הרפורמה המשפטית הינה מערכת של חוקים ותיקוני חקיקה אשר מטרתה לערוך שינויים במערכת המשפט וברשות השופטת בישראל מתוך המטרה המוצהרת להחזיר את האיזונים והבלמים לשיטת המשטר ולחזק את הפרדת הרשויות.
הרפורמה המשפטית מגיעה בהמשך וכמענה למהפכה החוקתית אשר נערכה בשנות התשעים של המאה העשרים לאחר כינונם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.
המהפכה החוקתית אשר נערכה במסגרת פסיקותיו של ביהמ"ש העליון עיצבה מחדש את תחומי סמכותן של הרשויות ואת מעמד זכויות האדם בשיטת המשפט הישראלית.
הרפורמה המשפטית - פרופיל
במקור הרפורמה המשפטית התבססה על מס' הצעות חקיקה ותיקונים לחוקי יסוד ביוזמה ממשלתית אשר תכליתם להסדיר שינויים במערך הסמכויות שבין הכנסת, הממשלה והרשות השופטת.
הנושאים המוסדרים ברפורמה המשפטית בנוסחה המקורי:
- ביטול סמכותו של בג"ץ לבטל חוקי יסוד של הרשות המכוננת.
- מגבלות של מניין שופטים ורוב מיוחד לצרכי פסילה של חקיקה רגילה של הכנסת על ידי בג"ץ.
- ביטול סמכותו של בג"ץ לפסול החלטות של הממשלה, רה"מ והשרים על סמך סבירותן.
- עיגון פסקת התגברות שתאפשר לכנסת להתגבר על פסילה של חוקים על ידי בג"ץ.
- שינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים.
- שינוי דרכי מינויים של יועצים משפטיים, ביטול מעמדן המחייב של חוות דעתם המשפטיות ומתן האפשרות לממשלה לקבל ייצוג משפטי עצמאי.
התפתחויות ברפורמה המשפטית
מאז הצגתה של הרפורמה המשפטית לראשונה חלו התפתחויות מהותיות הן במערך החקיקה והן בתגובתה של המערכת המשפטית במסגרת עתירות שהוגשו לבג"ץ.
בחודש יולי 2023 הכנסת אישרה בקריאה שלישית את תיקון מס' 3 לחוק יסוד השפיטה, אשר ביטל את סמכותו של בג"ץ לדון בסבירות החלטתם של ראש הממשלה, הממשלה והשרים.
תיקון כאמור היווה החלק היחידי מהרפורמה המשפטית בתצורתה המקורית שאושר על ידי הכנסת. מנגד, ביום 1.1.2024 בג"ץ ביטל את התיקון לחוק יסוד.
כשנה לאחר מכן הציגו שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער תיקון חדש לחוק יסוד השפיטה הידוע בשם 'מתווה לוין סער', אשר מסדיר שינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. התיקון עבר קריאה ראשונה בכנסת.
הרפורמה המשפטית - כל מה שנדרש לדעת
הרחבת היריעה
תוכן עניינים
הרפורמה המשפטית מול המצב הקיים
ביטול חוקי יסוד
בהתאם לרפורמה המשפטית ביהמ"ש העליון לא יהא מוסמך לבטל חוקי יסוד אשר יחוקקו על ידי הכנסת.
במצב הקיים ביהמ"ש העליון הכיר בסמכותו לערוך ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ולבטלם במקרה שבו נעשה שימוש לרעה בחוק היסוד או כאשר בוצע תיקון לחוק יסוד שאינו חוקתי בפני עצמו.
פסילת חוקים
בהתאם לרפורמה המשפטית ביהמ"ש העליון יהיה רשאי לפסול חוקים אשר יחוקקו על ידי הכנסת בהרכב מלא של 15 שופטים וברוב של 80%.
במצב הקיים ביהמ"ש העליון הכיר בסמכותו לערוך ביקורת שיפוטית על חוקים של הכנסת ולפסול חקיקה ללא תנאי סף כמותיים הנוגעים לרוב ולהרכב השופטים היושבים בדין.
פסקת התגברות
בהתאם לרפורמה המשפטית במקרה שבו ביהמ"ש העליון יפסול חקיקה של הכנסת, הכנסת תהיה רשאית להעביר את החוק שנפסל ברוב של 61 חברי כנסת והחקיקה תהיה תקפה על אף הפסילה הקודמת של ביהמ"ש.
במצב הקיים ישנה פסקת התגברות בחוק יסוד חופש העיסוק בלבד ואין פסקת התגברות מקבילה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המסדיר את מרבית זכויות האדם והפרט אשר הוכרו על ידי ביהמ"ש העליון.
ביטול עילת הסבירות
בהתאם לרפורמה המשפטית ביהמ"ש לא יהיה רשאי לפסול הוראות שהתקבלו בהתאם לחוק על ידי הממשלה, השרים ורשויות מנהליות על סמך עילת הסבירות.
במצב הקיים ביהמ"ש העליון רשאי לפסול החלטה של הממשלה, הכנסת ורשויות מנהליות תחת הנימוק שאותה החלטה חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני על פי קביעת ביהמ"ש בכל מקרה לגופו.
היועמ"שים וסמכויותיהם
בהתאם לרפורמה המשפטית משרת היועצים המשפטיים תהפוך למשרת אמון ומשכך השרים יהיו רשאים למנות יועמ"שים למשרדי הממשלה וזאת במקום מינוי שיערך על ידי ועדה.
חוות דעתם של היועמ"שים תהא בעלת מעמד מייעץ בלבד ולא תחייב את הממשלה.
הממשלה תהא זכאית לייצוג משפטי עצמאי בבית המשפט.
במצב הקיים היועמ"שים מתמנים במסגרת מכרז, כאשר חוות דעתם המשפטית והמסקנות העולות ממנה מחייבות את הממשלה, השרים וחברי הכנסת בעקבות פסיקתו של ביהמ"ש העליון אשר הכירה במעמדה של חוות דעת היועמ"שים.
הוועדה לבחירת שופטים
בהתאם לרפורמה המשפטית כל רשות תהיה רשאית למנות שלושה נציגים לוועדה: שלושה שופטים, שלושה שרים ושלושה חברי כנסת. מבין שלושת חברי הכנסת יהיו שני נציגים לקואליציה ונציג אחד לאופוזיציה.
שר המשפטים ימנה שני נציגי ציבור נוספים לוועדה.
נשיא ביהמ"ש העליון ייבחר על ידי נציגי הציבור.
במצב הקיים ישנם תשעה חברים בוועדה – שלושה שופטי ביהמ"ש העליון, שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שר המשפטים, שר נוסף לבחירת הממשלה ושני חברי כנסת.
נשיא ביהמ"ש העליון מתמנה על פי שיטת הסניוריטי, לפיה השופט בעל הוותק הרב ביותר מתמנה לנשיא.
עקרונות יסוד העולים בעקבות הרפורמה המשפטית
הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים
תכליתה של הפרדת הרשויות הינה חיזוק הפרדת הרשויות החלה על הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. הפרדת רשויות בדמוקרטיות נועדה לחזק את עצמאותן ולהסדיר את תחומי סמכותן והמגבלות הקיימות על פעילותן.
קביעת גבולות הגזרה של כל רשות חיונית למדינה דמוקרטית המתאפיינת באיזונים ובלמים אשר מבהירים בפני הממשלה, הכנסת ובתי המשפט אילו פעולות הם רשאים לבצע במגעם מול הרשויות האחרות ומול אזרחי המדינה.
מערכת אפקטיבית של איזונים ובלמים מסייעת למנוע מכל רשות לחרוג מעבר לתחומי סמכותה באמצעות הסכמה על כללי משחק דמוקרטים ברורים מראש.
זכויות האדם
לצד חיזוק הפרדת הרשויות הרפורמה המשפטית מעלה שאלות הנוגעות לזכויות האדם של אזרחי המדינה והחשש מפני פגיעה בזכויות בעקבות הרחבת סמכויות הממשלה והכנסת.
בדומה למערכת של איזונים ובלמים, הגנה והבטחה של זכויות אדם מוסכמות לאזרחים מהוות אבני יסוד בדמוקרטיות ליברליות, בהן מתקיים איזון נאות בין הזכויות של האזרחים לבין הדרישה לאפשר לממשלה למשול בהתאם לתוצאות הבחירות.
מפאת היותה נעדרת חוקה כתובה, אשר תכליתה לעגן מגילת זכויות מוסכמת ואת הכללים אשר יחולו על פעילותם של בתי המשפט, הכנסת והממשלה, למדינת ישראל חסרים כללי יסוד אשר יבטיחו את הפרדת הרשויות וזכויות האדם, וימנעו מצב שבו רשות אחת תחרוג לתחומי סמכותן של הרשויות האחרות.
כתוצאה מכך הדיונים אודות הרפורמה המשפטית עולים בזמנים שבהם מופנות טענות מאת מצדדי הרפורמה המשפטית כלפי ביהמ"ש העליון בדבר חריגתו מסמכות ואימוץ דרכי פעולה אשר מגבילות את פעילותן של הרשויות האחרות.
לעומת זאת מתנגדי הרפורמה המשפטית מעלים טענות וחששות בדבר הפגיעה האפשרית בזכויות אדם ככל והרפורמה המשפטית תתקבל בנוסח הנוכחי המוצע על ידי הקואליציה, במסגרתה יוענקו סמכויות נוספות לרשות המבצעת על חשבון הרשות השופטת.
החשיבות של מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות לשמירה על הדמוקרטיה
מערכת של איזונים ובלמים החולשת על הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת במדינה דמוקרטית ליברלית נועדה להציב בפני כל אחת מהרשויות מגבלות על תחומי סמכותה, מתוך מטרה למנוע חריגה של רשות אחת לתחומי פעילותה של רשות אחרת ולצבור כוח רב מדי אשר יעמיד בסכנה את זכויות הפרט וחירותם של האזרחים, בדומה לנעשה במשטרים אוטוריטריים.
סכנה זו קיימת מצד כל רשות אשר צוברת כוח רב על חשבונן של הרשויות האחרות. מנהיגיו של משטר אוטוריטרי הנעדר כללים דמוקרטיים יכולים לפעול במסגרת הרשות המבצעת או לחלופין במסגרת הרשות השופטת, ככל והאחרונה תבצע בפועל פעולות שפיטה אשר להן מאפיינים ביצועיים או חקיקתיים בעלי השלכות מעשיות על האזרחים, ללא קבלת הסמכות המתאימה לכך מצד הציבור.
הרפורמה המשפטית כתגובה למהפכה החוקתית משנות התשעים
הרפורמה המשפטית מהווה בחלקה תגובה נגדית מצד המחנה הלאומי בישראל למהפכה החוקתית שהתרחשה במדינה בשנות התשעים אותה הוביל ביהמ"ש העליון בהמשך לכינונם של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק על ידי הכנסת.
המהפכה החוקתית הרחיבה באופן ניכר את סמכויותיהם של השופטים בבג"ץ על חשבון סמכויותיהן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, תוך הקניית דריסת רגל לביהמ"ש העליון לפסול או לתקן חקיקה של הכנסת ולפסול החלטות ממשלה ושרים.
פסקת התגברות אל מול פסילת חקיקה של הכנסת על ידי השופטים
במסגרת המהפכה החוקתית ביהמ"ש העליון החיל בפסיקותיו פרשנות מרחיבה לחוקי היסוד אשר הכירה בקיומן של זכויות יסוד נוספות שלא צוינו במפורש בחוק. בנוסף, השופטים הכירו בסמכותם להפעיל ביקורת שיפוטית על חקיקה ולפסול חוק אשר מפר זכויות יסוד ואינו חוסה תחת החריגים שנקבעו לכך בחוק או בפסיקה.
בעקבות הסמכות של השופטים לפסול חקיקה רגילה של הכנסת הרפורמה המשפטית מציעה מנגנון משפטי נגדי בדמות פסקת ההתגברות. אותו מנגנון נועד לאפשר לחברי הכנסת לחוקק חוק גם אם נפסל על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת הביקורת השיפוטית.
עילת הסבירות והרכב הוועדה לבחירת שופטים
בג"ץ יצר את עילת הסבירות וסיפק פרשנות מרחיבה למבחן המידתיות שנקבע בחוקי היסוד. עילת הסבירות ומבחן המידתיות מסדירים הוראות וכללים נוספים שעל החלטות ממשלה, רשויות מנהל וחברי כנסת לקיים על מנת להימנע מפסילה על ידי ביהמ"ש העליון. כנגד מבחני הסבירות והמידתיות נטען שהינם משקפים בעיקר אמות מידה ערכיות וסובייקטיביות של השופטים מאשר נורמות משפטיות ברורות וניטרליות.
הרפורמה המשפטית כוללת במסגרתה את ביטול עילת הסבירות וגיוון הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוראות אלו מהוות תגובת נגד שנועדה להפחית את השימוש בהשקפת עולם ובערכים במסגרת הביקורת השיפוטית או לחלופין לגוון את הרכב השופטים המבצעים את הביקורת השיפוטית כך שפסיקות ביהמ"ש ישקפו מנעד רחב יותר של ערכים הקיימים בציבור הישראלי.
החששות מהרפורמה המשפטית
כוח בלתי מוגבל לממשלה ופגיעה בזכויות אדם
תומכי הרפורמה המשפטית דבקים במטרתם לבטל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד בטענה שמדובר בחוקים מהמדרג הגבוה ביותר אשר עולים על סמכותו של בג"ץ. אולם הם אינם מתייחסים לעובדה שבישראל אין מגבלות מהותיות על חקיקה של חוקי יסוד חדשים או שינוי חוקי יסוד קיימים באופן אשר יפגע בזכויות אדם או יסתור את העקרונות הדמוקרטיים של המדינה.
בנוסף לכך, בהתאם לרפורמה המשפטית הרוב הנדרש לצורך העברת חקיקה רגילה אשר נפסלה על ידי ביהמ"ש העליון באמצעות פסקת התגברות הינו 61 ח"כים.
בהיעדר מנגנונים אחרים ביטול הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד עלולה להוביל לכך שחברי הכנסת והשרים יחוקקו חוקי יסוד אשר יפגעו בזכויות הפרט או ישנו את שיטת המשטר בישראל ללא צורך בהצבעה ברוב מיוחד.
משכך כל קואליציה תוכל לעשות שימוש ברוב המובטח שיש לה כדי לחוקק כל חוק שהיא רוצה, ובכלל זאת חוקים אשר יסתרו את חוקי היסוד ויפגעו באופן שאינו מידתי בזכויות האדם.
ההצדקות לרפורמה המשפטית
חיזוק הפרדת הרשויות והכרה בתוצאות הבחירות
לאור העובדה שחוקי היסוד מהווים נורמות במדרג הגבוה ביותר הקיים בישראל, המשמעות של פסיקת ביהמ"ש העליון המכירה בסמכותו להחיל ביקורת שיפוטית ולפסול חוקי יסוד הינה שאין נורמה או מוסד אשר מגבילים את סמכותם של השופטים המכהנים בביהמ"ש העליון.
בנוסף ביהמ"ש העליון מפרש במסגרת פסיקותיו את חוקי היסוד ויוצק להם תכנים נוספים אשר אינם כתובים בהם במפורש.
אותן הפסיקות וההחלטות הנקבעות במסגרתן הינן בעלות משמעות מעשית ועל בסיסן השופטים מחילים ביקורת שיפוטית על חקיקה רגילה של הכנסת, על תקנות של הממשלה ועל החלטותיהם של שרים וחברי כנסת.
כתוצאה מכך נוצר מצב שבו ביהמ"ש העליון רשאי לפרש, לתקן ולפסול נורמה וחוק מכל מדרג, לרבות חוקי יסוד, חקיקה רגילה ותקנות ממשלה.
סמכות זו מאפשרת לשופטים לתת את הטון ולהשפיע על החלטות הממשלה והכנסת, מדיניות ציבורית ורפורמות המשליכות על האוכלוסייה ללא סמכות בחוק, ללא מומחיות בסוגיות הנוגעות בדבר וללא אחריות כלפי הציבור, אשר אינו בוחר את השופטים ואינו רשאי לסיים את כהונתם.
לפיכך עקרון החוקיות אינו חל הלכה למעשה על ביהמ"ש העליון, אשר מתפקד בפועל כרשות על החולשת מעל הכנסת, הממשלה, חוקי המדינה ומוסדותיה.
התכלית הראויה לרפורמה המשפטית
מימוש החלטת הבוחר לצד שמירה על הדמוקרטיה במובנה המהותי
על הרפורמה המשפטית לקבוע גבולות גזרה ברורים בין שלושת הרשויות, לעודד הטרוגניות וייצוגיות ברשות השופטת בהתאם לדמוגרפיה הישראלית, לאפשר לממשלה ולכנסת להוציא לפועל מדיניות ציבורית המשקפת את רצון הבוחרים ולהבטיח את זכויות האדם המוסכמות על ציבור האזרחים.
לשם כך הרפורמה המשפטית נדרשת למצוא את דרך המלך ולעגן מנגנונים אשר יביאו לידי ביטוי את האיזון העדין שבין ההכרה בהחלטתו של הבוחר לבין מניעת האפשרות להתנהלות חסרת רסן של נציגי הציבור.
צמצום סמכותו של ביהמ"ש העליון לערוך ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד וחקיקה רגילה נדרש להיות מלווה באימוץ מנגנונים חלופיים אשר יבטיחו את זכויות האדם, הפרדת הרשויות, האיזונים והבלמים במוסדות המדינה.
אותם המנגנונים יכולים לבוא לידי ביטוי בכינון חוקה אשר תשקף את הערכים המשותפים לציבור הישראלי והמוסכמים על ידו ושמירה עליהם באמצעות הדרישה לרוב מיוחד לצורך שינוים או באמצעות הקמת רשות מכוננת בעלת הסמכות לכונן חוקי יסוד שתהיה נפרדת מהכנסת ובלתי תלויה בה.
המשמעות המעשית של סמכות ביהמ"ש העליון והיועמ"שים
פסיקותיו של ביהמ"ש העליון וחוות הדעת הניתנות על ידי היועמש"ים במשרדי הממשלה והכנסת מחייבות את הרשות המחוקקת והמבצעת ומשרטטות את המסגרת המשפטית והערכית לפעילותם של נבחרי הציבור, אשר נדרשים להתאים את מדיניותם בהתאם לכך.
חלק מאותן הסמכויות אשר ביהמ"ש העליון והייעוץ המשפטי מפעילים אינן מתבססות על חקיקה או הסכמה של נציגי הציבור.
שופטי העליון והיועמ"שים לא נבחרו על ידי הציבור, הציבור אינו יכול לסיים את כהונתם ולפיכך הם אינם חבים באחריות כלפי האוכלוסייה הישראלית.
פסיקות ביהמ"ש העליון מתאפיינות במתן עדיפות לערכים המזוהים עם השקפת עולם ליברלית-אוניברסלית.
כמו כן, הרכב ביהמ"ש העליון אינו משקף את הדמוגרפיה הישראלית, ומבטא תת ייצוג מתמשך של תרבויות ומגזרים שונים המשתייכים לחברה הישראלית.
לצד 22 חוקים אשר נפסלו על ידי ביהמ"ש העליון ישנן אלפי חוות דעת שניתנו מטעם היועצים המשפטיים וממשיכות להיכתב מדי יום ביחס לפעילותם של נבחרי הציבור.
אותן חוות דעת מהוות הלכה למעשה את זרועו הארוכה של ביהמ"ש העליון במשרדי הממשלה, הכנסת ורשויות המנהל ומחילות את הכללים והעקרונות שנקבעו בפסיקותיו של ביהמ"ש על ההחלטות של חברי הכנסת והשרים אשר נדרשות לעמוד בהוראות המפורטות בחוות הדעת.
מנגד ביהמ"ש העליון פסק שחוות הדעת של היועמ"שים הינן מחייבות, קביעה אשר מביאה למצב שבו היועמ"שים לוקחים חלק בפועל בעיצוב החלטות הממשלה והשרים, כאשר נבחרי הציבור אינם רשאים לקבל החלטה אשר עומדת בניגוד לחוות הדעת המשפטית ויכולתם לעתור לביהמ"ש העליון באותו עניין מוגבלת אף היא.
בעקבות ההשלכות הנובעות מהחלטות ביהמ"ש העליון והיועצים המשפטיים המשפיעות על הציבור הישראלי בכללותו, נדרש לגוון את הרכב שופטי ביהמ"ש העליון והיועמ"שים.
אותו הרכב צריך לבטא כהלכה את הדמוגרפיה הישראלית ואת מכלול הדעות הקיימות בציבור מנקודת מבט פוליטית, תרבותית ודתית.
בנוסף לכך נדרש להסדיר את מערך הסמכויות של הרשות השופטת בישראל בחקיקה רשמית אשר תבטא את הסכמת הציבור הישראלי באמצעות נציגיו בכנסת.
תמיכה והתנגדות לרפורמה המשפטית בקרב הציבור
בהתאם לתוצאות סקר שנערך על ידי גלובס ומכון שילוב ופורסם באתר גלובס ביום 24.3.2023 עולה כי 43% מהמשיבים אינם תומכים ברפורמה המשפטית בהשוואה ל-42% שתומכים בה או בחלק מסעיפיה.
באשר להיקף ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית נמצא כי שיעור של 81% לא יצאו להפגין בהשוואה לשיעור של 19% שכן הפגינו.
בנוסף הסקר מפלח את שיעור המפגינים בהתאם לאוריינטציה פוליטית, כאשר המפגינים כנגד הרפורמה המשפטית מהווים שיעור של 30% מקרב מצביעי השמאל והמרכז ושיעור של 10% מקרב מצביעי הימין.
הרפורמה המשפטית בזירה התקשורתית
כלי התקשורת המזוהים עם השמאל הפוליטי בישראל פועלים על מנת לבסס את הנראטיב לפיו הרפורמה המשפטית מהווה הלכה למעשה מהפכה משפטית או הפיכה משטרית.
בהתאם לנראטיב המוצג על ידם אותה מהפכה עתידה להחליש את מערכת המשפט ולפגוע בהפרדת הרשויות ובאיזונים והבלמים בין הכנסת, הממשלה ובתי המשפט.
בסוף התהליך ישראל תתנהל על פי עקרונות של משטר אוטוריטרי אשר יתאפיין בשלטון ריכוזי במסגרתו זכויות האדם של האזרחים יהיו בסכנה.
כלי התקשורת מהימין הפוליטי פועלים כדי להציג את הליך החקיקה כאל רפורמה משפטית שתכליתה צודקת, אשר נועדה לחזק את הפרדת הרשויות ולהחזיר את האיזון בין הכנסת, הממשלה ובתי המשפט.
בהתאם לנראטיב המוצג על ידם הרפורמה המשפטית מגיעה לאחר שנים שבהם ביהמ"ש העליון חרג מסמכותו ופלש לתחומיהן של הרשות המבצעת והמחוקקת בהמשך למהפכה החוקתית שבוצעה על ידי נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרון ברק בשנות התשעים.
במסגרת פסיקותיו אשר ניתנו לאחר חקיקת חוקי היסוד חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו הפר ברק את האיזון בין הרשויות והפך את הרשות השופטת לרשות על החולשת על כל היתר.
הפרכת נראטיבים מימין ומשמאל
נראטיבים מימין
הפוליטיקאים בוחרים את השופטים בדמוקרטיות אחרות בעולם
מצדדי הרפורמה טוענים שהשינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים משקפים סטנדרטים מקובלים במדינות דמוקרטיות. במסגרת זאת ישנן דמוקרטיות בהן נהוגה השיטה לפיה קיימת זכות בחירה של שופטים לביהמ"ש העליון לנציגי הרשות המבצעת.
עם זאת חשוב לציין שדמוקרטיות רבות שבהן פוליטיקאים ממנים את השופטים כוללות מנגנונים נוספים בשיטת המשטר המבצרים את האיזונים והבלמים במגזר הציבורי, מגבילים את כוחן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת ומחזקים את הפרדת הרשויות.
פסקת התגברות ברוב 61 תחזיר את האיזון בין הרשויות ותבטא את החלטת הבוחר
פסקת התגברות ברוב של 61 תחזיר את הכח לרשות המבצעת על חשבונן של הרשויות האחרות, ולאו דווקא תביא לאיזון בין הרשויות. משמעות המהלך הינה כי חברי הממשלה (אשר מונים לכל הפחות 61 חברי כנסת) יוכלו להתגבר על כל פסילה של חוק על ידי ביהמ"ש העליון ולחוקק את החוק מחדש, גם אם יש בנורמה החוקית כדי לפגוע בזכויות הפרט.
נראטיבים משמאל
לשופטים שלושה נציגים בלבד בוועדה לבחירת שופטים ומשכך אינם ממנים את עצמם
גם אם אין לשופטים רוב אוטומטי בוועדה הקולות שלהם מספיקים על מנת למנוע בחירה של שופט לביהמ"ש העליון (הדורשת רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה). על כן, לשופטים יש בפועל זכות ווטו על מינוי שופטים לעליון.
בסיטואציה שבה מרבית השופטים בביהמ"ש העליון מחזיקים בתפיסות המזוהות עם השמאל הפוליטי, הווטו הקיים לשופטים בוועדה יוצר הטיה לטובת המחנה הליברלי בישראל. היעדר הסכמה בוועדה אודות המועמדים לביהמ"ש העליון מותירה את הרכב ביהמ"ש על כנו וברוב ליברלי. מצב שכזה מחייב את הנציגים בוועדה המזוהים עם הימין הפוליטי להתפשר ומקנה לשופטים יתרון מהותי במו"מ.
שינוי תפקיד היועמש"ים למשרות אמון תעלה את הסיכויים לשחיתות ותפגע בשלטון החוק
בהתאם למצב הקיים היום הכרה ביועמ"שים כשומרי סף אשר יש בכוחם הסמכות לפרש את החוק ולתת חוות דעת משפטיות המחייבות את משרדי הממשלה נגועה באלמנטים שאינן דמוקרטיים.
במסגרת זאת ניתן לציין את החשש הקיים לקבלת החלטות מצד היועצים המשפטיים בניגוד עניינים, אשר יעלו בקנה אחד עם האינטרסים של שופטי ביהמ"ש העליון, שהעצימו את כוחם של היועמ"שים והכירו בכוחה המחייב של חוות דעתם, קביעה הנעדרת עיגון בחוק.
בנוסף מעמדה המחייב של חוות דעת היועמ"שים אשר יש בה בפועל בכדי לפסול החלטות ופעולות של הממשלה והכנסת מעניק ליועצים בפועל כוח בעל מאפיינים חקיקתיים וביצועיים בעלי משמעות מעשית, וזאת על אף שאינם נבחרי ציבור.