האם אפשר לגייס חרדים בכפייה? | ניסוי מחשבתי

גם אם המדינה תצלח את המבחנים החברתיים והמשפטיים, עדיין עשויה להתעורר שאלה נוספת: האם היא תצליח לשמר לאורך זמן את הלגיטימציה הציבורית והפוליטית הנדרשת להמשך האכיפה?

שאלה זו אינה מתעוררת בחלל ריק. היא נבחנת על רקע מציאות שבה החברה הישראלית מצויה ממילא בקיטוב עמוק, המתבטא לא רק במחלוקות פוליטיות אלא גם ברמות גבוהות של חוסר אמון ומתיחות בין קבוצות שונות בחברה. אף שביחס לעצם הצורך להגדיל את היקף גיוס החרדים עשויה להתקיים הסכמה רחבה יחסית גם בקרב חלקים שונים של החברה הישראלית, קיימות מחלוקות עמוקות יותר סביב שאלות של דת ומדינה, זהותה של ישראל ומקומה של היהדות במרחב הציבורי.

בנסיבות כאלה, עולה השאלה האם העימות סביב הגיוס יישאר ממוקד בסוגיית הגיוס עצמה, או שמא ילך ויתרחב אל אותן מחלוקות רחבות יותר. ככל שהמהלך יתמשך, כך עשוי גם השיח הציבורי להשתנות. במקום לעסוק רק בשאלת השוויון בנטל, הוא עלול לעבור בהדרגה לעסוק במניעיו של השלטון, במשמעות שמייחס להם כל אחד מן המחנות הפוליטיים ובהקשר הרחב יותר שבו מתבצע המהלך.

זהותם של מקבלי ההחלטות והרכב הקואליציה עשויים להשפיע על האופן שבו יתפרשו אותם צעדים בדיוק. מהלך אכיפה שיובל בידי ממשלה אחת אינו בהכרח ייתפס באותו אופן אם יבוצע בידי ממשלה אחרת. ככל שהממשלה תהיה מזוהה יותר עם אחד מן המחנות הפוליטיים, וככל שקיימות ממילא מחלוקות חריפות בנושאים משיקים, כך עשוי לגדול גם החשש שהעימות סביב הגיוס ייתפס כחלק ממאבק רחב יותר על אופייה של המדינה, ולא רק כמהלך שמטרתו הגדלת היקף הגיוס.

במקרה כזה, ייתכן שהדיון יפסיק לעסוק בשאלת השוויון בנטל ויעבור לעסוק בשאלות אחרות. האם מטרתו של המהלך היא להגדיל את היקף הגיוס, להקל על העומס המוטל על המשרתים ולתת מענה לצורכי צה"ל, או שמא הוא מתחיל להתפרש כחלק ממהלך רחב יותר המבקש לשנות את הסטטוס־קוו ביחסי דת ומדינה?

ככל שהפרשנות השנייה תלך ותתחזק, עשויות לעלות שאלות נוספות: האם ההתנגדות מופנית כלפי עצם הגיוס, או כלפי זהותם של מקבלי ההחלטות והכיוון הרחב יותר שהם מבקשים לקדם? האם מדובר במהלך נקודתי שמטרתו לפתור את סוגיית הגיוס, או בתחילתו של שינוי רחב יותר ביחסי דת ומדינה, אשר עשוי להתרחב גם לסוגיות נוספות בעתיד? ככל ששאלות אלו יתפסו מקום מרכזי יותר, כך עשוי גם אופיו של העימות להשתנות.

במקביל, עולה גם שאלה רחבה יותר של לגיטימציה שלטונית. האם המדינה תצליח לשמר תמיכה ציבורית רחבה ככל שהמהלך יתפתח? ככל שהעימות יתרחב וייקשר בעיני קבוצות שונות למחלוקות רחבות יותר סביב דת ומדינה, זהותם של מקבלי ההחלטות או יחסי הכוחות בין קבוצות בחברה, כך עשויים גם מעגלי התמיכה וההתנגדות להשתנות. ציבורים שאינם משתייכים לחברה החרדית עשויים להצטרף לוויכוח לאו דווקא בשל עמדתם ביחס לגיוס, אלא בשל המשמעויות הרחבות שהם מייחסים למהלך כולו.

במצב כזה, הלגיטימציה של השלטון עשויה להיגזר לא רק מן ההצדקה המשפטית או הביטחונית של המהלך, אלא גם מן היכולת לשמר אמון ציבורי רחב בכך שמדובר במהלך ענייני וממוקד, ולא בחלק ממאבק פוליטי רחב יותר. במילים אחרות, השאלה אינה רק כיצד תגיב החברה החרדית, אלא גם האם המדינה תצליח לשמר קואליציה ציבורית רחבה שתמשיך לראות במהלך מאבק על שוויון בנטל, ולא חלק ממחלוקת רחבה יותר על דת ומדינה, על זהות הממשלה או על יחסי הכוחות בין קבוצות שונות בחברה.

בהקשר זה, עשויות לעלות גם שאלות הנוגעות לאופן שבו המדינה מחלקת את הנטל בין קבוצות שונות בחברה. ככל שהאכיפה כלפי הציבור החרדי תתרחב, כך עשויה להתעורר גם ביקורת באשר למידת העקביות של המדיניות: האם המדינה מבקשת להחיל עקרונות דומים גם ביחס לאוכלוסיות אחרות שאינן משרתות, או שמא היא נתפסת כמתמקדת בקבוצה אחת בלבד? ככל ששאלות אלו יקבלו משקל ציבורי גדול יותר, הן עשויות להשפיע גם על הלגיטימציה של המהלך ועל היקף התמיכה הציבורית בו.

אלא שגם כאן אין מסלול אחד הכרחי.

ייתכן שהעימות יתרחב ויעמיק את הקיטוב הקיים, כך שסוגיית הגיוס תהפוך בהדרגה לחלק ממחלוקת רחבה יותר על דמותה של המדינה ועל היחסים שבין קבוצות שונות בחברה הישראלית. מנגד, ייתכן שגם בתנאים של מחלוקת פוליטית חריפה תצליח המדינה לשמר לגיטימציה ציבורית מספקת, אם המהלך ייתפס כענייני, מידתי וממוקד בסוגיית הגיוס עצמה.

כלומר, גם במישור השלטוני־פוליטי השאלה אינה רק האם המדינה מסוגלת לאכוף את החוק, אלא האם היא מסוגלת לעשות זאת מבלי שהעימות עצמו ישנה את אופיו ויהפוך ממחלוקת נקודתית על גיוס למחלוקת רחבה יותר על זהותה של המדינה, על היחסים בין דת למדינה ועל הלגיטימיות של השלטון.