מוכנותה של הממשלה לפתוח בהליך הדחת היועמ"שית מהווה אירוע לא רגיל בהיבט המשטרי ובכל הקשור ליחסים שבין הרשות המבצעת למערכת המשפטית במדינה.
מבקרי המהלך מפנים אצבע מאשימה כלפי הממשלה כמי שממשיכה את המהפכה (הרפורמה) המשפטית בה החלה בראשית ימיה ואשר נעצרה בהמשך לבג"ץ עילת הסבירות ואירועי ה-7 באוקטובר 2023.
היועמ"שית נתפסת בעיני רבים כשומרת הסף המרכזית במערכת המשטרית בישראל והדמות הבולטת אשר משמשת כבלם בפני פעילות בלתי חוקתית של הממשלה, לפני בג"ץ.
אולם מעבר להשלכות הישירות של המהלך על מערך הייעוץ המשפטי ישנן השפעות אפשריות אחרות להצלחה או לכישלון בהדחת היועמ"שית.
השפעות אלו נוגעות דווקא לממשלה ולבית המשפט העליון, הרשויות אשר בסופו של דבר מייצגות צדדים שונים וחזונות חלופיים למשטר הדמוקרטי בישראל.
בעוד שכבודה של היועמ"שית מונח במקומו, התרחישים ליום שאחרי ההדחה או ליום שאחרי סיכולה והשינויים הטקטוניים שעשויים להתרחש כתוצאה מכך נוגעים בעיקרם לפעילות של הרשות המבצעת והרשות השופטת, הדינמיקה ביניהן והיחסים בין כל אחת מהן לציבור הרחב.
לפנינו סיטואציה המהווה מבחן לסמכותה של הממשלה וכוחה בין רשויות המדינה, אשר תילמד על פי גבולות הגזרה שיתקבעו בפסיקתם של השופטים.
מנגד, פסיקת בג"ץ לכאן או לכאן עשויה להשליך על מעמדו של בית המשפט העליון ופעולותיה העתידיות של הממשלה, ולהוות אבן דרך נוספת אשר תרחיק או תקרב את רשויות המדינה וציבור האזרחים אחריהן מפני או לקראת משבר חוקתי.
מבחינת תרחישים עתידיים ניתן למנות מס' מסלולים שונים וחלופיים אשר ייקבעו במבחן בג"ץ. כל אחד מתאפיין במערך של סיכונים והזדמנויות לרשויות השונות שבמוקד – הרשות המבצעת והרשות השופטת.
השופטים יידרשו להחליט כמה מרחב תמרון הם מוכנים לתת לממשלה בסיטואציה שבה הם אינם מהווים חלק ישיר בסוגיה המשפטית שעומדת על המוקד.
תרחיש ראשון – דחיית העתירות כנגד הדחת היועמ"שית
תרחיש אחד לדברים עשוי להסתיים בפסיקה של בג"ץ אשר דוחה את העתירות שיוגשו כנגד הדחת היועמ"שית.
מתן הכשר חוקתי להדחה של היועמ"שית צפוי להעביר את מוקד המחלוקת לזהות הגורם הבא שמועמדותו תועלה לבחינה של הוועדה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס.
בעוד שהממשלה תצליח להסיר מעליה את מי שבה היא רואה כאתגר לפעילותה השוטפת, לא ברור אם יהיה בכוחה למנות יועמ"ש חלופי שיחזיק בתפיסות עולם דמוקרטיות קרובות יותר לשלה ואשר יראה עין בעין בכל הנוגע לסוגיות חוקתיות שכיום מצויות במחלוקת מול מערך הייעוץ המשפטי.
מכיוונה של הרשות השופטת, עצם אי מניעת ההדחה של היועמ"שית לא צפוי להשליך במישרין על המשך תפקודו וסמכויותיו של בג"ץ.
בהקשר זה, התהודה של האירוע מזכירה את בג"ץ עילת הסבירות בכל הנוגע לדרמה הציבורית אשר הולכת ומתפתחת סביב העניין והחשיבות שאותה מייחסים בישראל לתוצאותיו.
אולם, בשונה מבג"ץ עילת הסבירות והאיום שנושא העתירה העמיד בפני ארגז הכלים המשפטי המצוי בידי שופטי בית המשפט העליון, במקרה של הדחת היועמ"שית מדובר בהחלפה של נושאת משרה ציבורית ולא בשינוי הכללים החוקתיים של המשטר בישראל.
דחיית העתירה ומתן הכשר לפיטורי היועמ"שית עשויה בטווח הזמן הקצר להעלות את קרנם של השופטים בעיני אותם ציבורים התומכים בממשלה ובאים כלפי בג"ץ בביקורת.
מנגד, בטווח הארוך המהלך עשוי לייצר עתירות רבות יותר שיופנו לבג"ץ בשל אי בלימתם של מהלכי חקיקה והחלטות ממשלתיות בשלבים מוקדמים יותר בחוות דעתם של היועצים המשפטיים.
במקרה שכזה, בג"ץ עשוי למצוא את עצמו תחת עינו הבוחנת של הציבור מס' פעמים רב לעיל שיעור בהשוואה למצב הקיים היום, מה שעשוי להציב את השופטים על במה שבה ייתכן ואינם רוצים להימצא.
מעבר לכך, המשמעות המעשית של הדחת היועמ"שית עשויה להתבטא במתן מקום לעמדותיה של הממשלה בסוגיות משטריות שונות שלגביהן שררה מתיחות ואי הסכמה מול מערך הייעוץ המשפטי.
הליכי חקיקה, החלטות ממשלה ועמדותיהם של שרים אשר נתקלו בהתנגדות של היועמ"שים עשויים להיתפס באור שונה במקרה של הכרה בחילוקי דעות מהותיים בין הצדדים, במקום ניסיון להשחיר את טענותיה של הממשלה כניסיון מצדה לפעול באופן לא כשר ובניגוד לחוק והדין הקיים.
סיטואציה שכזו עשויה לייצר השלכות רחבות יותר להמשך, הן בהיבט התדמית הציבורית של הממשלה והן בהיבט המשפטי המעשי.
באשר למערך הייעוץ המשפטי לממשלה, דחיית העתירות לפיטוריה של היועמ"שית על ידי בג"ץ עשויות להוות בגדר אפקט מצנן על מערך הייעוץ המשפטי ופגיעה במעמדם של היועמ"שים.
אין חולק כי היועצים משפטיים לממשלה אוחזים בסמכות רחבה ומהווים בין נושאי המשרות הציבורית הדומיננטיים במערכת הציבורית בישראל.
מערך סמכויות נרחב אשר מגובה בהגנה מצד בג"ץ מייצר משרה רבת עוצמה אשר מייצר משקל נגד משמעותי (אולי משמעותי מדי) בפני הממשלה והרשות המחוקקת.
פגיעה באחד מבין אותם חלקי משוואה עשוי להחליש את מעמדם של מי נושא המשרה האמון על התביעה הכללית ולייצר השפעות משנה על הפעילות של מערך הייעוץ המשפטי בכללותו.
השלכות אלו עשויות להתבטא ככלל בצמצום האקטיביזם המשפטי של היועצים המשפטיים ומתן מקום נרחב יותר לעמדותיה של הממשלה בסוגיות חוקתיות שבמחלוקת.
תרחיש שני – קבלת העתירות נגד הדחת היועמ"שית
קבלה של העתירות אשר יוגשו נגד הדחת היועמ"שית ופסילת המהלך על ידי בג"ץ עלולות לייצר השלכות בהיבט המשטרי.
ראשית, הישארותה של היועמ"שית בתפקידה על אף התנגדות הממשלה לה היא אמורה להעניק ייעוץ משפטי עשוי לבצר את הפער בין שני הצדדים ולהעמיק את הניתוק בין מערך הייעוץ המשפטי לשרים.
מהלך שכזה יכול להוסיף ולחזק את מערך הייעוץ המשפטי ולקרב אותו לכדי מערך המתאפיין בעצמאות מוסדית, כזה שנפרד מהממשלה, אשר מחד אינו תלוי בתכתיביהם של נבחרי הציבור ומאידך מחייב אותם בחוות דעותיו המשפטיות.
דחיית ניסיונה של הממשלה להדיח את היועמ"שית צפוי לבצר את מעמדם של הראשונים, תוצאה שעלולה להיות מלווה בפרשנות של החוק והדין אשר תמשיך לייצר מגבלות על הממשלה בדרכה ליישם את מדיניותה.
בעבור ממשלת הימין, הדבר עלול להנחית מכה נוספת למעמדה ולסמכותה כמי שאינה מצליחה לייצג מעשית את ציבור בוחריה וליישם את המנדט שניתן לה בבחירות לניהול המדינה ולפיתוח המפעל החוקי והחוקתי שלה.
בסיטואציה שכזו, בפני הממשלה ושריה תעמוד הברירה להשלים עם המהלך ולבחור להילחם ביום אחר על מנת להימנע מהתדמית של מי שמכריזה מלחמה על המערכת המשפטית בישראל.
לחלופין, ככל והממשלה תבחר לא לקבל בעל כורחה תכתיבים אשר מייצגים תפיסת עולם שונה מזו שלה או לתת לכך הכרה ולגיטימציה, אנו עלולים לחזות בהמשך הקו המשטרי הקיים בין הרשויות והעמקת המשבר החוקתי.
סיטואציה שכזו עשויה להביא להמשך פעולות חד צדדיות מאת כל רשות שיאפשרו לה לממש את חזונה על אף דעתו החולקת של הצד האחד.
שלישית, ובמבט רחב יותר, סוגיית ההדחה של היועמ"שית משקפת שלב נוסף באבולוציה המשטרית בישראל אשר משקפת תנודות בסמכויות ובמעורבות של גורמים מתמנים לעומת גורמים נבחרים בנעשה בזירה הציבורית.
הצלחה או כישלון בהדחה של היועמ"שית, האופנים שבהם התוצאה הסופית תיתפס בעיני הרשויות, והדרכים שבהם הציבור הרחב ישפוט את הסיטואציה ביום שאחרי עשויים להשליך על כיוון התפתחותה של הדמוקרטיה הישראלית.
דברים אלו מתקשרים לחזונה הדמוקרטי של המדינה לעתיד לבוא, והמקום שאליו תיפול מטוטלת הסמכות המשטרית לאחר זמן שבו החלה לנטות לטובת תפיסות מהותיות של דמוקרטיה, אקטיביזם שיפוטי, ירידת קרנם של נבחרי ציבור והיחלשות מעמדו של הריבון.