נראטיבים מימין
הפוליטיקאים בוחרים את השופטים בדמוקרטיות אחרות בעולם
תומכי הרפורמה המשפטית אומרים ששינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים עולה בקנה אחד עם סטנדרטים מקובלים במדינות דמוקרטיות אחרות אשר בהן נהוגה השיטה לפיה נציגי הרשות המבצעת רשאים לבחור את השופטים שיכהנו בביהמ"ש העליון.
עם זאת חשוב לציין שדמוקרטיות רבות שבהן פוליטיקאים ממנים את השופטים כוללות מנגנונים נוספים בשיטת המשטר המבצרים את האיזונים והבלמים במגזר הציבורי, מגבילים את כוחה של הרשות המבצעת ומחזקים את הפרדת הרשויות.
הפרקטיקה הנהוגה בארה"ב
חברי הרשות המבצעת אינם יכולים לכהן במקביל בבית המחוקקים, פעולה אשר מפחיתה את האפשרות לרתימה של חקיקה לטובת מדיניות ממשלתית. פרקטיקה שכזו אינה חלה בישראל, כאשר חברי הממשלה מכהנים גם כחברי כנסת, דבר אשר מסייע לקואליציה להעביר חקיקה על אף התנגדות האופוזיציה.
הפרלמנט בארה"ב (הקונגרס) מורכב משני בתים נפרדים אשר לעיתים נשלטים על ידי מפלגות פוליטיות שונות, כאשר לשם העברת חקיקה נדרש להשיג רוב לחוק שעל הפרק בכל בית. משכך אותו מנגנון מקשה על מפלגה יחידה לשלוט על תהליך החקיקה.
הקונגרס רשאי להטיל ווטו על אופן יישום החקיקה על ידי הרשות המבצעת בהתקיים התנאים הדרושים לכך.
לקונגרס הסמכות לעקוף ווטו נשיאותי הפוסל הצעת חוק של הקונגרס ברוב מיוחד.
היכולת של המחוקקים והרשות המבצעת לשנות את החוקה האמריקאית היא נוקשה ומוגבלת בהשוואה לשינוי חוקי היסוד בישראל, כאשר בין היתר נדרשת הסכמתן של 75% מהמדינות בארה"ב למהלך.
הרפורמה תסמיך את ביהמ"ש העליון לפסול חקיקה של הכנסת
הרפורמה המשפטית אכן תסמיך את ביהמ"ש העליון בישראל לפסול חקיקה, סמכות שאינה קיימת נכון להיום במפורש בחוק, אשר ייתכן ותוסיף לגיטימציה ותחזק את רמת האמון בביהמ"ש.
אולם לצד זאת סעיפים אחרים ברפורמה מביאים למצב לא מאוזן בו עיקר הכוח בתהליך החקיקה יועבר לכנסת ולממשלה, ללא מנגנוני איזונים ובלמים מספקים לשמירה על זכויות אדם אשר עוגנו בפסיקה, ואינם מוזכרים במפורש בחוקי היסוד.
במסגרת זאת על ביהמ"ש העליון יוטלו מגבלות לשם פסילת חקיקה כדוגמת הדרישה לקבלת פסיקה בהרכב מלא של שופטים ורוב מיוחד להחלטתם שייקבע בחוק.
מהצד השני לכנסת נתונה הסמכות לכונן חוקי יסוד או לתקן חוקי יסוד קיימים ללא רוב מיוחד אלא אם נקבע אחרת בחוק היסוד. לכך יש להוסיף שהרפורמה המשפטית בנוסחה הנוכחי מונעת מביהמ"ש העליון לדון בחוקתיות של חוקי היסוד.
פסקת התגברות ברוב 61 תחזיר את האיזון בין הרשויות, תוביל לשיח פורה ביניהן ותבטא את החלטת הבוחר תחת האפשרות לשינוי החוק בממשלות הבאות
פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת תחזיר את הכוח לרשות המבצעת והמחוקקת על חשבונה של הרשות השופטת, ולאו דווקא תביא לאיזון בין הרשויות. משמעות המהלך הינה שחברי הממשלה (אשר לרוב ימנו לכל הפחות 61 חברי כנסת) יוכלו להתגבר על כל פסילה של חוק על ידי ביהמ"ש העליון ולחוקק את החוק מחדש, גם אם יש בנורמה החוקית בכדי לפגוע פגיעה קיצונית בזכויות אדם.
כתוצאה מכך סמכותה של הממשלה תביא לריקון מתוכן של חוקי היסוד בישראל, אשר ההוראות הקבועות בהם לא יגבילו את הקואליציות הבאות מלכלול הסדרים אשר יעמדו בניגוד לחוקי יסוד, כל עוד החוק יאושר ברוב של 61 חברי כנסת לפחות.
מצב שבו לרשות המבצעת תהא הסמכות להעביר כל חקיקה שתרצה בכך ייצר תמריץ שלילי לממשלה להידבר עם יתר הרשויות באשר לחקיקה מהותית אשר עלולה לשנות היבטים משמעותיים בחיים החברתיים בישראל.
דוגמאות לכך אפשר להביא בדמות חקיקה אשר תקבע שינויים בשיטת המשטר בישראל, פגיעה בזכויות אדם, דחייה של בחירות דמוקרטיות ועוד.
לפיכך העברת הרפורמה ללא הסדרה של מגבלות אשר ימנעו פגיעה בהפרדת הרשויות או בזכויות אדם בחסות חקיקה של הכנסת תיצור פוטנציאל לפגיעה במשטר החוקתי בישראל על ידי הרשות המבצעת והינה בבחינת החלפה של 'רעה אחת חולה באחרת'.
נראטיבים משמאל
בעקבות השינויים בוועדה לבחירת שופטים, השופטים שייבחרו יהיו 'שופטים מטעם' של הפוליטיקאים
| לאחר בחירת השופטים עצמאותם נשמרת בהתאם למצב הקיים היום. כתוצאה מכך ועל אף חיזוק כוחה של הרשות המבצעת בוועדה לבחירת שופטים, לאחר בחירתם לא ניתן יהיה להדיח שופטים מסיבות פוליטיות, דבר אשר ימנע בפועל את תלותם בפוליטיקאים. |
שינוי אופייה של משרת היועמ"שים למשרת אמון תעלה את הסיכויים לשחיתות ותפגע בשלטון החוק
על פי המצב הקיים היום הכרה ביועמ"שים כשומרי סף אשר יש בכוחם הסמכות לפרש את החוק ולתת חוות דעת משפטיות המחייבות את משרדי הממשלה נגועה באלמנטים שאינם דמוקרטיים.
במסגרת זאת ניתן לציין בין היתר את החשש הקיים לפיו יועמ"שים יפעלו בניגוד עניינים ויתנו חוות דעת על בסיס מניעים זרים שיעלו בקנה אחד עם האינטרסים של שופטי העליון, אשר חיזקו את היועמ"שים והכירו בכוחה המחייב של חוות דעתם, הנעדרת כאמור עיגון בחוק.
טיבה המחייב של חוות הדעת המשפטית של היועמ"שים חותר תחת כללי המשטר הדמוקרטי שכן אותה הסמכה מאפשרת ליועצים שלא נבחרו על ידי הציבור לפסול החלטות או פעולות של הממשלה והכנסת על סמך עמדתם המשפטית. אותה עמדה מתבססת לעיתים על השקפת עולם ערכית או פרשנות משפטית של היועמ"שים לפסיקות ביהמ"ש העליון, בו מכהנים שופטים שגם הם לא נבחרו על ידי הציבור.
הסמכויות של היועמ"שים מאפשרות להם לעצב את החלטות הממשלה ולקחת חלק מעשי בפעולות ביצועיות של הרשות המבצעת ובפעולות חקיקה של הרשות המחוקקת.
אותן הסמכויות אינן כתובות בחוק ולא התקבלו על ידי נבחרי הציבור, אלא הינן יציר הפסיקה של ביהמ"ש העליון, אשר בו מכהנים שופטים שגם לא נבחרו על ידי הציבור.
מתן סמכויות לפקיד שאינו נבחר ציבור לפסול פעולה של הממשלה לפני שנעשתה או לפסול הוראה נורמטיבית שברצון הממשלה להביא לשולחן הכנסת חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה ומבטלת במידת מה את תוצאות הבחירות.
לשופטים שלושה נציגים בלבד בוועדה לבחירת שופטים ומשכך השופטים אינם ממנים את עצמם
נכון להיום לשופטים אמנם שלושה נציגים בוועדה, אשר דורשת רוב של שבעה נציגים לצורך בחירה במועמד לתפקיד שופט ביהמ"ש עליון. עם זאת חשוב להדגיש שהשופטים עדיין רשאים למנוע בחירה של מועמדים אשר אינם רצויים מבחינתם באמצעות שלושת הקולות הנתונים להם בוועדה, ומשכך יש לרשות השופטת בפועל זכות ווטו על בחירת שופטים לביהמ"ש העליון.
בסיטואציה שבה מרבית השופטים בביהמ"ש העליון מחזיקים בתפיסות המזוהות עם השמאל הפוליטי, הווטו הקיים לשופטים בוועדה יוצר הטיה לטובת המחנה הליברלי בישראל.
היעדר הסכמה בוועדה אודות המועמדים לביהמ"ש עליון מותירה את הרכב ביהמ"ש העליון ברוב המזוהה עם השמאל הפוליטי בישראל. מצב שכזה מחייב את מפלגות הימין להתפשר בהידברות עם נציגי הוועדה ומקנה לשופטים יתרון מהותי במו"מ.