פרשנות תכליתית הינה השיטה הפרשנית בה נעשה שימוש על ידי ביהמ"ש העליון בישראל להכרעה בסכסוכים משפטיים המובאים בפניו. לצד סמכותה של הכנסת לחוק חוקים ולכונן חוקי יסוד ומפאת היותה של לשון החוק תמציתית ומתבססת על עקרונות כלליים, לעיתים עולה אי בהירות ועמימות באשר ליישום של דבר חקיקה על מקרים קונקרטיים.

משכך, השופטים עושים שימוש בפרשנות על מנת להחיל את ההוראות הכתובות של הדין על מקרים פרטניים. הפרשנות כאמור מהווה אמצעי משפטי בו נעשה שימוש על ידי השופטים לצרכי מתן פסקי דין והכרעה בסכסוכים הנוגעים למשמעותם של חוזים, דברי חקיקה, צוואות ועוד.

דוקטרינת הפרשנות התכליתית – לשון הטקסט ותכליתו

תקדים אשר התקבל במסגרת פסיקותיו של ביהמ"ש העליון בישראל מכיר בפרשנות התכליתית כדוקטרינה המקובלת בעת שבה השופטים מפרשים טקסטים משפטיים לצרכי הכרעה במחלוקות משפטיות המובאות לפתחו של ביהמ"ש.

ראשית, פרשנות קונקרטית אשר תיבחר על ידי השופטים לטקסט משפטי ומשמעותו במחלוקות משפטיות קונקרטיות נדרשת להיות פרשנות אשר מתקבלת גם לאור הנוסח והלשון של הטקסט המשפטי. שנית, בבואו של השופט ובכלל זאת שופטי ביהמ"ש העליון לפרש את הוראותיו של טקסט משפטי שם השופט לנגד עיניו את תכליתו ומטרתו של הטקסט.

מבין המשמעויות השונות אשר אותן יכול לשאת הנוסח בו נעשה שימוש במסגרת טקסט משפטי כדוגמת חוק, הסכם או צוואה נבחרת הפרשנות אשר מקיימת ומגשימה את התכלית העומדת בבסיס הנורמה העומדת בפני הפרשנות. תכלית כאמור מהווה "העקרונות, האינטרסים והמטרות אשר הטקסט נועד להגשים" (ראו 'עקרונות כלליים של המשפט בפרשנות המשפט' מאת אהרון ברק).

תכלית סובייקטיבית – כוונת יוצר הטקסט המשפטי       

לעמדת ביהמ"ש העליון התכלית של כל טקסט משפטי מתבססת על היבט סובייקטיבי מחד והיבט אובייקטיבי מאידך. בהקשר זה, ההיבט הסובייקטיבי מתבסס על כוונתו של יוצר הטקסט המשפטי (כדוגמת המחוקק היוצר את החוק, צדדים אשר עורכים חוזה וכיוצ"ב).

התכלית הסובייקטיבית נבחנת ומתפרשת על ידי השופט כפי שהינה מובנת במועד הבחינה והניתוח של הטקסט ולא בהכרח מנקודת מבטו של יוצר הטקסט ובעת שבה הטקסט נוצר. השופט אינו מנסה להתחקות אחר הלכי הרוח, המחשבות או הכוונות של יוצר הטקסט אשר שררו בעת יצירת הטקסט המשפטי.

תכלית אובייקטיבית – מקומו של הטקסט המשפטי בשיטה המשפטית והמשטרית

לצד ההיבט הסובייקטיבי ישנו יסוד נוסף ודומיננטי יותר המתמקד בהיבט האובייקטיבי של פרשנות תכליתית. אובייקטיביות כאמור של טקסט משפטי מתבסס על התכלית שאותה אמורה למלא הנורמה הנבחנת בהתאם לעמדת השופט.

הבחינה האובייקטיבית חורגת מהבחינה של כוונת יוצר הטקסט המשפטי והמשמעות של הטקסט כפי שעמדה לנגד עיניו (ולעניין חוק – מכוונתו של המחוקק), בבואו של השופט לקבוע את פרשנותו של הטקסט. ההתמקדות כאן היא במהות אשר עולה בעקבות הטקסט המשפטי ובמטרות שאותן אמור הטקסט להגשים. הבחינה לוקחת בחשבון את נקודת מבטו ועמדותיו של יוצר הטקסט שהגה את הנוסח, כמו גם העמדות המשוערות ביחס לטקסט הנבחן מנקודת מבטו של כל יוצר טקסט סביר במעמדו של הגורם אשר הגה את הטקסט.

לצד זאת הבחינה האובייקטיבית אף יוצאת מגדרי ניתוח המשמעויות של הטקסט מרעות עיניו של אדם או קבוצת אנשים ומתמקדת בנוסף בטקסט עצמו בלבד, תוך ניתוק בין השניים, וזאת לצד בחינת העקרונות, הערכים והמטרות אשר באים לידי ביטוי בטקסט המשפטי. ניתוח כאמור מתבסס על עקרונות היסוד של שיטת המשפט והמשטר הקיים בישראל, אשר לוקחים חלק ומשפיעים על המשמעויות והפרשנויות הניתנות לנורמות השונות.

בסופו של תהליך הבחינה הפרשנות של הטקסט המשפטי נקבעת, לעמדת הפסיקה, על סמך התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית יחדיו (ראו גם ע"א 4628/93). עם זאת ובהתאם להשקפה הרווחת בביהמ"ש העליון, מקום שבו קיימת סתירה בין התכלית הסובייקטיבית לתכלית האובייקטיבית, ידה של התכלית האובייקטיבית על העליונה (ראו את פסיקתה של השופטת טובה שטרסברג כהן בפסק הדין ע"א 2112/95).           

ביקורות על פרשנות תכליתית

לצד אימוצה של דוקטרינת הפרשנות התכליתית והתמיכה שאותה בחינה פרשנות כאמור מקבלת מצד שופטים בביהמ"ש העליון ומשפטנים, עלו ביקורות באשר ליישומה הלכה למעשה. ביקורות כאמור מתבססות בין היתר על העמימות הנוצרת בעקבות קביעת פרשנותו של טקסט משפטי, ובכלל זאת פרשנותם של הסכמים או דברי חקיקה של הכנסת, על סמך תכלית אובייקטיבית.

בהקשר זה, השימוש ביסוד האובייקטיבי בתהליך הפרשני מייצר קשיים בצפיות של פסקי דין עתידיים הנוגעים לפרשנותן של נורמות או הסכמות בעלות מעמד משפטי. עוד ניתן לציין כי פרשנות תכליתית הנותנת דגש רב לבחינה אובייקטיבית של טקסטים משפטיים לעיתים חורגת הלכה למעשה מכוונתם המקורית של יוצרי הטקסטים, ואינה משקפת בהכרח את העמדות אשר רווחו בעת ההחלטה על יצירתה של הנורמה. פרשנות כאמור, כפי שנטען לא אחת, מעמעמת את ההפרדה בין השקפת עולמו של השופט היושב בדין לבין המהות של המשפטית של הטקסט וכוונותיהם של יוצריו.

עמדה אלטרנטיבית באשר לפרשנותם של טקסטים משפטיים

אל מול דוקטרינת הפרשנות התכליתית ישנם אנשי מקצוע ובכללם שופטי ביהמ"ש עליון אשר מצדדים בדוקטרינה שונה לפרשנותם של טקסטים משפטיים. בהקשר זה ניתן לציין את עמדתו של השופט נעם סולברג, אשר נותן את הבכורה ועיקר החשיבות לתכלית הסובייקטיבית של הטקסט המשפטי, במקרים שבהם תכלית כאמור מתנגשת עם היסודות האובייקטיביים של הטקסט (ראו 'על ערכים סובייקטיביים ושופטים אובייקטיביים' מאת נעם סולברג). לעמדתו של סולברג מתן העדיפות לתכלית האובייקטיבית של הטקסט המשפטי מביאה למצב שבו כלי הפרשנות המשפטית הופך בפועל לאמצעי נוסף לביקורת חוקתית, וזאת במסווה של פרשנות.

לעומת זאת, אימוץ שיטה פרשנית אלטרנטיבית אשר מכירה בעדיפות היסוד הסובייקטיבי של הנורמה המשפטית נותן מענה לטענת סולברג לבעיות המתעוררות במסגרת הפרשנות התכליתית. בהקשר זה ניתן לציין בין היתר את חיזוק תחומי סמכותן של הרשויות השונות והפרדת הרשויות, במסגרתם הרשות המחוקקת אחראית על יצירתה של החקיקה, בעוד הרשות השופטת מוסמכת לפרש פרשנות משפטית וניטרלית של החוק.