה של היהדות. מעבר לכך, תפיסת עולם זו ניחנת בהיבטים משיחיים אשר באים לידי ביטוי בעקרון 'אתחלתא דגאולה' והפרשנות הניתנת להקמתה של מדינת ישראל בתור שלב בתהליך הגאולה.

המאמר דן במאפיינים שונים אשר מזוהים עם החברה החרדית בישראל, ובהם הזרמים הדומיננטיים, אורח החיים של הציבור החרדי, היחס למדינה ומחלוקות פנימיות אשר קיימות בקרב אותה אוכלוסייה

לאחרונה אנו עדים לחילוקי דעות בין הממשלה ליועמ"שית בעקבות החלטת הממשלה הקובעת מתן ייצוג משפטי פרטי וזהה לה ולמשרדיה בדיון שיערך בבג"ץ על גיוס בחורי הישיבות. כפי שמובהר במאמר, השלכותיה של שאלת הייצוג מבטאות מחלוקת עמוקה יותר בין הממסד הפוליטי למשפטי הנוגעת במישרין לפעילותה ועצמאותה של הרשות המבצעת.